אם אומרים לנו באו ספרו התמודדות שקרתה לכם היום.. ספרו חוסר אונים שחוויתם.. שתפו בהרגשות שליליות שהתאווה מולידה אצלכם.. אני חושב שאצל רובנו בתוך 5-10 שניות נוכל להביא שיתוף עסיסי מלא בחוויות שליליות, ותמיד ללא ספק הפתרון הוא 12 הצעדים..
לעומת זאת הרבה פעמים לקראת הקבוצה בלילה אני שואל את עצמי מה אוכל לשתף היום.. אני שם לב שלהוציא דברים טובים זה דורש מאמץ.. גם אפשר לשמוע הרבה פעמים חברים שאומרים בסגנון "אין לי משהו מיוחד לשתף היום..." בסה"כ עבר יום רגיל.. טוב.. עדיין בחסדי ה' נקי "וכו'...

סתם ככה, אני שואל את עצמי..
למה שזה מדובר בדברים השליליים, אין לנו בעיה מיד לשתף.. לספר.. להיות שם כל כולנו..
ואילו הדברים הטובים דורשים מאמצים וחשיבה..??
אולי זה חלק מההתמכרות..?? יכול להיות שהתאווה מרוצה מזה שנישאר בעולם השחור, המלא ברוע ודיכאונות...??

לי אין יותר מידי תשובות לזה.. מה שכן אוכל לומר.. אני חסר אונים מול העולם הרגשי שלי, אין לי יכולת לעמוד מולו.. הוא לוקח אותי לרגשות השליליים.. לתאווה.. למה שבא לו.. אבקש מה' שייקח את הדברים לידיים שלו כי רק הוא יוכל לעשות את העבודה בשבילי!     

נתקלתי השבוע בסטיקר:
קמת בבוקר? ברוך ה'!
כל השאר בונוס

אתה יודע מה הכיוון. אתה יודע שאתה צריך למסור את עצמך בה'. גילית את התשובות האמיתיות.

לא תגיד תודה על זה?

תודה עצומה לה' שגילה לי אותו, שיש לי אבא גדול וחזק, ואת כל הקשיים שלי - אני יכול לסמוך עליו, ואני לא לבד

לגבי מה שאמרת, זה מזכיר מה שאמר פעם, אני חושב הסטייפלר הקדוש

בא אליו מישהו שנמאס לו כבר להתמודד מול היצר ולהיכשל וסיפר לו כמה פעמים הוא כבר נכשל מול התאווה וקשה לו.

ענה לו הסטייפלר, את הנפילות אתה זוכר אבל בוא תספור את מספר הפעמים שניצחת את היצר, מספר הפעמים שהוא

ניסה להפיל אותך והתגברת עליו.

כמדומני, הוא שאל אותו כמה פעמים נפלת בחודש האחרון, נגיד 10, אז תסתכל על כל שאר 20 הימים שניצחת את היצר.

היצר מנסה להעלים מאיתנו את הניצחונות שלנו ומראה רק את הכישלונות וזה גורם לנו להיכנס לייאוש יותר גדול וזה מטרתו

צריך לדעתי הרבה עבודה להצליח להסתכל ולזכור את כל אותם הפעמים שכן ניצחנו ואין ספק שבע"ה בזכות קבוצות התמיכה
זה יהיה הרבה יותר טוב

"מודה אני לפניך". פשוט להודות. תודה אבא. תודה על הכל.
"מלך חי וקיים" כן אתה המלך שלי ואני עבדך הנאמן. מחוייב לעובדך בכל הרמ"ח והשס"ה.
"שהחזרת בי נשמתי בחמלה" (איך היתה המדבקה? קמת בבוקר ברוך ה") אוי כמה רחמים מרובים יש לך עלי שלמרות מעשי מאמש נתת לי את היום.
"רבה אמונתך" האמונה. אוי כמה שהאמונה מחזיקה אותנו. בלעדיה אפה היינו נמצאים עכשיו?

בס"ד
שלום לכולם, שמי 'רוצה טוב' ואני סקסהוליסט, בחסד ה' יתברך ולא מובן מאליו בכלל נקי כבר 50 יום, ומתפלל לה' יתברך שישמור אותי נקי רק להיום.

העבודה על הצעדים הראשונים מחולקת לשני צדדים,
הצד האחד הוא הודאה בחוסר-אונים, האמירה העמוקה שזה לא בידיים שלי,
כל עוד זה תלוי בי, אני לא יכול לעמוד כנגד התאווה, לפחות לא לאורך זמן.

הצד השני זה להיות אסיר-תודה לה' יתברך,
להבין שכל מה שאני כן יכול לעשות, וכל מה שטוב בי, זה הכל מאיתו יתברך, ובלעדיו אני לא יכול גם את זה.
וכמו-כן להבין שכל מה שאני כן מצליח במלחמה כנגד התאווה וההתמכרות זה גם הכל מאיתו יתברך, כי הוא מרחם עליי ואוהב אותי.
ובשביל לעבוד על האסירות-תודה צריך לדעת להודות לה' יתברך על כל טוב שהוא נותן לי, על כל רע שהוא מונע ממני, (ואפילו על כל רע-לכאורה שהוא נותן לי).

לסיכום, ברור שהמחלה רוצה להשאיר אותך בעולם שחור, לא לראות טוב זה חלק מההתמכרות.
אבל אם נודה באסירות תודה כל יום כמה וכמה פעמים ביום כמו על חוסר אונים (לפחות להיות אסיר תודה, שלמרות שאתה חסר אונים, ה' יתברך אוהב ומתחשב והציל אותך מהתאווה), כולי האי ואולי נצליח לתת לה' יתברך לנהל לנו את החיים, כי אנחנו פשוט לא יכולים.

יום נקי!
אוהבים!

הסבא קדישא משפולי אמר פעם בתפילתו:
רבש"ע, אם לא הייתי רואה בעייני ממש יהודי מקיים איזו מצווה לא הייתי מאמין!
הרי את התאוות נתתה להם אל מול עיניהם. להיכן שיביטו ימצאוה! ואת הגיהנם, תארת להם ב"ראשית חכמה".
אילו היה ההיפך, רבש"ע, את התאוות היית משאיר ב"ראשית חכמה" ואת הגיהנם היית שם למול עיניהם היו חוטאים לך?!