שוב ושוב עולה כאן הענין של הקשר בין דרך הצעדים לבין ההדרכה ביהדות, נושא שהוא די סבוך ויש בו צדדים לכאן ולכאן. בעקבות התכתבות עם חבר, אני כותב מעט על האופן בו אני רואה את הדברים. כמובן שזאת דעתי האישית ואין בכך משום קביעת מסמרות, וכל אחד זכותו המלאה לחשוב ולפעול כפי שנראה לו. מי שמתחבר עם הדברים שלי - שיקח. מי שלא - שיזרוק. העיקר שנתקרב אל אלוקים ונחלים מההתמכרות למין ולתאווה.

כדי להבין מדוע אני מפריד את התכנית מהפן הדתי ומהמקורות ביהדות, אקח כדוגמא את הנושא שנידון כאן בפורום בלי סוף בנוגע ל"חולה-חוטא". בפורום אנחנו חוזרים ושוב ושוב על כך שאנחנו חולים ולא חוטאים, ויש לכך חשיבות עצומה בדרך להחלמה. כל זמן שאני חושב שאני חוטא, אני נותן לאשמה הרעילה להמשיך להרעיל אותי וגם ממשיך לפנות אל אותם מקורות שמהם ניסיתי לשאוב עזרה בעשרים השנים האחרונות. לעומת זאת כאשר אני מבין שאני חולה, אני עושה שינוי במחשבה שלי, מפסיק להאשים את עצמי, ובעיקר - פונה למקורות חדשים ומתחיל לפעול לכיוון ההחלמה.

אם אנסה כעת למצוא את הענין הזה במקורות, אני יכול בקלות להסביר את כל הענין הזה באופן שאין בכלל הבדל בין חולה לבין חוטא, והכל זה ההתרחקות מה' יתברך. יש לי הסבר שלם ומוכן בראש שאני יכול לכתוב אותו ולהסביר אותו, ובכל זאת אני לא נכנס לזה ולא כותב את הדברים ולא מנסה להסביר אותם - לא לאחרים וגם לא לעצמי. מדוע? בגלל שתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא טכנית בעיקרה. רוב החברים (בפרט אלו שבתחילת דרכם) לא יבינו את הדקויות, ובסופו של דבר זה ירחיק אותם מהעשיה של הצעדים. בצעדים לא חשובה ההבנה אלא העשיה, וכל סיבוך של הדברים רק יחזיר חברים אל הגהינום. יכול להיות שהם יבינו נורא יפה את הדברים, אבל אותה הבנה בדיוק - תהיה להם לרועץ ותפגע בסיכויי ההחלמה שלהם. זה קצת כמו אדם שיתחיל לחשוב יותר מידי על המנגנון של הרגליים שלו ואיך זה עובד, ומרוב שהוא ישקיע בכך מחשבה, יהיה לו קשה לעשות את הפעולה הפשוטה של צעידה. בתכנית הצעדים (כשמה כן היא) לא חשובה ההבנה ונוגעת הצעידה בפועל. ההבנה כאן לא רק שלא תועיל לאף אחד אלא גם תזיק.

הסיבה השניה היא החשובה. אקח כדוגמא את עצמי, אדם שלמד כל חייו את ספר התניא, ואין לי ספק הכי קל שבקלים שכתובים שם כל ההסברים בדיוק למצב שלי וגם כל הדרכים הכי ברורות כדי לצאת מההתמכרות ולהפסיק את הפעילות הכפייתית שלי. כל צעד בצעדים אני יכול לצטט במדוייק איך הוא מופיע במילים של בעל התניא. (וזה לא נוגע אם זה מספר התניא או ממסילת ישרים או מכתבי רבי נחמן או הרב קוק. בכולם מופיעות הדרכות ברורות כיצד לחיות חיים רוחניים ובכולם מופיעים כל הצעדים: להפסיק את הכעס, למסור את החיים לאלוקים וכן הלאה וכן הלאה).

ועדיין זה לא עזר לי. למה? התשובה פשוטה: לא יכולתי ליישם את הדברים. באו הצעדים ולא חידשו לי דבר, אלא יצקו את כל הידע האלוקי הזה לתוך מבנה של קבוצה וצעדים. זה הכל. אין כאן שום חידוש. אז אם כן - מה הבעיה לומר שהכל כתוב בתניא וללמוד ישירות מהמקור? הבעיה היא שאז אני מסוגל בקלות לחזור לשם ולשכוח את היישום. זה מאוד מפתה - וזה יהיה הסוף שלי.

מאוד מפתה אותי להתחיל את המסע בחזרה אל עבר המקורות, ולהכין את התכנית של הצעדים לפי ספר התניא (או כל ספר מוסר אחר), אבל התוצאה עבורי תהיה קטסטרופה. שנים למדתי את הדברים, שנים ניסיתי להתחבר, ושנים חזרתי שובו ושוב אל עומק התאווה והנפילות. כעת אני צריך לעשות הפסקה, לכבות את המחשב ולעשות הפעלה מחדש. להתחיל הכל מאפס וללמוד ליישם את הדברים הכי פשוטים. לשם כך אני צריך תכנית פשוטה בה לא נדרשת כל הבנה, והיא נותנת דגש על דבר אחד: יישום בפועל. בשביל זה אני בצעדים.

סוד יקר, תודה. כתבתי כאן לא פעם דברי צעדים מהתורה... בשבילי זה כיף, עונג רוחני המשלב את הדברים. ובמיוחד מוסיף לי קירבה אל אבאל'ה בשמים.  הסברת לי את עמדתך לא פעם, וסברתי שמנקודת מבטי עדיין כדאי, השבוע האחרון (שוב) לימד אותי שאתה בקי בעיני פורום ממני...

תוך כדי כתיבת התגובה הזו חשבתי שמנקודת מבטי, כשאין לי כל ספק על מחלתי, יותר קל לי להתבונן דווקא בהתאמות, לא באתגרים. יתכן מאוד שלכל זמן ועט... (או מקלדת) זו הסיבה שכדאי להתייעץ, אשאל.

למרות שיש לי פוסט 'צועד' על הדיאלוג של האחים עם יוסף לאחר מיתת יעקב, לא העליתי אותו, עדיין לא שוחחתי על כך עם הספונסר שלי (הוא בארוע משפחתי) שוב למדתי שמה שאני חושב, ומה שמתאים לי לא מתאים לכל אחד.

תודה לה' כעל הכרותינו.
אוהב.

האפסיד את הפוסט המחכים/המחלים בגלל אי-אלו חברים?!  :-\

שבוע טוב.
אנסה לתרום את נקודת מבטי, מהזוית 'התורנית' ומהזווית של 'התוכנית' (אני מזהיר מראש, אני הולך 'לחפור') .
1. מזווית 'תורנית':
להבנתי, זה לא נכון לומר שהצעדים נמצאים ב'יהדות'. הצעדים כוללים סדרה של הנהגות מוסריות - כאלה יש אצלנו בשפע ואף ביתר פירוט והעמקה לעתים (אם כי לא כתוכנית מסודרת ובזה אגע בסעיף השני) אך כוללים גם מספר לא קטן של הנחות של 'השקפה': למשל, האם הקב"ה משגיח על כל דבר במציאות, האם  כפי שכתוב בספר הגדול 'הקב"ה לא עושה שום דבר בעולמו בטעות'. שאלות אלה עומדות במחלוקת גדולה. הרמב"ם, למשל, סבור שאין השגחה פרטית ואל יהי דבר זה קל בעיננו. או למשל: האם צריך לעמוד בחוסר אונים אל מול היצר. הרבה מאוד מאוד מספרות התשובה שלנו (שערי תשובה, ושוב: הלכות תשובה לרמב"ם, 'חובת הלבבות', מסילת ישרים', 'נפש החיים') לא ואני חוזר ומדגיש, לא היו מתארים את תהליך התשובה כממוקד בהכרה בחוסר האונים שלנו ובבקשת עזרה. לפחות על פי מיטב ידיעתי (מישהו מכיר תשובה שלא כוללת מרכיב של 'עזיבת החטא'. מרכיב שאומר שאני, לבד ממשיך לחטוא ורק הקב"ה מציל אותי מהחטא, וגם זה לא בשליטתי, ואני מבקש ממנו 'רק להיום'. ואל תזכירו לי את הגמ' בקידושין על 'היצר שגובר בכל יום', אני מדבר כרגע על מצוות התשובה, תפקידה והדרך לעשותה (בחינת 'חובת האדם בעולמו') ולא על מימרא כללית מסוג זה) תיאור זה של תשובה, המוריד כמעט לאפס את האחריות של האדם על מעשיו, כמעט ולא מצוי במקורותינו. ניתן למוצאו באופן חזק  כמעט אך ורק בחלק מכתבי החסידות ובחלק מכתבי בעלי המוסר. כפי שכתבתי כבר כמה פעמים בעבר, אין זה אומר שלא ניתן לקרוא את פרשת השבוע 'לאור התוכנית', או למצוא הנהגות שונות ופעולות שאנו מוצאים בתוכנית בכל כתבי חכמינו בכל הדורות. ייתכן שאף יש תועלת בעניין זה. אבל חברים, שלא נטעה, ברגע שמדובר בתוכנית רוחנית, יש לה גם עקרונות יסוד. ברגע שיש עקרונות יסוד - היא יכולה להתעמת עם אלו שלנו.
אני אסכם במשפט: הקב"ה לא הוריד את התורה בשביל אנשים מכורים וגדולי ישראל לא הדריכו את הדרכותיהם בשביל אנשים מכורים. אמנם, יש חלק מן ההדרכות של גדולי ישראל ואדמור"י החסידות שתיארו את הדרך הישרה אשר ילך בה האדם באופן שמזכיר מאוד את הדפוס שלנו, כמכורים. אך מאידך, יש הרבה שלא.
על כן, כמכור, אני עוזב באופן מודע את 'בית הגידול' בו גדלתי (בהקשר שלי - הרב קוק, למשל), ומאמץ כדרך חיים את ההדרכות שאני מוצא שיותר קרובות אל התוכנית (באופן אישי - ר' נחמן מברסלב ור' צדוק הכהן מלובלין). מהי האמת? כפי שאדם יסודו אמר פעם בשם אחד מגדולי הדור, בדורנו ישנם הרבה שבילים. השביל שלי הוא השביל של 'התוכנית' ועל כן אני מחפש אותה בתוך גדולינו. האם יש שבילים אחרים, הפוכים בהדרכתם, למיטב ידיעתי - כן. האם זה מפריע לי? לא. אני מכור, ואני לוקח את מה שעובד, ואת מה שמקרב אותי לאלוקים.
יש דרך אחרת, כפי שכתבתי בעבר, מכיוון שיש הרבה דמיון בהדרכות המעשיות של גדולינו ושל התוכנית, למרות נקודות המוצא השונות מהן הם יוצאות. אפשר ללכת על ההדרכות, ולמצוא את הדמיון ביניהם ולהחזק מכך בלא לתת 'דין וחשבון' על הנחות המוצא הדתיות השונות עליהן הן מבוססות.

2. מנקודת המבט של 'התוכנית':
אני מזדהה עם דבריו של 'סוד'. אני, באופן אישי, ספחתי כל כך הרבה רגשות אשמה סביב החטא הזה. שמבחינתי, לחזור ולחפש החלמה בתורה ובחכמינו מחזיר אותי אל התחושה של הקשיים והתסכול שנלווה לניסיון לתקן אותם. יכול להיות שזה עניין של זמן, יכול להיות שזה עניין של הדרך אותה עברתי, אבל בשבילי - זה לא טוב. זה מחזיר אותי לרגשות הקשים שהיו לי בשימוש. לשנאה העצמית. להחמצה. לריקנות.
אני מעדיף לעשות 'פסק זמן', ולהתמקד במה שעבד בשביל אחרים ואת הספר שלי על הצעדים ביהדות, להוציא אחרי שאני אחיה מספיק את הצעדים על מנת שהשילוב ביניהם לבין היהדות לא ירחיק אותי מתוכנית הצעדים.
אמנם, כפי שניתן לשים לב, אני לא 'מתאפק' ומגניב מדי פעם הערות מהמרחב הדתי שלי. לעתים אני גם נהנה מ'וורט' כזה או אחר.
אבל ברגע שהדברים מגיעים ללב העבודה. כאן אני משתדל לעצור.

שבוע טוב. מקווה שהדברים יהיו לתועלת
נתן

מרכיב קריטי בהחלמה שלי היא תוכנית העבודה מסודרת וממוקדת.
לצערי עוד לא מצאתי אחת כזו במקורותינו.
הסיבה היא לא כי אנחנו לא מספיק מוכשרים. אלא כי כדי לכתוב דרך חיים מסודרת וממוקדת ליהודי צריך הרבה יותר מ12 צעדים.
אולי 120 צעדים. ולעיתים תפסת מרובה לא תפסת...
דוקא הדרך שבאה ממקום רוחני ולא דתי מדגישה את הרוחניות כערך ומצליחה ב12 צעדים פשוטים לקפל תוכנית עבודה.
למשל
מאוד קשה לי לכוון בתפילה. כבר שנים.
אין לי שום בעיה לפנות לאלוקים 100 פעמים ביום ולנייעס איתו. להודות לו. לשאול אותו. לפעמים גם להסביר...
אבל ברכת המזון זה גדול עלי... כי זה דתי. הדיבור הפתוח אל אבאלה הוא רוחני.
החיזוק הרוחני שבשיטה אינו כולל חיזוק דתי.
וזה מה שכל כך נותן לי תקווה לחיים טובים יותר. הרוחניות הזו נטולת הדת כובשת מהרגע הראשון.
האדם מטבעו נברא להיות כפוף לכוח עליון.
מי שמסרב להכיר בכח עליון אלוקי, יאלץ לקבל על עצמו אלילים אחרים.
אלילי זמר. שחקני קולנוע. ספורטאים. פוליטיקאים. אמנים. רבנים. ובעיקר עשירים. אם אובמה יבקש ממך טובה לא תגיד נעשה ונשמע??
כך שמוכח שטבע האדם הוא לקבל על עצמו עול עבדות או תפיסה של כבוד לגדול ממנו. כדי להיות מחובר למשהו גדול וחזק.
אמנם
כנראה שאחרי כמה תחנות... כשנהיה אנשים מספיק רוחניים... אז יבוא הזמן לפתוח את הספר הגדול והספר הלבן של היהדות...
ולהתחיל מהיכן ששיטת הצעדים מסתיימת. כי היהודי מתחיל היכן שהגוי נגמר.
אז אולי יהיה לנו הכח לדברים כמו עזיבת החטא...
אז תהיה לנו הפריוולגיה להחליט האם לקבל ולהתנהג כדעת הרמבם... או להמשיך לינוק חיים מר' צדוק ור' נחמן...

סוד, תודה על הדברים. מזדהה עם הנקודות שהעלית.

לגבי הבעיה הטכנית,
אני חושב שהיא קיימת גם מהכיוון ההפוך: לתת לאנשים "מבחוץ" (בעיקר רבנים) לקרוא את הספרות של התכנית.
אם הם לא מכירים מקרוב אנשים שעושים את הדרך הזו, כמדומני שהם ירתעו. הם לא יבינו איך אפשר לדבר על דברים שהשתיקה יפה להם (ל'נורמלים') ועוד לגדול מכך. הדתיים לא יהיו מסוגלים לקבל דרך חדשה (כביכול) בעבודה אישית - עבודת ה'. שלא לדבר על "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו" - נשמע ממש כפירה למי שלא 'בפנים'.

לגבי הסיבה השניה, יש לי את הבעיה הזו גם ב'כתבי הקודש' של התכנית. אני יכול ללמוד כדי להבין ולדעת,  אך לא כדי לעשות. זה מפיל אותי לגמרי.

אכן, כשאני קורא בספרי היהדות (בעיקר ספרי מוסר) מדי פעם, ואני נתקל ברעיונות שלמדתי בתכנית, אני נהנה. הרבה יותר קל לי לקבל מהספר שמביא רעיונות קרובים לעבודתי, וגם להיפך - זה מחזק לי את האמונה בתכנית.

לגבי חיפוש (במוּדע) עקרונות התכנית ביהדות, אני חושש מהענין של 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה'. נראה לי שאני, כמכור, יכול "למצוא" מקורות שיצדיקו אפילו את המחלה שלי. הערמומיות של מחלת הנפש שלי -רמאות עצמית, שקרים, עיוות המציאות - יכולה למצוא צידוקים למעשים שלי גם במקורות היהדות. איך אדע אם ה'מציאה' נכונה או לא? בשביל זה אצטרך רב שיבין אותי, יכיר את עקרונות התכנית, וכמובן גם את מקורות היהדות.

נתן היקר, אני נהנה מה"חפירות" שלך. 
אני לא חושב שיש סתירה בין 'עזיבת החטא' היהודית, לבין 'הרצון העז להפסיק להתאוות' של מסורת שלש.
שמעתי פעם חבר ששאל איך הענין של "ביקשנוהו בענווה כי ישחרר אותנו מחסרונותינו" (צעד 7) מסתדר עם הענין היהודי של "התגברות"?  לעצמי חשבתי, שהבקשה הכנה שיסיר מאיתנו פגם מסויים, כוללת בתוכה את ההתגברות. כך שאין בזה חסרן או סתירה.


הושעיה היקר,
מזדהה עם דבריך. גם אני חושב שאחד מהחידושים (הבודדים) שבתכנית הוא הסדר וההתמקדות.
אני חושב שאם הייתי צמוד לרב, מדבר איתו בכנות כמו עם החברים והספונסר, הוא גם היה ממקד אותי בעבודתי ולא הייתי נאבד בין שיטות ודעות.
אבל אני הרי יודע יותר טוב מכל רב ומכל ספר.  ועל ידי ידיעותיי אלה הגעתי לאן שהגעתי...

נתן יקר, מבלי להכנס שוב לתוך דיון הזה שוב, אכתוב שיש דעות נוספות של השגחה פרטית על כל מין ופרט של החי הצומח ואף הדומם. להבנתי הצעדים הם יהדות. פרופר. כך גם קיבלתי מספונסרי. אני מבין שכיום אתה לא חש כך וזה בסדר. אני מאמין שבהמשך גם אתה יכול לחוש כך.

חברים יקרים,

לפני שפירסמתי את הפוסט שלחתי אותו לחבר יקר לקבל חוות דעת. היו בו כמה דוגמאות לגבי נושאים מקבילים בין התכנית לבין היהדות. קיבלתי המלצה להוריד את הדוגמאות. לא רציתי כי סברתי שזה חשוב, אבל קיבלתי והסרתי.

הרעיון היה למקד את הדיון בנושא הספציפי של התכנית מול היהדות ולא להתפרז לפרטים כגון חולה חוטא או השגחה פרטית. מדובר על נושאים חשובים מאוד למי שרוצה לדון בהם ומגיע להם מקום ראוי, אבל את הפוסט הזה כדאי לשמור לנושא עצמו.

נתן יקר, נהנתי מאוד מהתגובה שלך אך כאמור לא אגיב כעת בגלל שעבורי זאת לא פעולה מחלימה.

חבר'ה הפוסט הזה והתגובות האלו מחזקות אצלי את מה שאומרים שא-לוקים לוקח את הטובים
אשרי עם כל הכאב שזיכני ה' להצטרף לחבר'ה קדישא זו 

מאוד נהניתי לקרוא כאן את התגובות זה באמת נושא מורכב
רציתי לנסות להאיר על דבריכם בסיעתא דשמיא
האם צריך להפריד בין התכנית לבין היהדות הרי מצד אחד הפוך בה והפוך בה וכולה בה אין שום נושא בעולם שלא כתוב או רמוז בתורתנו הקדושה וכמו שהזכרתם באמת כל ההדרכות והעצות מוזכרות בספרי מוסר או חסידות אז מה חידשה תוכנית 12 הצעדים ולמה  פשוט ללמוד בספרים שמדברים על הנושא לא מספיק ?
אלא מאי באמת התוכנית לא חידשה לרבותינו הרבה הרי מה אנחנו כבר יודעים שהם לא ידעו ?
העניין הוא שבאמת אין סתירה בין היהדות לתכנית ולא שייך להגיד להפריד כי אי אפשר להיפרד מהיהדות אלא התוכנית מגדירה את המושג של להיכנע ובעל התניא מגדיר את זה ביטול לשם קטונתי מכל החסדים מה זה משנה איך מגדירים הרעיון ברור
אבל באמת בתור מכורים יש לנו מעלה על כל מי שבקיא בכל ספרי המוסר והחסידות ישר והפוך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם ודווקא אנחנו שנכשלנו כל כך בעניין הזה יכולים להוציא את התרופה מתוך המחלה כמו שאף אחד אחר לא יכול בעולם
כמו שאת התרופה להקשת נחש מכינים מהארס של הנחש את התרופה למחלה שלנו אפשר למצוא רק כאן ולא באף ספר מה שכתבתם ומה שאני כותב זה על בסיס ניסיון מר אמנם מצד אחד אבל מצד שני טמון בו הישועה והגאולה הפרטית של כולנו
לסיכום אין צורך להפריד את התוכנית מהיהדות צריך לשלב אותם ביחד כמו מי שחולה לב לא מספיק לו לפתוח רמבם ולפתור את הבעיה הוא צריך ללכת למומחה שמתעסק רק עם לב כך גם אנחנו אחרי שהבנו שאנחנו חולים מכורים שזו השגה בפני עצמה
צריכים ללמוד ולהתחזק תמיד אך לפתור את המחלה הזאת חייב ללכת לרופא מומחה בראש ובראשונה לרופא כל בשר ומפליא לעשות
וחייב להיעזר בכל הכלים שהאתר מציע ולהעזר בעצות של מכורים בעלי ניסיון שהם הרופאים שמתמחים במחלה הזאת בשלל צורותיה
ולסיום אחים יקרים יש עוד נקודה חשובה שצריך לשים אליה לב כל מי שכאן יודע שהוא מכור ומנסה להתמודד עם המחלה
כשהולכים לטפל בשן כואבת מלבד הטיפול והסתימה שעושים או עקירה צריך לדעת מה הגורמים שהזיקו לשן מלכתחילה ולשמור על השיניים הבריאות כשרוצים להבריא באמת צריך לעשות טיפול שורש תרתי משמע צריך לשאול מה גרם לי ליפול מההתחלה אולי אני בכלל מכור להתמכרות אז היום אני בשיקום מפורנו מחר אני יכול למצוא את עצמי מכור למשהו אחר אם אתה כועס אל תעשה תשובה רק על הכעס אלא תעקור גם את הגאווה שהביאה אותך לכעס וכן על זה הדרך אלו שאלות שרק אנחנו אם נהיה אמיתיים עם עצמנו נגיע אליהם בסיעתא דשמיא
צדיק יודע נפש בהמתו

מהנסיון הקצר שלי - חובה להפריד את הדת מההחלמה.

מתוך שלושת המכשולים הגדולים להחלמה, לא לחינם מציינים את הראשון בתור הדת.

מה פירוש להפריד? במה זה מתבטא?

ברור שהדת לא סותרת את ההחלמה. ברור שאי אפשר להחלים בלי רופא כל בשר.
רק שלחלק מהחברים... יש טראומות מהדת. קונוטציות שליליות והקשרים לא נעימים.
לפעמים עיוותנו את הדת. פגענו בה. ייבשנו אותה. חיללנו והקטנו אותה. אז צריך לבודד את ההחלמה. להתרכז בה. ורק אחרי שהמוח מתבהר והרגשות נרגעים, אז אפשר לחזור ולהתעסק במאור שבה מחזירו למוטב.
זה עניין של אופי גישה, וכל אחד והסיפור שלו.
לחלקנו שובבים זו מילה גסה... שורש המחלה.
לחלקנו שובבים זו התקופה המסוגלת להחלמה.
שנלמד להסתכל על היופי של כל צד

להפריד פירושו להבין שכאשר מישהו שובר רגל, הוא קודם כל הולך לרופא שיחבוש לו אותה. אם הוא רוצה למלמל תהלים בדרך - בכיף, אבל אם הוא עושה את זה במקום ללכת לרופא - הוא טיפש.

אני חולה ולכן צריך לטפל בבעיה שלי. נקודה.

הדת היא חלק חשוב מאוד בחיים שלי, אבל הוא לא קשור להחלמה שלי.

קשה לי לדמות את המחלה הרוחנית שלי לרגל שבורה.
כי פגמי האופי, והצורך הרוחני בחיפוש רדיפה ובריחה, יושבים אצלי באותו מקום שהדת יושבת.
המוח, הרגשות, הרצונות, המניעים, כולם נגועים במחלה. הדת אמורה לישר את זה. היא מיישרת לאחרים.
מה לעשות שאני אלרגי והסתבכתי. אין תלונות. אבל זה לא רגל.
המחלה הרוחנית וחוסר האיזון הנפשי זקוקים לרוחניות. התוכנית מספקת רוחניות. היהדות כולה רוחניות. בסוף זה יכול להתחבר.
אני מבין מי שלא תופס את הדת כחוויה רוחנית, אלא עבורו זה כלא חשוך, מאיים שולט. זה בסדר לצאת להרפיה רוחנית. זו היא ההחלמה של כאן.
אבל הדת הרוחנית שלי קשורה בהחלט להחלמה. בסוף זה אותו אלוקים.
אמנם, כבר כתבתי בעבר שיש ערך מוסף מיוחד לתוכנית הצעדים שהיא מסודרת. ולכן עובדת למי שעובד אותה יותר מקובץ מפוזר של מאמרי חז"ל.