וואו איזה התפלספויות
אני למדתי שההתפלספויות האלו לא מובילות לשום מקום.
אני עושה את מה שאני צריך,
ובין אם ישנו, או שאינו (ח"ו) אני את שלי עושה.

עדיף לי לגלות אחרי ה120 שלי, שעבדתי לענן. מאשר לגלות שהייתי אמור לעבוד לאבי שבשמים, ולא עבדתי אליו בגלל פילוסופיות.

בשביל ההחלמה שלי אני חייב כוח רוחני מעלי.

תודה רבה "אבא של יעקב", החייתני!
אדיקט

תודה רבה לכולכם, תודה רבה ל"גד" נהניתי לראות שיש מישהוא מתנסה עם הבלבולים שאני עובר, וגם נהניתי מהתשובות לגד שהרחיבו את הנושא, למדתי מכל קטע איזה דבר משמעותי, ועכשיו שתי בקשות ל"הושיעה נא" א. נא לשלוח לי בפרטי את השם והמספר של האיש שעזר לך בעניני אמונה.  ב. כתבת קטע המתחיל  כשכתבו,  לא הבנתי טוב מה שכתבת שם, אבל אני מרגיש שיש בה מה שהי' יכול להועיל לי, אם תואיל בטובך להרחיב את הנושא, וגם, בעיקר ליכתוב בלשון פשוטה, לא בלשון מליצה, ושוב תודה לכולכם
אדיקט

יעקב,

אכן בהתחלה גם אצלי זה היה ככה. אמרתי שלא אפכת לי אם אין אלוהים, העיקר שעבורי זה עובד. אני מעדיף להיות טמבל שמדבר אל הלא-כלום, מאשר להיות צודק וחכם בעיני עצמי אבל להמשיך ליפול.

אחר כך ראיתי שזה גם עבד וכל פעם שדיברתי אליו - הוא עזר לי, אז הסתבר שאכן יש מישהו שם. הרי התרגיל הפסיכולוגי הזה לא יכול באמת לתת לי את הדברים שקיבלתי.

ראיתי שכתבו כאן פעם הוותיקים תיקון לנוסח, אלוהים כפי שאיננו מבינים אותו.
אנסה להסביר את כוונתי והרגשתי שלי בנושא מורכב זה,
האלוקים, בורא העולם, הרי לפי התפיסה שלנו הוא ברא הכל. הכל כולל המחשבה הכי טמירה ועמוקה. כולל ההשגה הכי גבוהה. כולל ההרגש הכי דק.
ולכן כל מה שנתפוס בכלי ההשגה לא יוכל להכיל את עצמותו יתברך. ובעצם מי ימלל גבורות ה'? היה עדיף לשתוק.
רק שהקב"ה נגלה אלינו בכמה אופנים, כבורא, כאלוקים, כאבא, כידיד נפש. לא נכנס כרגע איך זה עובד. אני לא רוצה להתפלסף ובטח לא להתגאות בזה.
אנחנו נתקלנו כילדים לראשונה במושג אלוקים. זה משהו דומה לאבא שלי הביולוגי. רק יותר גדול ויותר חזק. רואה ואינו נראה קוסם על. זוהי התפיסה הילדותית שלי מגן חובה באלוקים.
רק מה, זה שטויות. אין כזה אלוקים. ואף פעם לא היה. לית מחשבה תפיסה ביה כלל. אי אפשר להשיג את אפס קצהו של האין סוף.
כלי של ליטר יכול להשיג בדקות כלי של מליארד ליטר. כי הרי בליטר הראשון הם שווים. אנחנו מול האין סוף לכאורה בלי שום יחס ומידה. אני המוגבל מול האין סוף.
וזאת הכוונה אלוקים כפי שאיננו מבינים אותו, כי ככל שנשיג שאלוקים הוא לא ביטויים או תגובות, אלא עצם החיים בעצמם. (קח נשימה עמוקה, תרגיש מה זה חיים) אז נבין שצריך לשנות תפיסה, את אלוקים אי אפשר להכיל בכלי התפיסה הרגילים. צריך בשביל זה הכנעה, לב שבור, ענווה, תפילה, כמה מפתיע, אלוקים תמיד מתגלה דרך שברי כלים.
לא פעם תקפה אותי המחשבה, אולי הכל פסיכולוגי? האמת, אולי, אבל מי אמר שהפסיכולוגיה אינה מראה אמיתית של המציאות. אם אני חושב על אלוקים אז הוא באמת קיים.
וזכיתי לעוד תשובה, זה ממש חסד ה' לקבל ממנו הארה כזו,
כשאני אוכל סטייק טוב, אני נהנה חאלעס... כמעט טעם החיים... תגיד לי שזה פסיכולוגי....
טעמו וראו כי טוב ה'.... זה ממש טעים לי...

יפה אמרת...

סוד יקירי, אני מאוד מתחבר למה שכתבת על היחודיות של הפורום הזה כמקום שאפשר לחלוק בו רגשות ולקבל תמיכה.
עם מה שכתבת על כך שקצת מגזימים כאן בהפניה לקבוצות, אני גם כן מסכים מאוד. אוסיף, כמו שכתבתי לך כמה פעמים, שיש לי קושי להשתתף באופן פעיל בפורום כיון ש12 הצעדים נשתלטו עליו לחלוטין ודי קשה למי שלא דובר וחושב בשפה זו ליטול חלק בשיח.

לגבי מה שכתבת שאתה חולק עלי, אני גם כן מסכים איתך שאנחנו חלוקים בענין...

המטריקס

וואו, איזה אשכול!
קראתי אותו בשקיקה מתחילתו ועד סופו, והוא העלה לי הרבה מחשבות ותחושות.

ראשית, לעצם הדיון, למיטב הבנתי הדלה (ולפחות בתכנית, היא באמת דלה, כי אינני עובד וחי אותה כמו שצריך, לעת עתה...), התכנית אינה חיבור לאלוקים הדתי שבו אמורים להאמין. כח עליון הוא לעיתים רבות אינו קשור לכח עליון שיושב בשמים, אלא למשהו חזק ממני שיכול להחזיר אותי לשפיות, זה יכול להיות חבר, ספונסר, קבוצה ועוד ועוד, כך שלקסיקון התכנית אינו סותר חוסר אמונה, אך אני בהחלט מבין כי ניתוק רוחני מוחלט יכול להקשות על חיבור לתכנית.

ברמה האישית, אני מזדהה מאד עם אדיקט וגד, תקופות מסוימות בחיי חוויתי את המות הרוחני הזה מקרוב, לדידי לא היה אלוקים בשמים, יכלתי להתנהג כפי שאני באמת חושב, כל זמן שזה הסתדר עם התדמית החיובית שבניתי לעצמי בעמל כפי במשך כ-25 שנה... (אגו, אמרנו? ) חייתי מבחוץ בצורה שאדם במקומי צריך להתנהג, אך מבפנים הכל היה רקוב. זכורני היטב, כיצד ישנתי(!) במהלך ההקפות בשמחת תורה באמצע בית הכנסת, כי הגעתי לשם אחרי ליל שימורים מלא בדיונים פילוסופיים על 'אין אלוקים', ופשוט לא הייתי מסוגל לקום מהמקום.
אבל, אצלי התכנית שינתה משהו גם בגישה הזו, והוכיחה לי כי כשאני קרוב אליה ועובד אותה, הגם שזה רחוק מלהיות מושלם, אני מתחבר באופן בלתי רגיל לאמונה באלוקים. זה קרה לי בלי יותר מדי הסברים, אבל זה פשוט עבד. אולי כי בסתר ליבי ידעתי תמיד, גם כשהייתי מנותק לחלוטין, כי למחלה שלי ולתאוה יש חלק ענק במקום הרוחני אליו הגעתי. נכון, אני עדיין רחוק מהמקסימום, יש הרבה על מה לעבוד, אני יכול לדלג על תפילות ואפילו יותר מכך, אבל משהו בפנים השתנה... ואני שם לב, כי בשבילי התכנית עובדת לא רק ביחס להחלמה מהתאוה, אלא גם ביחס לחיבור לאלוקים.

לא מדוייק.

בצעד השני אנחנו מדברים על כח שגדול מאיתנו, וזה באמת יכול להיות גם העץ בחצר. כאשר אני הוא שורש הבעיה - כל אחד הוא כח שגדול ממני.

אבל בצעד השלישי אנחנו בפירוש מדברים על אלוקים כפי שאנו מבינים אותו, וזה חוזר על עצמו בעוד הרבה צעדים.

אלוקים כפי שאנו מבינים אותו לא יכול להיות הקבוצה או הספונסר.

לכן, לקסיקון התכנית אמנם לא סותר את ההצטרפות לתכנית, כי כל מה שנדרש הוא נכונות להאמין שאני לא אלוקים, אבל אחר כך כדי שהתכנית תעבוד - אני חייב להאמין באלוקים. לא חייב להיות האלוקים הדתי שלי, אבל בפירוש אלוקים אמיתי לגמרי.

סברס, וסוד הכניעה,

התרגשתי מסברס שהוא ממש כמוני, ונהניתי שמישהוא כמוהו מוצא מקומו בתוכנית, ואעפ"כ נהניתי מדברי סוד, סוף כל סוף צריכים להגיע לזה, ואתה סברס היקר אם יש לך אותו הבעי' שלי, העצה הוא כמו שכתב 'יעקס של אבא':

אני עושה את מה שאני צריך,
ובין אם ישנו, או שאינו (ח"ו) אני את שלי עושה.

עדיף לי לגלות אחרי ה120 שלי, שעבדתי לענן. מאשר לגלות שהייתי אמור לעבוד לאבי שבשמים, ולא עבדתי אליו בגלל פילוסופיות.
בשביל ההחלמה שלי אני חייב כוח רוחני מעלי.


כל טוב לכולכם
בהוקרה
אדיקט

אני שמח בשבילך אדיקט שמצאת מענה.
אני רק רוצה להוסיף את מה שהבנתי מהספרות, שהחלק של האמונה בא עם פתיחות.
למי שמקובע על חוסר אמונה, באה התוכנית להציע פתיחות, פתיחות לקבל עובדה שיש אלוקים למרות שאינני מרגיש אותו.
עם הפתיחות מגיעה ההרגשה.
רק ניתן לאלוקים להיכנס, ונראה אותו בחיינו.

בהחלמה

סוד, עוד לא הגעתי לשם.... ומכאן בורותי...
אם כי בהחלט הדגשתי שחוסר חיבור רוחני, מהווה בעיה בתכנית.

אך עיקר המסר שביקשתי להעביר לאדיקט הוא שבשורה התחתונה, חוסר אמונה (אצלי, בכל אופן...) נבע כתוצאה עקיפה (או ישירה) של המחלה, וכשאני בהחלמה, ועובד את התכנית, גם אם את תחילתה, אני מרגיש את החיבור מתחזק.