אחחח, איזו עוצמה יש במשפט הפשוט הזה, בפרט כאשר הוא מגיע מפי אדם שבמשך תקופה ארוכה סירב להכיר ולהודות בעובדות הפשוטות. זכיתי בזכות נפלאה, ללוות חברים מאז הגיעו לראשונה לבקש עזרה בהתמודדות עם התאווה למין, ועד להצהרת הנקיות הפשוטה והכובשת הזאת. בכל פעם, כאשר שמעתי חבר מצהיר לראשונה על כך שהוא מכור לתאווה - התרגשתי. לא חס ושלום כי אני שמח בכאב של מישהו - חלילה לי, אלא כיון שזה היה בעליל צעד ראשון לקראת החלמה ושחרור מהעבדות לתאווה.
ישנן דרכים רבות בהן אנשים מתארים את עצמם ב"הצהרת הנקיות" הפותחת את הקבוצות של SA ושל 'שמור עיניך', אבל המשותף לכולן הוא השקט הפנימי והקבלה של הדברים בכנות. עבורי, זהו המקום בו נוצר הוואקום מהאגו שלי, מה שנותן סוף סוף מקום לאלוקים להיכנס. אותו משפט ידוע של "אין אני והוא יכולין לדור", מקבל משמעות מאוד חזקה בזמן ההודאה בחוסר האונים המוחלט. יש כאלו שאומרים "אני מכור לתאווה", יש האומרים "אני סקסוהוליסט", יש "סקסוהוליסט בהחלמה" (כך ממליצים בעלון של SA בישראל), ויש גם נוסח נפלא יותר שעוד לא מצאתי איך לתרגם אותו במדוייק לעברית. בקבוצה שבה אני משתתף, מצהירים המשתתפים:
My Name is . . and I'm grateful recovering sexoholic שפירושו הוא בערך "אני אסיר תודה סקסוהוליסט בהחלמה".
על מה האסירות תודה? על הכל. על המחלה ועל ההחלמה. לא אכנס כעת לנושא הזה כי הוא רחב וחשוב, אבל זאת המציאות עבור הרבה הרבה חברים שזכו לגלות דרך לחיות בלי להשתמש בתאווה ויותר מכך - לחיות על פי דרך חיים רוחנית שבה ה' הוא המנהל, הבמאי והמפיק של ההצגה, ואני רק שחקן שעושה את מה שמוטל עליי לעשות. ולמרות זאת, אני מתחבר דווקא לפשיטות של ההודאה, בלי שום תוספות, פשוט לבוא ולומר: "שמי . . ואני סקסוהוליסט". עבורי זאת ליבת הפעולה של הכניעה, בערך כמו אדם שמגיע לרופא ואומר "כואבת לי השן", פעולה שבלעדיה אין אפשרות כמובן לקבל טיפול מתאים. האדם בעל כאב השיניים לא מתפאר במחלה שלו, אך גם לא מנסה להסתיר אותה, הוא פשוט מודה בעובדות הפשוטות ומבקש עזרה.
הספונסר שלי חוזר שוב ושוב על כך שהתכנית עובדת כאבני דומינו, וכל צעד גורם באופן אוטומטי לצעד הבא אחריו, ולכן אם יש לי בעיה עם צעד חמש לדוגמא, אני צריך לחזור לבדוק מה לא בסדר עם צעד ארבע, וכן הלאה. וזה מה שקורה בהצהרה הפשוטה ש"אני סקסוהוליסט", כאשר אבן הדומינו הראשונה מפילה את האבן השניה שאחריה - צעד 2, בו אני מבין שאם אני חסר אונים - יש מישהו אחר שיכול לעשות את העבודה עבורי, דבר שכמובן מביא לצעד שלוש בו אני מחליט למסור את חיי להשגחת אלוקים.
לא, ממש לא קשה לי לומר שאני סקסוהוליסט, בדיוק כפי שלא קשה לי לומר שאני רעב כאשר אני רעב, או שכואב לי כאשר כואב לי. הסתובבתי עם עצמי בהתחלה סביב הנושא הזה של הודאה בחוסר אונים וכניעה מוחלטת, אבל היום זה ברור לי, וגם ברור לי שזהו המפתח להחלמה שלי. אני מודה לה' על השחרור העצום שהוא נותן לי כל פעם שאני אומר או שומע חבר אחר אומר בשקט ומתוך קבלה והכנעה: אני סקסוהוליסט.
