בס"ד
שלום לכולם, הכינוי שלי הוא 'רוצה טוב' ואני סקסהוליסט, בחסד ה' יתברך ולא מובן מאליו בכלל נקי כבר 59 יום, ומתפלל לה' יתברך שישמור אותי נקי רק להיום.

את מסעי לקראת התפכחות מינית התחלתי לפני כחודשיים, בעזרת אתר שמור עיניך, הפורום, קבוצות SA, החברים ובעיקר בעזרת ה' יתברך (שאירגן גם את כל שאר העזרות).
רציתי לשתף ולחלוק איתכם את מה שעברתי מבחינה רגשית בתקופה הזו.
בתקופה הראשונה שלא התשמשתי, הרגשתי איזה מעבר בין כמיהה ל'סם', לתאווה, לבין איזו שלווה שאפשר גם בלי.
לאט לאט התארכו תקופות השלווה, והנחת, והתמעטו תקופות הרצון להתשמש.
הרבה ממה שהחזיק אותי זה הפחד מלאבד את הנקיות שלי...
בתקופה שאחריה, החיים שלי נעו בין שלווה שבה הרגשתי שחרור אדיר מהתאווה, איזה חופש נפלא, לבין איזו אובססיה מחוסרת רגש לתאווה, ולפעמים לדברים אחרים כמו אכילה, אלכוהול, איזו אקסטזה וכו'.
האובססיה הזאת היתה מחוסרת רצון, לא התאוויתי, לא הרגשתי איזו תאווה כמו פעם,
רק המוח שלי אמר לי שאני חייב להסתכל, שאם אני לא אתאווה אני אפסיד את ההזדמנות, עזוב את ההחלמה ואין סוף תירוצים.
לאחרונה הגעתי למצב שאי-השימוש בתאווה מביא אותי להרגיש את המקום האמיתי שממנו פעלתי כל החיים,
פתאום אני מרגיש ריקנות אדירה, איזה חוסר תכלית, חוסר משמעות, תחושה שמציפה את כל הנפש בכך שפשוט אין כלום, אני סתם בלון מנופח שהתפוצץ.
כל הרצון שלי לברוח לתאווה עכשיו (או לכל שימוש ממלא אחר) הוא מתוך רצון לא להישאר בתוך הריקנות הזו, למצוא איזה מילוי חיצוני לחוסר הפנימי.
היו פעמים בחיים שלי שנפלתי, וראיתי את זה כנפילה במזיד מוחלט, לא קדמה תאווה, היצר הרע לא דיגדג אותי בכלל באותו רגע, ואני רצתי למחשב וגרמתי לעצמי ליפול.
פתאום עכשיו, אני שם לב, שהמניע שלי אז היה תחושת הריקנות הזו, איזו תחושת רִיק כזו, שגרמה לי לרצות לברוח לכל דבר, רק לא להישאר בתחושה הזו.
וגם הפעמים שהתאווה הפילה אותי, נראה שהגיעו מתוך איזה בריחה מתחושת ריק, תחושת חוסר תוכן, רק שלא זיהיתי את זה, ורק שאני כבר הייתי שקוע בתוך התאווה.
ועכשיו אני אוחז בעצמי בכל הכוח שלא לברוח מהריקנות הזו, להישאר בה, לא למלא אותה בדברים חיצוניים, בתקווה ובתפילה לה' שהוא יתברך ימלא אותה.

יום נקי ושפוי!!
אוהבים!!

ידידי רוצה טוב,
אני יכול להגיד לך מה שעבד אצלי,
לרוב כאשר נפלתי לתאווה, זה היה בגלל שאלה שחזרה על עצמה בתוך מוחי, והשאלה לא נתנה לי מנוח לרגע עד שנפלתי,
השאלה העיקרית שמלווה אותי היא "מה עליי לעשות עכשיו שקמתי מהמיטה", או "איך אני מתחיל את הבוקר",
והתשובה הייתה, בדרך כלל, "בוא נספור את החסרונות שלי, אני לא עובד, לא לומד, מובטל, רוב הזמן לבד בבית", ומכאן באה בעצם הערכה ואמונה שאין לי מנוס אלא לברוח למשהו קצת יותר צבעוני וריחני לכאורה, שיוכל למלא דקות מעטות מאוד, בסחרור חושים וסערת רגשות בלתי ניתנת לעצירה.

בדרך כלל, השאלות והתשובות השגויות אליהן, הן אלו שגרמו לי מהשורש, להתמקד בהתמכרות, להשמיט את כל הדברים הטובים שאלוקים עושה לי, ולהתחבר למשאבים ואנרגיות של חולשה עייפות וחוסר מעש.

מקווה שעזרתי...

בהצלחה בהמשך הדרך ידידי היקר.

רוצה טוב היקר.
מזדהה איתך לגמרי!
גם אצלי היו זמנים שהייתי הולך סתם לתאווה, והיום אני מבין שזה ההרגשה הריקנית המעצבנת. מנסיון, שיתוף. ריצה. השקעה בחיים הדתיים שלנו(לימוד, תפילה, וכדו') עוזר המון להרגיש שאני ממלא את עצמי.
בהצלחה!

בס"ד
משוש ומשה, תודה על התגובות..
משה, זה כ"כ נכון. פתאום הלימוד והתפילה נהיו חוויות של קישור לבורא, משהו ממלא, שאי-אפשר להסתדר בלעדיו.
לראשונה בחיי, אני מרגיש שאמירת 'קריאת שמע' ממלאת את כל כולי, היא ממש סם החיים שלי.

רוצה טוב היקר,
אוכל להגיד על עצמי, מניסיון של 3 שבועות, מאז התחלתי את התכנית שבה אני עובד, שהקשר שלי עם אלוקים פשוט השתנה לגמרי, התחזקתי באמונה, התחלתי להאמין יותר,
הרעיון הוא, שלא משנה באיזו דרך רוחנית אנחנו נצעד, כל עוד נחשוב על דברים אחרים שלא קשורים לתאווה, דברים אחרים יכולים להיות כמו שמשה כהן ציין כאן,
ונתרחק עוד יום ועוד יום, ממחשבות מגבילות, ונתחיל לחשוב מחשבות מעצימות ובונות, נזכה ביחד להתחזק ולחזק, ולרומם את רוחנו לקראת אתגרים הצפויים לנו בעולמו של אלוקים.

שיהיה בהצלחה רבה, ושנזכה להתבשר בבשורות טובות.

רוצה טוב - קבל לייק ענק.

אני ממש מזדהה עם כל מילה שלך. תודה על הדברים.

סוד,
תודה על התגובה.. זה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע..
אני רוצה להביא לך חיבוק חזק חזק... אז קבל דרך המסך..

ד"א..
נחת עליי עכשיו משפט מהשמיים...  ???
עם התאווה אני סמרטוט מחופש.. ובלי התאווה אני אפס מאופס...
לא נעים כ"כ.. קצת כואב.. אבל זאת האמת

כאשר כתבתי את הצעד הראשון שלי, יצאו לי בסוף כמה משפטים ישר מתוך הלב. ממש כתבתי שלמרות כל הרעל הזה, אני מרגיש שאם לא אממש את הפנטזיות שלי אני אמות ואין לי טעם בחיים. זה מטורף כמה המחלה הזאת משטה בי כאשר ביחד איתה אני מת מהלך ובלעדיה היא נותנת לי תחושה כאילו יקרה לי אותו דבר.

רק אלוקים יכול להציל אותי ולחדש עבורי את הנס הזה פעם אחר פעם 258 פעמים.