צהריים טובים.
מאז שקראתי את הפוסט של נועם, שעסק בשאלה מדוע אנשים עוזבים  את הפורום, ניקרה במוחי השאלה: מה אני יכול לעשות עם זה? אז נכון, כפי שהרבה (כולל אני) כתבו, אחוז גדול מהעוזבים אינו עוזב בגללנו, כקבוצה או כבודדים, אבל ברוח צעד ארבע שאלתי את עצמי: ומה החלק שלי בסיפור הזה? כיצד אני יכול לעבוד עם החלק שלי?
אני מעוניין להציע הצעה, ואף להיות אחראי לביצועה בבחינת 'קריינא דאיגרתא':
אחד הדברים שעלו מספר פעמים  (דווקא על ידי האנשים החדשים שהיו שותפים לדיון) הוא שהפוסטים שאנחנו כותבים ודנים עליהם מהווים מבחינתם כ'ספר חתום'. הם מגיעים לכאן בפעם הראשונה, כואבים ושבורים (לעתים קרובות מיד אחרי נפילה) והם מוצאים הרבה מילים והרבה רצון טוב, אבל הם לא מבינים מאיפה הדברים מתחילים ולאן הם הולכים. ואם תרשו לי להוסיף את דעתי - הם גם לא חשים בכאב שלנו. בתערובת של הדם והדמעות שמלווה את ראשיתה של ההחלמה. לעתים קרובות אנחנו כבר עסוקים בעבודות פינצטה ולא מבטאים את עוצמת הכאב וההלם הכרוכה בהכרה ש'אני חולה ואין לי שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה'. וכשהם לא מוצאים את זה כאן, הם לא מרגישים מאיתנו את התמיכה הייחודית שרק מכורים יכולים לתת לחבריהם, וממילא יורדת להם ההתלהבות.

'ועובר לעשייתם': אני מציע את הדבר הבא -
ליצור תווית נושא חדשה בפורום (כמו שיש 'לנשואים' או 'קבוצות צעדים' או 'לוח ראשי') שכותרתה יהיה 'למצטרפים חדשים'.
בתוך קבוצות הנושא הזו יהיו פוסטים 'נעולים'. פוסטים אלו יהיו פוסטים איכותיים ומושקעים במיוחד שייכתבו על ידינו, ויעסקו ב'נושאי הליבה' של ההתמכרות. הדבר הכי חשוב בפוסטים אלה הוא שהם יהיו מה שאני מכנה 'פוסטים מדממים' - פוסטים שהקורא אותם ירגיש את הכאב, וחוסר הטיוח שמלווה את תהליך ההחלמה כולו. על מנת לייצר פוסטים איכותיים יותר כל כותב יעביר את הפוסט לעריכה אל מישהו אחר, שיעיר את הערותיו ויחזיר אותו לכותב בטרם פרסומו (כאן אני מציע את עצמי בבחינת 'קריינא דאיגרתאי').
המטרה המרכזית, לדעתי, היא שמי שיקרא את הפוסטים האלה יראה את דמות דיוקננו ניבטת מהם - כיצד אנחנו מישירים אליו מבט, דומע, או כזה שכבר הפסיק לדמוע, ואומרים לו: אנחנו מבינים אותך לגמרי. אנחנו כואבים אתך ומזדהים אתך - אבל תראה, יש דרך אחרת.
על כן, אני מציע לכתוב על הנושאים הבאים:
1. (הצעד הראשון) תחושת ה'אני הכפול' שמלווה את ההתמכרות [כיצד מצד אחד אני נראה אדם טוב ומצליח ומצד שני... - חידוד ההבנה שההתמכרות משתלטת לי גם על הצדדים הטובים בחיים] (אני אכתוב על זה)
2. (צעדים ראשון-שני) - חידוד ההבנה שלא משנה כיצד ניסיתי לצאת מזה - זה לא עזר [ברוח הסיפור האישי של סוד]
3. (הצעד הראשון) - חוטא או חולה. דרושים אנשים שיכתבו בקווים כלליים את סיפור חייהם. התחושה העולה מקריאת מספר סיפורים הוא שלמרות שכל אחד מגיע ממקום אחר, ומסיבה אחרת, ומהקשר דתי ורוחני אחר - כולנו חולים באותה המחלה. מכיוון שבקבוצות החיות הדבר זועק מעצם ראיית האנשים, בפורום אנחנו צריכים שאנשים יכתבו מעט את הסיפור שלהם.
4. (הצעד השלישי) - שינוי היחס לאלוקים שמתרחש במהלך ההחלמה [בעבר הרגשתי...כיום אני מרגיש...ברוח הדברים שאסירות תודה מפרסם בימים האחרונים]
5. (הצעד השלישי) - חידוד ההבנה ש'שום דבר בעולמו של הקב"ה לא מתרחש במקרה'.
6. (הצעד הרביעי) - כיצד הפחדים והטינות שלנו מניעות את התהליך של ההתמכרות. כיצד דברים יומיומיים 'מקפיצים' אותי וגורמים לי לרצות לברוח.
7. (צעד חמישי/ראשון) - מדוע השיתוף והקבוצה מועילה?
8. כל מה שנראה לכם משמעותי מספיק על מנת למקד סביבו פוסט.

דרך הכתיבה: על מנת לכתוב פוסט 'מדמם' ישנם מספר 'כללים': 1. על הפוסט להיכתב בגוף ראשון, יחיד (אני מרגיש). 2. על הפוסט להיות כנה, וחשוף. 3. על הפוסט לשלב מרכיבים מתוך הסיפור האישי והעולם האישי של מי שכתב אותו.

כפי שפתחתי, אני אשמח לרכז את הדברים. אני אכתוב בעצמי על 'הדו פרצופיות' שיוצרת ההתמכרות (נושא שמאוד קרוב לליבי).
אשמח שכל אחד יבחר את אחד הנושאים לעיל או יציע נושא חדש.
נראה לי שאם יש משהו שאותו אני יכול לעשות בעשרת ימי תשובה על מנת לעזור לאחרים (צעד 12) מן הראוי שאעשה זאת, מקווה שאתם שותפים לתחושתי ושהדברים יתקדמו במהירות...

צהריים טובים.
נתן

מעולה מעולה מעולה.

אסירתודה כבר הרבה זמן מפציר בי לדאוג לכזאת תווית בדיוק.

אכתוב בעז"ה ליחזקאל על כך בהקדם ונשתדל לדאוג שזה יהיה מוצלח ככל האפשר. כבר כעת ישנם פוסטים רבים מאוד שיכולים להתאים לתווית כזאת.

תחזקנה ידיך. שוחחתי ממושכות עם 'סוד' בעניין, אולי כדאי להדגיש שאלו הם לא הוראות לכתיבת פוסט שימצא 'בלשונית המיוחדת'... מי שהפוסט שלו ימצא מתאים יוכנס לשם.

שלא כל אחד ישב עכשיו עם עצמו ויתחיל לכתוב בכדי להמצא שם, מנסיון, כתיבה שכזו לא תשיג את מטרתה, זו לא תחרות כתיבה, יש אנשים שהיכולת שלהם לגעת באחרים דרך דיבור גבוהה יותר וכן להפך.

תבורך על הרמת 'הכפפה'.

בס"ד
לנתן היקר!
באמת רעיון מעולה יישר כח
אבל.. (נודניק שכמותי  :-\ ) כמדומני שהיו עוד כמה דברים בפוסט שדורשים מאיתנו לעשות תשובה...

אני (הקטן) גם חושב שלא טוב לעשות את הפוסט הזה כיריית פתיחה לתחרות פוסטים.
בנוסף נכון שיש חברים מוכשרים שפותחים פוסטים "מועמדים לאוסקר" כבר בתחילה, אבל לדעתי ישנם פוסטים שתופסים חשיבות רק כתוצאה מהתגובה אליהם.

חברים. הרעיון היה להיות 'ועובר לעשייתם'. אצלי ההתמכרות התבטאה בחיים כפולים, אז אני כותב על החיים הכפולים. אם אצל מישהו אחר יש מוקד אחר - שיכתוב עליו. מבחינתי, אפשר 'לצוד' דברים שאנשים כבר כתבו.
נ.ב.: זה הזוי, זה מטורף, אבל אנחנו אנשים חולים - אפילו כשאנחנו רוצים להציל אנשים מלשקוע בבוץ של הפורנו, אנחנו מתעסקים בקטנוניות של 'אני אכתוב' לא 'אתה תכתוב'. לעזאזל מי יכתוב, אדם אחד שיזדהה עם מה שכתבת שווה יותר מהשם הבדוי שכתבת לעצמך שנמצא בראש הקטע...

אז בקיצור, אני רוצה שהתגובות לפוסט האלה יהיו רק משני סוגים:
1. הפניה לקטע  (קישור לקטע אינטרנט) שמישהו כתב בעבר ש'היה נוגע' לדעת המפנה.
2. התנדבות עצמית לכתוב על נושא מסויים (בקשה זו כוללת גם את חברנו היקרים סוד ואסירותודה).

לילה טוב.
נתן

נתן יקירי,

קודם כל ישר כוח גדול על היוזמה ועל הביוצע המהיר שלה.
הפוסט שכתבת (הנוכחי) כבר "עבר לעשייתו" אם לא שמת לב.
ה"עובר לעשייתו" לא חייב להיות בפוסט הזה.

בהצלחה לכולנו

חזק וברוך נתן!
אולי הפוסט הבא יעזור להמחשת הצעד הראשון:
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=795.msg8268#msg8268

הפוסט הבא קשור גם לשלושת הסעיפים הראשונים שציינת אך הוא פחות מדמם.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1039.msg10902#msg10902

פוסט על חוטא או חולה - לא מדמם אך מאוד מעשי וישיר:
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1196.msg12523#msg12523

בהצלחה!

אם הפוסט הבא יעזור ליוזמה דייני
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=577.0

בהצלחה

נתן יקר
אתה לא מפססיק להפתיע אותי לטובה.
למרות שכל דבריך נפלאים, אתמקד בסיומם.
מה שהבדיל אותי בין החיים והמוות זה רק דבר אחד הסיפור האישי של סוד שקראתי.
קראתי ושמעתי הרבה חיזוקים, אבל אצלי זה לא באמת עזר וגם לא רציתי לנסות כי כל פעם שניסיתי עד היום להתגבר על המחלה (שלא ידעתי שזה מחלה) זה עזר לי לעלות מדרגה ואחרי שבוע שבועיים ליפול 10 מדרגות זה אולי גם גרם לי לא לחשוב על פיתרון. לצערי כל הפתרונות הלא נכונים עבורי כמכור הם כמו לתת אקמול לסרטן. לשכוח את הכאב ולהמשיך למות בשקט.
היום בו התחלתי לחזור לשפיות זה היום שמישהו דיבר על עצמו ללא פחד בגוף ראשון אני נופל ולא כתב על מה שצריך להיות ( בריחה שלפעמים קוראת גם לנו שאנו מדברים על מה צריך להיות ולא על מי שאני).
שמעתי המון שיחות מוסר הם כבר עברו לידי הכנות והפתיחות היו הדברים היחידים שגרמו לי להתחבר ולומר זה אני אם הוא הצליח גם אני יכול נקוד ה.

יוני

הכינוי שלי הוא לב טהור - היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא היום בו נולדתי מחדש וקיבלתי את חיי במתנה

מה קרה ליוזמה?

להבנתי,
הפורום שאתה מכיר הוא הפורום המשודרג.
אם יש לך הצעות נוספות נשמח לשמוע.

אם הבנתי אותך נכון,
הצג עצמך, הוא המחלקה הנ"ל?

קולות של החלמה.