שלום לכל ידידי הנעימים והנזעמים
ברוח הכנות הגיע הזמן לשתף אתכם בהסטוריה שלי,
דבר שתוכנן להעשות ביום בו אעלם בתהום הנשיה ע"מ שלא לשוב עוד לעולם.
כטבעם של כל נביאי הזעם , חוזי האפוקלפסיה? גם אני לא צמחתי בחלל ריק,
אני תולדת התיסכול, הפיצול, התיסבוך, והמחלה, ומעשה שהיה כך היה...
אי שם בשלהי הקיץ משהו קשה התחולל בפורמינו היקר,
כמעט מידי יום היה נכנס חבר חדש ופוצח במונולוגים ארוכים לכל אותם חכלאים ונדכאים,
הניחמים תחת האלה סוחטי הילדים,
ותמציתם אם רק היתם מאמצים את שיטתו של רבי נחמן/ רבי צדוק/ התניא/ הרב קוק/ הסולם/וכו' וכו'
הייתם נושעים בבחינת קראתי ונושעתי.
ואנחנו כאן ערמת סוטים/ חולי נפש/נבזים/ חדלי אישים/קרוצי חומר/ עלובי החיים/ וכו' וכו'
התקוממנו...
ושלפנו ציפורנים מזוהמות, שילחנו טפרים מלאי ארס כדי להגן על שמנו הטוב מפני קריאת התיגר...
שפכנו דם יזע ודמעות ו...
הוכחנו באותות ובמופתים שאיננו רעים, ושלא הידע הוא שחסר לנו.
אני הגבתי מהבטן, יריתי לכל הכיוונים היישר ממעמקי מחלתי ואשיותי הפגועה,
ואז התעוררו חברים מחלימים והעירו לי שאני מגיב מחלה, יורה מיקרובים ומזהם את הרשת.
ואז נולד נביא הזעם
המחלה הערמומית והמבלבלת ורבת העוצה שוב הכתה , והפעם מכיוון שונה,
פתחתי שם משתמש "נביא הזעם" רציתי לחוש את חמת זעמם של מוטי ראוי וחבריו,
והעלתי פוסט נבואי אפוקליפטי , שפכתי אש וגופרית על "בית יחזקאל",
בסגנון צדקיה בן כנענה נגחתי בקרני ברזל,
כתבתי בקול את מה שאהבתי לחשוב בשקט בזמנים של תיעוב עצמי,
רק כדי להרגיש מה חש המותקף,
ולמרבה הפלא הם לא תקפו
זלצן ניצל את מעמדו
ופשוט מחק את עבודת חיי במחי מקש,
נעלבתי רק אותי צינזרו ככה.
ושיפתפתי את הספונסר שאמר לי מילה אחת
כנות,
והשמים נפלו
אני חולה , חולה מאוד
הוא התיעץ עם ספונסרו ואני נידונתי לחובת גלות על שני חלקי אשיותי (לא פלא שהיא חסרה)
גלגל המסובב הסיבות וגם זה היה לטובה כפי שיסופר אם יעלה לרצון לפניו,

בקיצור אני מורכב ואני מנסה להגיע לאחדות אמיתית
עם עצמי , עם אלוקים ועם זולתי,
אז הגיע הזמן לומר שלום לנביא הזעם שבי,
ויהי רצון שתמצא מנוחה נכונה בארכיון הפורום
ושלא תעלה על לב עוד לעולם,
אל תבכו להולך, בכו תבכו לנותרים
ולא ישמע עוד שוד שבר בגבולינו
שלום ולא להתראות
מוטי ראוי "נביא הזעם"

נ. ב. אין צורך להגיב

אם ימחקו לך גם את הפוסט הזה. האם תעלב?
אם כן אנחנו באותה סירה.
כנות....

א' מנין לך שאין לי צורך להגיב? אתה לא זקוק לתגובות מפני שההסטוריה תגיב לך בשקט. אבל אני חייב להגיב מפני שאני חייב להיות קיים. לחוש. להבין שאני עדיין חי. שלא מתי מיתת-עולם כטבעם של כל אותם נקודות ופסיקים למיניהם.

ואם זה לא פיצול-אישיות, אולי תסביר לי מה זה כן?

סתם כך עוררת את סקרנותי בטונות ואבקשך לשלוח לי, באישי, את כל אותם דינים-ודברים שמחקו לך כאן? הן מבחינת נבואותך הן מבחינת זעמך והן מבחינת ראויותך? אבל תשאיר את זה בסוד. אל תגלה לסוד. שלא יתעצבן עלינו.

אגיב כיון שיכולה להיות תועלת מתגובתי, אתפלל לעשיית רצונו של אבאל'ה. הגם ששום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות, ולמרות שהנביא למעשה הביאני הלום (פרטים בהמשך) עדיין פתיחה של ניק בדוי וכתיבה קנטרנית בשביל קורטוב תשומת לב ואקשן קלוש מרגישה לי טעות שכדאי שלא תעשה.

ולגופם של דברים, כשספונסי שלי סיפר לי על נביא הזעם, התלוצצתי, כחובב גדול של התקופה חשבתי לעלות לכאן כרוחו של נבות, או אפילו מכיהו בן ימלה, הייתי מוכן גם להיות גילגולו של עידו שהוכה על ידי האריה, שאלתי את בן שיחי האם יהיה ניתן להתכתב כחולדה...

באתי לזלזל ונמצאתי מברך, עליתי לכאן לראשונה כדי לברר את התשובה הנכונה בעניין הנביא, ומשהצצתי נפגעתי, אין לי מושג מדוע זו היתה הדרך להביאני, יתכן שבלעדי הקוריוז לא הייתי מתעניין, לבורא עולם פיתרונים.

ולנביא אתנבא כישעי'ה בשעתו -

"לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלוקיך לְתִפְאַרְתֵּך. 
לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ.
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה".

מדהים לראות איך ההשגחה העליונה מביאה לכאן חברים בצורה מופלאה. קודם נתנו לפלוני את הקריז לפתוח כרטסת נבואות ולאחר מכן וכתוצאה מכך נתנו לעוד א' את הקריז לקרא את אותם נבואות.

נפלאים דרכי ההשגחה.

בהיותי בישיבה לימדוני כי הגאולה בא תבא. הגואל יגיע בדרכים נסתרות. החל מיהודה ותמר דרך רות ובועז.

גם כאן. גאולתי האישית הגיע מחיפושים קדחתניים אחר חומרים אטרקטיביים.

מתנת הנקיון- בוא נראה את מי "נקודה" יביא לכאן!

זאת לא הנקודה..... מה שכן זה האם הוא יקבל מתנת-נקיון......

זה מה שקורה לי תמיד בתאווה!!!
עשרות ניקים בדויים... ואולי אלפים....
נראה שיש המון חזיתות. יש לי משיכה וגירוי מהרחוב מהאינטרנט מהבית....
ונראה שזה המון נסיונות שונים. נראה שצריך להתמודד עם המון התקפות שונות על המחשבה הטהורה.
אבל מה מתברר בסוף? שהכל זה רק יתוש אחד קטן בראש שעושה את כל הרעש...

(מתברר שכל המסה היא כולה אנרגיה)

בס"ד
מוטי ראוי מאוד ויקר מאוד!
הכנות פשוט מדהימה...

שלום
התאספנו כאן בכדי ללוות לדרכו האחרונה שותף נאמן לדרך , עשרות שנים צעדנו יחד, וכעת הגיע הזמן לומר שלום.
אני ואתה אני ואני , הלכנו יד ביד לב בלב מוח במוח מאז שאני זוכר את עצמי,
אהבתי אותך יותר משאהבתי את עצמי, נתת לי טעם בחיים, התרגשות וחיות,
בלעדיך חיי היו אפרוריים ומשעממים, יום יום ללא תכלית ותיכלה,
התמזגנו לאחד לעיתים קרובות, עד שהפסקתי להבחין מי אתה ומי אני,
וכשגלי הכאב והמודעות הבליחו לרגעים , המצפון היה כבד מנשוא ,
בזמנים אלו התחננתי אליך, זעום נא זעם עצור ואף מתפרץ, לכסות ולהשתיק את קול השפיות הכואב.
אחי היקר זעמת לי מאוד, צר לי עליך כי עלינו להפרד
אחי היקר נעמת לי מאוד, נהנתי כל כך להתבוסס בגלי הרחמים העצמיים, בטינות המתוקות ,
בפנטזיות הנקמה, ובבריחה לעולם שכולו טוב תאווני משתק ומאלחש,
אחי היקר, בנית עבורי עולם שלם, סיבה וממסובב תחושת ניתוק סביבתי , עוול חיצוני,
תחושת צידוק עצמי, בבחינת אני הצדיק וה' ועמי...
יום יום שעה שעה הזנת לתוכי את כל האי צדק שסובבי פעלו כלפי,
האכלתני במרירות השקתני בלענה,
גרמת לי להיות כואב ובצדק, עד שכשל כח הסבל,
והפכתי למכור פעיל, לבורח סיזיפי.

אינני מאשים אותך בכל קורותי , חלילה, אני הזמנתי אותך פנימה,
בקשתי ממך לעזור לי לא להתמודד, לא נתתי לך לעזוב גם כשביקשת יפה,
אז הקולר אינו על צאוורך .

אבל יום אחד הכל נגמר, אור חדש האיר פנימה,
ידו האוהבת של אבא כואב חדרה את כל המחיצות שבנינו בעמל רב,
כל הקליפות מהאגוז ועד הנוגה, נמסו מחום האהבה,
מודעות אלוקית הוערה אל תוכי,
ואט אט התחלנו להיפרד, פתאום כבר לא היינו אחד, למרות שעדיין חלקנו את אותו משכן,
ולמרות שעדיין לא הרפית ממני, כבר לא היית אני, אלא איזשהו הורקסוס, רסיס מנשמת הרשע.

וככל שעבר הזמן ולמרות שסרבתי לוותר עליך, ואהבתי את תחושת העוול והאי צדק שהשרת עלי,
למרות זאת אהבת הא-ל המשיכה לנתק אותנו,
עד שהגיע העת להפרד ולומר שלום ולא להתראות,
"מה אזעום , לא זעם ה', מה אקוב לא קבו א-ל"

זעם יקירי אני יודע שאתגעגע , סביר להניח שיהיו הזדמנויות שאזמין אותך לחזור , שאתחננן אליך עזור לי לברוח,
אני מוסר בזאת מודעה בפני כל קהל אתרא קדישא הדיין, אין לי חפץ בימים ראשונים,
ובאם אשכח לתנאי מודעה זו, ושוב תשוב ותקפוץ לביקור, לא אכעס ולא אזעום, ולא אגרשך בתופים ומחולות,
אלא אקבלך בסבר פנים יפות ואזכיר לך מקום מנוחתך, אבקשך לא להטרידיני,
כי בחיים חפצתי, ואת האור מצאתי,
ואם בכל זאת תזדחל חזרה אל ליבי וזעם עצור ימלא בקרבי,
אקבל זאת כתזכורת האבא אוהב שרומז לבנו האבוד,
הנני בני, דבר איתי , אני מחכה לך,
אני מקווה שאזכור לפנות לאוהבי,
והוא בוודאי יושיעני,
או אז אשלחך לארצך בתופים ובמחולות
ונזכה לקיים
"שמחה ובששון ישיגו"
"ונסו יגון ואנחה"
מוטי

 

מוטי?! מבהיל על הרעיון!
יהי זכרו ברוך

אוי מוטי יקירי נעמת לי מאוד! נבואותיך נמחקו קודם שהיה סיפק בידי לקוראם\לקורעם, ואני אנא אני בא? ועתה נפרדת מאיתנו לצמיתות? ואיך אעלה אל אבי והנבואה איננה איתי!

אך אם לדידך עדיף שלא תאציל רוח-הנבואה במשק-כנפיך\משק-כנפיו של מלאך הזעם, הרי שאקבל גזירת-עליון בדומיה. כל שנותר לי לומר זה שיהא זה ליחוד גוף-רוח-ונשמה לכל אותם פיצולים-בלתי-מפוצלים.

בס"ד
למוטי ראוי ויקר!
מהזעם נפרדת? פרידה עולמית?
זה קרה גם לי
וגם המתאווה
ומהטינות שיש לי על...
ומהרחמים העצמיים
ומעוד הרבה הרבה דברים
"ואינני יודע כיצד זה קרה, תמיד הוא נכנס בי הילד הרע"...
והביא איתו את כל הפרידות האלו בחזרה...

היות ואיני רוצה להעיר מתים מרבצם
אני רק מעלה באוב פוסט עתיק
לצערנו לא הצלחנו לקבל את תגובתו של הזועם למלאת שנה לפעילות אסירותדה
ואשר על כן נבואת הזעם העדכנית לא תראה אור ועמכם הסליחה
בברכה מוטי

נו, הוא בטח אומר לעצמו "מה אזעם לא זעם ה'?"