מאז שהגעתי לתכנית השאלה הזאת לא הפסיקה לנקר במוחי.
טוב, אז אני לא מסוגל לשלוט בעצמי, אני חסר אונים מול התאווה, ובכלל אבדה לי השליטה על חיי!
אבל למה שעכשיו אני לא יפול???

השאלה הזאת ניקרה במוחי 32 ימי נקיות, עד שהגיעה הנפילה :'((בעצם )
פתאום חדרה לתודעתי(כמובן, לאחר דיבור ארוך עם הספונסר) ההבנה הפשוטה:

אני לא מסוגל להתמודד עם היצור הענק הזה שקוראים לו תאווה!!

כמו שאם אני יראה בנאדם בריון 3 מטר גובה ו2 מטר רוחב, אני אפי' לא יתעסק איתו, גם אם הוא יקרוץ לי ויראה חביב ונחמד, אני יעבור לצד השני של המדרכה, כי אני לא מסוגל בכלל להתחיל איתו.
אותו דבר זה בדיוק התאווה!!
באותו פעם, לאחר 32 ימי נקיות בכלל לא חשבתי ליפול. נכנסתי למחשב לסדר כמה דברים, ובין לבין הייתה ידיעה טיפה בעייתית, ואמרתי לעצמי זה בסדר ראיתי דברים הרבה יותר גרועים. מהידיעה הזאת הגיעה קישור קצת יותר בעייתי אבל גם על גבול הטעם הטוב, ומכאן ואילך כבר לא שלטתי בעצמי עד אחרי האוננות...(למען הכלל אני חוסך בפרטים..)
אם בהתחלה הייתי נכנע לגמרי ומחדיר לעצמי שאני בעייתי, כן, בעניין התאווה אני בנאדם בעייתי כולם כן יכולים לראות את הידיעה הזאת ולשלוט בעצמם, אבל אני לא, בשבילי זה מסוכן, ועוד יותר מהבריון שלנו, ופשוט בורח מהידיעה הראשונה כבורח מפני האש, מהסיבה הפשוטה שאין בי שום כח לקרוא את הידיעה וזה! אני חולה, אני רק רואה דברים כאלו וישר מאבד שליטה!
אם זה היה חודר לתודעתי אז, הייתי חוסך את הירידה.

אבל ב"ה הייתה 'ירידה לצורך עליה' והיום אני נקי כבר 13 ימים, כל יום 'רק להיום', וב13 ימים הללו היו כמה נסיונות לפנטז, לגלוש, וכו' אבל כאמור, אני לא מסוגל מול התאווה, ולכן אני בורח ממנה כמו מאש! ואם מתגנבת איזו שהיא מחשבה שאני בסדר סה"כ, כבר נקי כמה ימים, הפעם זה יעבור בשלום, אני חושב קצת על הנפילה האחרונה שלי, איך גם אז חשבתי כך, ופשוט בורח מזה.
למה?
כי אני חולה!

שלום לך

גם לי קרה משהו דומה...


כתבת דברים נכונים, אבל כל  העניין שקורה לי זה שאני שוכח את זה אחרי משהו כמו חודש... ואני טיפה נותן לזה פתח קטן באיזשהו מקום יכל להיות אפילו סתם מבט קטן ברחוב שבא לי מול העיניים, ועוד אחד פה ושם וזה כבר מגיע למצב בעייתי מאוד... אני שוכח שרק לפני תקופה מסויימת הייתי כלום מול התאוה הזאת...

יישר כח על הדברים.

באופן אישי אני מרגיש שאחרי כל ההסברים עדיין אין שום הסבר הגיוני למה הצעד השלישי נותן לי נקיות ושפיות. אצלי אני יודע שזה ממש נס שלא מובן ולא מוסבר בכלל ואין לי אפשרות להבין איך העבודה של 12 הצעדים קידמה אותי לשפיות ובודאי שאני לא מבין איך אני נקי יום אחרי יום - כל יום רק להיום - מאז כ"ו בכסלו. זה פלא שרק אלוקים יכול לעשות ברוב אהבתו אליי.

תודה אבא

תודה רבה לדבוק בה', שמעתי לא מעט הסברים למה כך ולמה אחרת,  בשבילי הכי פשוט זה לחשוב כמו בני בן השנתיים וקצת: הוא שם את ידו הקטנה בכף ידי, בכל פעם שאני חש שהוא מאבד את שיווי משקלו אני מגביר את האחיזה, זו האחריות שלי כלפיו, ברור לשנינו שזהו רצונו ממני למרות שהוא לא יודע עדיין לומר לי את זה בפה מלא...

כשאני נצמד לאבאל'ה שבשמים, כשאני נכנע, ידי הקטנה נתונה בכפו הגדולה, ברגע שאני מאבד את שיווי משקלי, גם כשאני לא מבין מה קורה איתי ואיני מסוגל לומר מאומה, אני חש, במציאות, בסעד המרגש שלו...

מכה' אב התשס'ה אני משתדל שידי לא תמוש מכפו. רק בגללו הנני כאן.

מאוד אהבתי את מה שכתבת אסירותודה!
אם יורשה לי להוסיף עוד הסבר שקשור לכניעה במובן היותר רחב שהוא ביטול עצמי ואצטט שוב את ר' יונה בשערי תשובה, שער א', העיקר השביעי שהוא... הכניעה בכל לב והשיפלות! וכך הוא כותב:
"עוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה, מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המדות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים.
והגאוה מסבבת כמה עבירות ומגברת יצר לב האדם עליו"
דהיינו שהגאווה גורמת להתגברות היצר והתאווה.
ועוד הוא כותב:
"מלבד כי הגאוה גורמת חטאים, המדה עצמה - חטאת, כמו שנאמר (משלי טז, ה): תועבת ה' כל גבה לב, ובעל הגאוה נמסר ביד יצרו, כי אין עזר השם עמו אחרי אשר הוא תועבת ה'"
ובלי סייעתא דשמיא אין לנו שום סיכוי לצאת מזה!
ונקודה נוספת:
"ועוד חייב בעל התשובה להכנע ולקיים עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד, י): והוי שפל רוח בפני כל אדם, וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חבריו"
ומאחר שאנחנו יודעים שהכעסים והטינות גורמים לנו לברוח לתאווה, הכניעה עוזרת לנו גם במישור הזה.

פעמים שעוברת במוחי מחשבה עמומה על תאווה, שלא הייתי שם לב אליה לפני התכנית....
תודה על הדברים המדהימים.

לדבוק בה' בתוכנית של 12 הצעדים אומרים שיש רק נפילנה אחת טובה זו שגרמה לנו להבין שאנו חסרי אונים מול התאווה ולהתחיל לצעוד ב 12 הצעדים בעבודה עצמית רצינית
אני מאחל לך שהנפילה הזאתי זו הנפילה שדיברו עליה בתוכנית ובעזרת השם האחרונה