ברוכים הבאים, אורח

הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית 1529 צפיות

הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14358

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
להלן תובנתי מהפגישה אמש:

מטרת הצעד הראשון - היא להבין שאני לא יכול לבד- להכנע לחלוטין

אנחנו עושים את זה על ידי סקירה של ההיסטוריה האישית שלנו, מה שנותן לנו מבט כללי על מצב חיינו, ומה עשתה לנו התאווה.

במהלך השיתוף וההאזנה לאנשים אחרים אנחנו נגלה שיש חלקים מסוימים שבכלל הספקנו לשכוח, וחוויות כמו שהחברים מתארים חווינו בעצמינו. מצד שני, אנחנו גם נגלה שחוויות מסוימות שחברים אחרים עברו, אנחנו לא עברנו, וגם לא נתפס אצלינו איך אפשר להגיע למצבים כאלו. במקרים אחרים אנחנו נרגיש שחוסר אונים מסוים שמתאר חבר אחר נמצא אצלינו בשליטה גמורה. יש חבר שמתאר שהוא לא מסוגל ללכת ברחוב ובזה מתבטא החוסר אונים שלו, ומצד שני חבר אחר יכול להרגיש שבעניין הזה הוא בשליטה גמורה.

חשוב לדעת שהסקירה על חיינו והשיתוף הוא שלב חשוב והכרחי בצעד הראשון, אבל הוא לא בהכרח פסגת הצעד הראשון. הפסגה היא הרגע שבו אנחנו הרגשנו בהרגשה פנימית חזקה שאנחנו חסרי אונים בצורה האישית והמיוחדת שלנו. דווקא התקופה שאחרי השיתוף והמשך הדיון והשיתוף עם החברים עוזר לנו לחדד את סוג החוסר אונים המיוחד שלנו.

הכניעה והרגשת החוסר אונים חייבת להיות משהוא מאוד אינדבדואלי. ניסוח הצעד הראשון "הודינו כי אנו מכורים לתאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו" זהו משפט מפתח כללי בלבד. על מנת להגיע לכניעה אמיתית כל אחד חייב להגדיר בעצמו את סוג חוסר השליטה שלו.

אתמול הצלחתי להגדיר לעצמי קצת יותר טוב את חוסר האונים שלי. בחיי היום יום אני נמצא בשליטה כאחד האדם. מבנה האישיות שלי יצר חסמים מסוימים לשימוש בתאווה, כגון איך זה יראה כלפי חוץ וכו'..

סוג אחד של חוסר אונים מתרחדש אצלי ברגע שאני נחשף להזדמנות לממש פנטזיות או לפעול על תאווה כזו שלא זמינה כל יום, וכזו שלא סותרת כוחות נפש אחרים שלי, אז אני הופך לחיה חסרת מעצורים. ברגע זה ההתמכרות שלי מתגלה במלא עוזה.  זה יכול לקרות פעם בשנה או פעם בחודש, אבל כשזה קורה, אני לא שוקט עד מימושה של ההזדמנות. זה חוסר אונים מוחלט - אני הופך להיות מכונה אוטומטית המונעת בכפיתיות- רק לא לפספס את ההזדמנות. בחלקים אלו של החיים ללא כל ספק אבדה לי השליטה על החיים.

הצעד הראשון שלי מתרחש כבר כמה חודשים- רק עכשיו אני מתחיל להפנים את גודל חוסר השליטה שלי. וזה מתאפשר לי רק על ידי חברי הטובים שמקשיבים, מקשים ומאפשרים לי לתרץ, להפריך, ולהסיק את המסקנות בעצמי.

אל תתפתו לחשוב שהצעד הראשון הוא דיקלום של איזה משפט מחץ שסוחף מחיאות כפיים. הצעד הראשון הוא הכניעה המאוד אישית וספציפית שלכם. אל תנוחו על זרי הדפנה עד שתמצאו אותה. 
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 8 חודשים על ידי .

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14366

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
אחרי מספר שעות של בישול עצמי אני רוצה להביע את כניעתי המוחלטת ביחס לסוג נוסף של חוסר אונים:

בזמנים של תיסכול מכשלונות והצטברות של פחדים אני מפתח צורך לברוח על ידי שימוש בתאווה. בזמנים כאלו אני חסר אונים מול התאווה. אני חייב לחפש לפחות כמה טיפות בשביל להרטיב את הלשון. החיפוש מתחיל כניסיון לבדוק גבולות ותוך 15-20 דקות הוא הופך להיות אובססיבי ובלתי נשלט גם במחיר של הסתכנות.

כשאני במצבים האלו אני מאבד את שיקול הדעת ואין ביכולתי לבחור האם להפסיק או לא, אני מונע על ידי כוחות תאווה חזקים פי כמה וכמה מהרצון שלי שלא ליפול.

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14378

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
ואחרי מספר שעות נוסף:

אם מישהו חושב שמה שאני עושה כאן זה מטורף וחולני אז תרחמו עלי ותגידו לי את זה.
אני רוצה ללמוד להיות כנה עם עצמי. אולי לבד קשה לי לקלף כל כך הרבה שכבות של שליטה עצמית כלפי חוץ.

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14384

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אתה עושה דבר נפלא. אני מקווה שגם לי יהיה את האומץ והכח לעשות את זה בצורה הזאת.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14391

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
אני פריק של שליטה עצמית שנובע מחוסר בטחון עצמי.

כשאני מרגיש שאני מאבד שליטה אני בורח אל התאווה.
זו תמצית ההתמכרות שלי.

הצורך האובססבי להיות בשליטה גורם לי לאבד שליטה שוב ושוב.

ה׳ תיקח את זה ממני. אין לי יותר כח.

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14394

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
שלום לך, התלבטתי אם לכתוב לך כאן, באישי או בכלל, אשריך על הצעד בו נקטת אמש, מנסיוני האישי ועם אחרים יש כאלו שעבורם החויה דומה לנסיון לרדות דבש מכוורת של דבורים, נגעת בה, טלטלת אותה ומיד כולן תצאנה...

עצתי לך, בזמנים שאתה המוצף, הצמד לכללים פשוטים, לספונסר - לחברים, יש מי שמונע 'העקיצות', בסופו של יום תבנה הדבורות שחלת הדבש עברה דירה והן תמצאנה מקום אחר...

בקשת שיאמרו לך ולכן 'נדחפתי' לשרשור הזה, ארשה לעצמי לכתוב תיקון קטן: זו לא שליטה עצמית, זו שליטה עצמית למראית עין, נראה שיש הבדל... תבורך בכניעתך.

מקווה שהועלתי.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14399

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
עובד יקירי
בספר הלבן כתוב שאת הצעד הראשון אנו לא מבצעים, הוא משיג אותנו,
הצעד הראשון הוא "חוויה" לא פעולה,
אפשר לומר ולצעוק אלף פעמים ביום "אני חסר אונים" וזה עדיין לא הצעד הראשון,
כי הצעד הראשון אינו "וידעת היום" אלא "והשבות אל לבבך".

אז מה שאתה עובר בחודשים הללו , החל בהכחשה דרך הקבלה, הכתיבה, מסירת הצעד, וההכחשה השניה, ולבסוף כניעה,
כל זה הוא חלק מהחריש העמוק של הצעד הראשון שלך.
התאוה ערמומית, מבלבלת ורבת עוצמה, למחלתינו אלף פנים, ומנגנון ההכחשה שלנו היא ההישרדות שלה.
כל זאת יחד עם הפחד מפני חוסר האונים וחוסר השליטה, ממש מטריף את דעתינו.

נתפלל יחדיו לשפיות ולשלוה להכרה וקבלה, ומעל הכל לדעת רצונו מאיתנו היום.
בהצלחה חבר
מוטי
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14407

  • נעם ה'
עובד היקר,

תודה על הדברים העמוקים והיוצאים מן הלב. אתה לגמרי לא מטורף. להיפך, אם לא הייתה כותב את הדברים האלו זה היה טרוף. עשית כזאת כברת דרך ארוכה ועכשיו לא לשתף ולא לברר דברים על מהות הכניעה?!

בדבריך עזרת לי לברר נקודה מהותית אצלי. על המשפט שלך "אני פריק של שליטה עצמית שנובע מחוסר ביטחון עצמי" אני חותם בכל לב. וזאת נראית לי שורש הבעיה שלי. השליטה העצמית שלי באמת אינה קיימת. אני כל כך קנאי לה בגלל שהיא אינה קיימת. הרי כל יציאה מאיזון ושליטה מובילה אותי לנפילות. המלך ערום. וזה רק מחזק לי את החוסר בביטחון העצמי כי אני מקבל עוד הוכחה לכמה אני לא שולט!
הנקודה היא להפריד בין ביטחון לבין שליטה. הביטחון הוא ביכולת לקבל ולהתמודד. אני יכול להיות בטוח בכוחות שה' נתן לי שאוכל להתמודד עם כל מה שיביא עלי כי הוא לא בא בטרוניה עם בריותיו. אבל השליטה אילו ניסיונות הוא יעמיד בפני נמצאת אצלו. הביטחון אינו שליטה והשליטה אינה ביטחון. הכניעה נועדה לקחת מאיתנו את השליטה ולהחזיר לנו את הביטחון.

כך אני רואה זאת.

עוד משפט אישי, ברשותך. נפעמתי מעוצמתך. המשנה הסדורה שלך כובשת את ליבי. היציבות שלך יישרה אותי עד היום בכמה צמתים קשים. אני מודה לאלוקים שזיכה אותי בחברים כמותך בדרך להחלמתי.

נעם

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14412

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
נעם תודה רבה על המילות חיזוק זה היה חשוב לי מאוד בפרט הפירגונים.

אני עובר כעת לא פחות ממשבר זהות. אני מרגיש שכל הדימוי העצמי שלי משתנה. אם עד היום ראיתי את עצמי בצורה מסוימת, היום אני מרגיש שזה מגדל קלפים שהתפרק לגמרי. ראיתי את עצמי בצורה שבה רוב האנשים רואים אותי, בלי שהם יכירו את הצדדים החולניים שלי, בלי שהם יכירו את היסודות החלולים באישיות שלי.

אני צריך לבנות את כל הזהות שלי מחדש. מה באישיות התדמיתית שלי אמיתי, ומה מהווה תחפושת. לברר טוב טוב כל פעולה שאני עושה, מה היא פעולה שנובעת ממקום חולני של משחק והצגה חסרת בסיס נפשי אמיתי, ומה היא פעולה שנובעת מהאני היציב והנורמלי שלא אמור להשתנות.

זה קשה, מתסכל, ובעיקר מפחיד.

אני מרגיש כמו אחד שהיה לו פאזל 1000 חלקים של תמונה של הר מושלג. היו כמה חלקים ש"עפעס" לא כל כך ישבו טוב. אבל התמונה הכללית הייתה טובה ויפה. הוא לגמרי השלים עם זה שיש בתמונה כמה פגמים שממבט קרוב אפשר אולי להבחין בהם.

ואז יום אחד הוא אוזר אומץ ומתחיל להתבונן בצורה אויבייקטיבית בחלקים שלא מתחברים כל כך טוב. אחרי שהוא משתכנע שחלק מסוים לא נמצא במקומו הטבעי, הוא שולף אותו ומנסה למצוא את החלק הנכון. תוך כדי עבודה הוא מגלה עוד כמה חלקים שעמדו במקום הלא נכון, רק בשביל לאפשר לחלק השגוי להסתדר במקום שבו הוא היה. הוא ממשיך לחפור, והחור בפאזל הולך ומתרחב, עוד ועוד חלקים מתבררים שהיו שם בטעות.

בסוף הוא מוצא את עצמו עם אוסף של חלקי תמונה, והוא מנסה להרכיב אותם מחדש. רק שעכשיו הוא כבר בכלל לא בטוח, שהתמונה הכללית היא תמונה של הר מושלג ומלא עוצמה, עכשיו זה כבר נראה לו יותר כמו תמונה של רחוב צדדי במטרפולין סואן.

משבר זהות- לא פחות.

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14414

  • נעם ה'
המשך הסיפור...

אותו אדם גילה שמאחורי כל חלק בפאזל יש תמונה. תמונה יפה יותר ומושכת הרבה יותר. הוא ראה שכל חלק הוא יפה בפני עצמו אך הבין שאין לו כל סיכוי להרכיב לבדו את הפאזל.

הפאזל הזה הוא משימת חיי ובכל זאת לא ארכיב אותו בעצמי. אני אשים את החלקים שלו בצנצנת זכוכית כדי שאוכל להביט בהם ולהנות מזוהרם. אני מניח שיום יבוא ואראה חלקים מתוך התמונה הכללית שתיווצר. את כולו אוכל לראות, אם בכלל, רק מלמעלה אחרי 120 בע"ה. 

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14520

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
נועם ועובד. רק עכשיו קראתי. אבל עלו לי דמעות בעיניים.
הייתי הולך על דימוי חריף יותר: בהתחלה חשבתי שהיה פאזל, ואז גיליתי שהכל מקושקש. אני לא יודע מאיפה, ולאן, ומה הכיוון.
ובסוף, כמו בקשקושים האלה, כשמסתכלים על הדברים אחרת, קופצת תמונה תלת מימדית - אלוקים מראה לי את דרכי מכיוון אחר, ובעוצמה הרבה יותר גדולה.
הלוואי.
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: הצעד הראשון והכניעה האינדבידואלית לפני 11 שנים, 8 חודשים #14581

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
זה היה אחד השבועות הקשים,
אבל עכשיו אני יכול להגיד שההכרה בעומק המחלה, מקלה עלי מאוד. אני כבר לא מצפה מעצמי לשחק את המשחק של אדם שפוי מינית שנמצא בשליטה.
בזכות התגובות הישירות שלכם במהלך הפגישה שלנו אני היום הרבה יותר מודע למצבי, ולאט לאט משלים עם זה.

כעת אני מרגיש שאני פטור מהתמודדות, אני חולה, אני לא יכול להתמודד. מסרתי את זה לקב"ה. ומאז אני מוצא את עצמי מוסר לו עוד חלקים בחיים שאני לא ממש יכול לעשות לבד.

הצעד הראשון בהחלט השיג אותי.

תודה
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.51 שניות

Are you sure?

כן