רציתי לשתף אתכם במחשבות שעוברים עלי מהמפגש האחרון, אישית קיבלתי הרבה תובנות והחלמה, בעיקר ממסירת הצעדים של הודי ואבי והמסר של חברינו אסירות תודה
אני אדם שחי על ריגושים, כל החיים שלי מנוהלים על פי זה, אני לא מסוגל לחיות בלי לחוות דבר חדש, או איזה ריגוש חדש ומיוחד! אם אין את זה מיד משעמם לי! ריק! נפער חלל עמוק בנפש שחייבים למלא אותו, ומיד!
תהליך ההחלמה מלווה בתחושות מעורבות, מחד יש שמחה של נקיות אמיתית, של שחרור מכבלי עבותות התאווה, שזה עצמו מעניק ריגושי התחדשות
מאידך הרבה פעמים עוברים ימים שאין משהו מיוחד.. פתאום (כפי שהזכרתי) חווים תחושות שעמום נוראות, מעוניינים לתדלק קצת את האווירה..
וכאן מגיעה התאווה בהצעות המפתות, אולי קצת?.. רק איזה מבט קטן.. איזה שחרור מתחושות השעמום.. אבל קול ההחלמה אומר, אני פשוט לא יכול, זה יהרוג אותי, זוהי תחילתה של ההתדרדרות! הזהר!
מתוך כך אני מבין יותר ויותר, שוויתור על התאווה זה אומר ללכת על כל הקופה!! אוי, כמה שזה מפחיד!!
אני יודע שצריך לעבור תהליך תודעתי, שזהו, לא אמלא את עצמי יותר מריגושי התאווה!! מקומם בחוץ!!
תקנו אותי אם אני טועה אבל נראה לי שלמכור כמוני כך גם יהיה הקשר המוּתר עם אישתי, התאווה לא תגיע לשם.. יהיה שם משהו אחר, אין לי מושג מהו.. אבל מה שבטוח שתאוות המין לא תהיה שם! (אולי זוהי התשובה לחלק מהנשואים כאן שחשבו שהחתונה תהיה המזור להתמכרותם!)
אני קולט יותר ויותר את טעותי, חשבתי כל חיי שתאוות המין היא הדבר הטבעי שבעולם, אי אפשר בלעדיה ולכן אי אפשר לוותר עליה.. היום אני חושב קצת אחרת, עבורי תאוות המין היא הדבר הכי מזיק שבעולם, היא כילתה כל חלקה טובה בחיי, שתיתי מי ים מלוחים שהגבירו יותר ויותר את הצמא!!
אקח את הרצון לחוויות הריגושים לקשר חדש עם ה', לעשייה ממלאת, להעמקת הקשר שלי עם עצמי! רק כך אהיה במקום שפוי שלא נזקק לחוויות חיצוניות, שמקור חיותו הוא הפנים. הדבר האמיתי!
