ברוכים הבאים, אורח

הספוג
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: הספוג 2991 צפיות

הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47365

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
צמד המילים "ריכוז עצמי", הוא מהנאמרים ביותר על ידי מכורים. כל חבר חדש פוגש בו כבר ברגעיו הראשונים בכל קבוצה של צעדים. יש שמזכירים אותו בתיעוב ובשנאה, משל היה אוייב מרכזי, אחרים מושכים כתפיהם בקבלה והשלמה, כן, זה מה יש, ריכוז עצמי.  כמו שלכל יצור יש אבא ואמא, גם למחלה הזו יש. כבד את... ריכוז עצמי. הייתי מאלו שמשכו בכתפיהם ולא בהשלמה, טילטלתי את ראשי מצד לצד וידעתי 'שזה' אני לא, מה לי ולריכוז בעצמי. נכון יש לי בעיות, חמורות, אבל לא עד כדי כך.. כנראה שמרוב ריכוז עצמי פשוט לא הבנתי במה מדובר. בהמשך, כשהבנתי שבאמת אני מחשיב את עצמי לפני אחרים לא הבנתי על מה המהומה, זה הדבר הכי נורמלי שיש. לא? כנראה שהגיע הזמן לשאול - מה הבעיה בריכוז עצמי?

במאמר הזה אגע בלב המחלה שלי, אתפלל שמפוסט המתמקד במחלה תצא מעט החלמה. שאצא מהריכוז בעצמי ושתהא לי הכתיבה לתועלת. שיצאו הדברים מהלב ויכנסו אליו.

כשנפל לי האסימון, מהו ריכוז עצמי, הסמקתי. ההכרה במציאות הלא נעימה שלי היתה מביכה, לא פחות. המום מהתגלית - כשאני בריכוז עצמי, יש רק אני. אין אחרים. זה בעצם ההבדל בשבילי בין אנוכיות לריכוז עצמי, באנוכיות יש אחר, אני פשוט קודם לו. כשאני מרוכז בעצמי שום דבר אחר לא באמת קיים. הוא ישנו, בכאילו. עטיפה 'לדבר האמיתי' – אני. לא נעים להודות, שגם מה שכן קיים בהכרח קשור אלי, נגדי או בגללי. אני סופח אלי כל דבר, הצלחות כישלונות האשמות, מתנהל כספוג. בולע הכל, בבית בעבודה. ביבשה באויר ובים. זו הסיבה המרכזית לקריסתי, הנפש לא יכולה להכיל כמויות כאב שכאלו, נגמר לה המקום... גם לספוג יש סף. באתי להחלמה כשחציתי אותו.

הצרה הכי גדולה עם ספוג שאתה לא יכול לגעת בו... או יותר נכון, שכל נגיעה בו מוציאה ממנו את מה שבתוכו, תארו לכם מה קורה כשלוחצים עליו... כששפריץ של 'מים מעופשים' שעמדו זמן רב טסים החוצה מספוג שלא הריח סבון זמן ומטנפים את כל מי ומה שנמצא בקירבת מקום זה עוד פחות נעים. לא פחות מתסכלת העובדה שאין לך שליטה על 'השפריץ', הוא עלול לפרוץ ללא קשר או פורפורציה לאירוע, עיני הנדהם התורן אומרות שהוא מודע לכך שאין קשר בין המצולם לכתבה. שההתנפלות לה הוא עד הינה תמונת אילוסטרציה בלבד...

קחו כדוגמא את האשמה, אני כל כך ספוג בה שהיא פשוט נוטפת ממני, כשזקנה זועקת ברחוב 'גנב', אני נדרך. כל גנובתי יום וגנובתי הלילה מיום עומדי על דעתי עד גיל שמונה מהדהדים ברעיוני, אני מסמיק גם אחרי שבן התשחורת נתפס על ידי יזם זריז. דוגמא נוספת? בבקשה - אם מישהו אומר לי אחרי תיאור נמרץ של התרחשות בצבעים קולות ופרצופים – 'לא יכול להיות'... או  'אתה בטוח'? הריכוז בעצמי לא מאפשר לי לחשוב שהאישיות שלי אינה נשוא העניין. אני בטוח, אוהו, שהמנוול עלה עלי, וכל מסכת השקרים שלי מאז ולתמיד נתפסה על ידי 'מכונת האמת' האנושית הזו...

לא נעים לומר או לכתוב אבל כך זה בדיוק גם עם הרעש הפנימי שלי. כל פיפס חיצוני מטריף אותי, כאילו שהשקט בתוכי תלוי במה שקורה מסביב אלי, זה יכול להיות 'הדוריטוס' שנאכל על ידי הילד שלי על הספה לידי ואני משוכנע שהוא נוצר רק כדי לנסר לי ת'ראש... או אשתי שמקלפת גזר לארוחת ערב ואני נכנס לכוננות ספיגה... זה גם חבר לעבודה שמתעטש ומשתעל בקולניות - מפזר חיידקים ושאר מרעין בישין ברחבי החדר – (שישאר בבית, מי ביקש ממנו לבוא במצב כזה..) מעביר אותי מאון לאוף עם על כל שיעול נוסף.. הריכוז העצמי גם מונע ממני לראות הסבל של אשתי מהצינון העונתי, האף האדום גורם לי רק להתבייש בחוסר חינניותה...   

נכון, איננו שווים בהתייחסות החיצונית שלנו, יש ביננו כאלו שלא מסוגלים לתקשר עם קירות, אנשי מערות של ממש. ואחרים העושים (עדיין) רושם של אנשים 'לעניין', חייכנים סימפטיים, המצליחים (עדיין) לעטוף את הלבה הרוחשת באיפוק מנומס. גם לא כל המקרים שווים בתגובתם. לעיתים השפיות החמקמקה תיגנז באחת, פעמים אחרות היא תעלם רק חלקית, אך הרגשות הפנימיות של חוסר שביעות רצון מהמציאות, ניכור זרות ועוול מתמשך מהעולם ויושביו, הן הצד השווה של כולנו. ולמי שחושב שזו הפרזה אאחל שיזכור שיש פיתרון כשהמציאות תטפח על פניו. הלוואי והמשל לא היה מדוייק כנמשל.

חשוב שאבהיר, אינני מתאר חלילה רוע, אני כותב על אומללות. זו רשימה של כאב עצום. של תסכול מתמשך מנת חלקו של מי שמנסה להתחבר ולא מצליח, מושיט יד (לפחות כך נדמה לו) לחיים ופעם אחר פעם היא נשארת תלויה באויר, השורות הללו מתארות את החשיבה של מצבי הנפשי הרעוע כמי שחש נכשל תמידית. ניסיונו הנואש של חירש אילם 'לשוחח' בשפת סימנים לא מוכרת אמור לעורר חמלה, לא משהו אחר. אין בכוונתי גם לנסות ולהצדיק את מעשי או את התנהלותי מתוך ריכוז עצמי, זכיתי והבנתי שאנשים אינם נגדי, גם כשמעשיהם אינם נוחים לי זה רק בגלל שהם עושים למען עצמם. וזה בסדר.

יש במאמר הזה גם תקווה. גדולה. כי כיום בחסד הכח העליון יש לי ימים ללא ריכוז עצמי, אני חווה זמנים בהירים יותר ויותר, בהם אינני סופג את המציאות כך. לוקח זמן לרכוש את 'הטפלון', את אותה שכבת מגן החוצצת בין הפנים לבחוץ. תוכנית 12 הצעדים מספקת לי את היכולת לנטר את מה שנכנס פנימה. כי גם היום אני סופג, בעוצמות שונות ו'חומרים' אחרים, אבל עדיין סופג.

זו הסיבה שכל כך חשוב לי כמכור להיות בחברת עוד אנשים כמוני, מי יכול לספוג אותי חוץ משכמותי? היכן עוד אני יכול לקבל מראה נוקבת כל כך על עצמי - בגובה העיניים - מבלי להפיל על עצמי וסובבי את הגג? אנשי מקצוע או לא אין תחליף למגע שבין מכורים. הדרך היחידה עבורי להפסיק לספוג שליליות ולהתחיל לספוח חיוביות היא לצאת מהריכוז בעצמי - החוצה. להתקבע בתוך קבוצה ולתת. לעבור מלקיחה מתמדת לנתינה ללא הפסקה.

שנזכה לצאת מעצמנו. 
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47367

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
חבר יקר, ניכר שלא סגרת את הדלת על העבר.
היה לי לתועלת.
מאוד מזדהה עם התחושה של המבוכה.
אני, זאת אומרת, אני, שתופס את עצמי כ: רגיש, מתחשב, נחמד, מוערך, קשוב, רוחני ועוד מספר מעלות, חושב רק על עצמי.
אבל באמת, זה מה שמעסיק אותי בהרבה מאוד סיטואציות בחיים שלי?
זה מביך, זה לא נעים בכלל,
אחת התחושות הקשות לביצוע במהלך הצעד הראשון שלי היה לקבל את זה, בחיוך מריר שהפך עם הזמן לשלו.
תודה על התקווה.

נתן במתנה
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47368

אמן. ישר כשקראתי עלתה לי הסיטואציה הלא נגמרת הזו של המריבה על חלונות בתקופת מעבר. זו יכולה להיות חצי שנה (במצטבר...) של מריבות שלי בכל מקום ציבורי.כשחם לי איך יכול להיות שקר לו עכשיו ? וכשקר לי - מה הוא לא מתחשב ? והכי מתסכל אותי זה המחשבות. החלטתי שבתפילה הזו אני לא מגיב. לא משנה מה יהיה, אפי' אם אקפא למוות - לא אעיר לו. מימלא הוא ידחה אותי באיזה סברא מפולפלת... אבל כל התפילה המחשבות רצות הלוך ושוב. ממשיך בתפילה והם שוב עולות. כמה אגואיסטיות יש בעולם ! והכל מרוכז במקרה בבן אדם הזה שיושב מולי ? ....
ממש לא פשוט לי לצאת מהריכוז העצמי.
הלואי.
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָ ם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי."

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47372

  • שמואל
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • (דיל לשעבר) אלי תן לי שלווה, אומץ ותבונה
  • הודעות: 1221
תודה.

מזדהה מאוד.

תודה מיוחדת על הכוח והתקווה.

בהחלמה.
שלום, שמי שמואל ואני מכור לתאווה.
בס"ד גדולה אלוקים שומר אותי נקי היום כנגד כל הסיכויים כל יום רק להיום

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47373

גם אני גוש של ריכוז עצמי.
בשמחה..
ברוך ה' נקי מז' אייר התשע"ד.
זוכר שמחיר השימוש, הגיהנום הפרטי, יקר לי מדי (גנבתי מאסירות).

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47378

  • רוצה לחיות
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • 'בני תנה ליבך לי'
  • הודעות: 449
תודה מיוחדת.
התחברתי במיוחד לאבחנה המדויקת המחלקת בין 'אנוכיות' ל'ריכוז עצמי'.
נגע בי גם התיאור המלבב על הצינון העונתי של אשתי. אני שם.
אכן אומללות.
וכפי שסיימת - שנזכה לצאת מעצמנו.
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים

'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29).

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47384

תודה רבה. אני מזדהה עם התיאור שלך, איך כל דבר שקורה קשור אליי ובזכותי או באשמתי. אין לך מושג כמה פיגועים קרו בגללי, וכמה מוות בעריסה, וכמה מחלות סרטן, וכמה בתים נהרסו - הכל בגללי.
הקטע היפה הוא שתמיד חשבתי שזו מעלה מיוחדת שלי. הרי כתוב "והחי ייתן אל לבו", לא? ואחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה, לא? אני בנאדם מיוחד, בעל לב גדול ורחב ורגיש, שכל קשיי העולם נוגעים לו אישית. אני אמנם מסוגל להתפרק לכמה שעות בגלל ידיעה חדשותית, אבל מה עדיף - להיות אדיש? מסכנים מי שאין להם את הרגישות הזו...
המחשבה הזו שהכול על הכתפיים שלי, ושאני בהתנהגותי הדתית אקבע מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו. זה מחופש לאכפתיות, אבל האמת היא שבסך הכול השתמשתי במציאות החיצונית כדי להעמיק את הריכוז העצמי שלי בדרך לגיטימית לכאורה.
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 6 חודשים #47593

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
ד"ר? הגזמת!... בגללך?! אני הרי קיבלתי "מסרים שממיים" בלי סוף! כשהמרכזי שבהם היה "חדל לך" ולא - יתקיים הפסוק "ותמלא הארץ חמס"!

ולאסירות אומר אסירות תודה לך על חידוד הענינים. נגעת בלב ליבה של הבעיה ובמילים כדורבנות! התחברתי מאוד לנושא הספוג = וכזכור במשנה שמדברת על הספוג מדברת גם על הנפה. שמכניס בזה ומוציא בזה. זה הייתי כשהגעתי להחלמה. ובשלב יותר מאוחר הבנתי שמשהו כן צריך להישאר אז נהייתי משמרת, הוצאתי את היין וקלטתי את השמרים... חיפשתי אפה מישהו כתב מילה שלא ידעתי קודם שהיא קיימת...

אבל לדעתי הכל משתייך לריכוז העצמי. מה שנראה לי טוב\נוח\מעניין\ללא עבודה קשה לקחתי את השאר מיחזרתי...
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: הספוג לפני 10 שנים, 5 חודשים #48151

  • דבוק בה'
תודה על הפוסט המיוחד.

אכן, ככל שעובר הזמן בתכנית אני שם לב יותר ויותר איך שכתבת שזה 'לב ליבה של המחלה'.

אבל מה עושים עם הרצון העצמי/האגו ההרסני הזה??
אני לא רואה בעצמי שום סיכוי להפטר ממנו, זה חלק ממני.
או שבשביל זה בדיוק מבקשים בצעד 7 שאלוקים ישחרר. לא יודע..

תגובה: הספוג לפני 7 שנים #102474

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

תודה רבה אסירות היקר. 
גם אני מאוד אהבתי את ההבדלה שלך בין אנוכיות לריכוז עצמי... ועוד הרבה דברים יפים שכתבת. 
יאללה, זזתי לקנות סבון...

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: הספוג לפני 7 שנים #102475

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248

אתה מקפיץ לנו דברים מהעבר, וזה טוב,
תודה.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: הספוג לפני 7 שנים #102490

  • אביהעובד
  • רצף ניקיון נוכחי: 896 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 192

ג'יימס בזכותך זכיתי לקרוא את הפוסט הזה וזה בא לי בדיוק בזמן
כי אני עכשיו מנסה לנתח את התפרצות הזעם שלי ונראה שהיא עונה על מה שהיה לי עכשיו
אזד שאלוקים יתן את השלווה לכולנו
אבי 

תגובה: הספוג לפני 6 שנים, 12 חודשים #102678

  • הלוואי5
  • רצף ניקיון נוכחי: 83 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 38

תודה רבה רבה !
עזרתי להבין מהו לב הבעיה אצלי מזדהה עם כל מילה אני פשוט חולה ריכוז עצמי שאין כדוגמתו מקוה שיום יבוא ואוכל לכתוב שגם לי יש ימים בלי ריכוז עצמי כי כיום זה מה שמנהל לי את החיים יותר נכון מה שתוקע אותי בחיים 
אסירות תודה על התכנית ועל הדברים המדהימים שמתגלים לי פה שיש תקוה 

תגובה: הספוג לפני 6 שנים, 12 חודשים #102714

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414
הלוואי5 כתב on 29 אפר' 2017 21:53:

תודה רבה רבה !
עזרתי להבין מהו לב הבעיה אצלי מזדהה עם כל מילה אני פשוט חולה ריכוז עצמי שאין כדוגמתו מקוה שיום יבוא ואוכל לכתוב שגם לי יש ימים בלי ריכוז עצמי כי כיום זה מה שמנהל לי את החיים יותר נכון מה שתוקע אותי בחיים 
אסירות תודה על התכנית ועל הדברים המדהימים שמתגלים לי פה שיש תקוה


היום אני ימסור את חיי והפגמי אופי שלי לאלוקים וכל השאר בידים שלו. 
אבל ברור שאם אני יעבוד את התוכנית אז יש את כל ההבטחות...
אוהבים. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 1.28 שניות

Are you sure?

כן