שמואל.
אני אחזור על דברי שנית - אנחנו מכורים כי נולדנו מכורים (נניח שאני מסכים אתך, למרות שלדעתי זה קצת יותר מורכב מבחינה פסיכולוגית).
אבל מהי ההתמכרות?
האם ההתמכרות היא לאוננות? האם היא לפריצות במעשה? האם היא לסמים? האם היא לספינינג? האם היא לאכילה ולהקאות? האם היא לשתיית אלכוהול?
שאלת את עצמך, פעם, שמואל, למה אתה מכור דווקא למין? הרי כידוע, ההתמכרות היא 'לתאווה', ו'תאווה' הייתה יכולה להתבטא לשם העניין, גם בצריכת אלכוהול? (זוהי בדיוק הסיבה שAA עובדים עם כל כך הרבה סגנונות, מכיוון שבגרעין - כל ההתמכרויות שוות).
טענתי היא שיש חברות בהם אנשים שנולדים מכורים הופכים יותר להיות מכורים למין, ושיש חברות בהם אנשים שנולדים מכורים הופכים להיות יותר מכורים לאלכוהול.

כעת, בנוגע ליחס ביננו לבין אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות: בדיוק קראתי השבת מאמר פמיניסטי שטען שיש מכנה משותף בין החילונים לבין אלו שמכונים בעת האחרונה בארץ הקודש 'הסיקריקים' - שניהם לא מקבלים את האישה כאישה אלא כסמל מין, אלה רוצים לכסות אותה עד כדי כך שיוכלו להתעלם מסמל המין הזה, ואלו רוצים להראות אותה בבחינת 'ושתי' וחיים במציאות תמידית של 'כטוב לב המלך ביין'.
טענתי (ושוב, בזהירות הראויה) היא שיש משהו בתפיסה הזו, גם שלנו, עובדי ה', שמושך אותנו אל 'האסור' דווקא בתחום הזה.

לדעתי, אצל אוכלוסיות אחרות, נניח לשם העניין, שמרניות ומסורתיות יותר, או פחות קיצוניות בתפיסת המיניות שלהם, ההתמכרות של אותם ש'נולדו מכורים' תתבטא באופן אחר.
האם זה אומר שאנחנו לא צריכים טיפול? האם זה אומר שההתמכרות היא לא מחלה? האם זה אומר שאנחנו פחות טובים מהחילונים?
התשובה לכל השאלות האלה שלילית. אבל דבר אחד אני יכול לומר - מכיוון שההתמכרות למין נפלה לחיקי, אלחם בכל ניסיון להצדיק את הפיכת האישה לאובייקט מיני. דווקא אני, שמכיר כל כך מקרוב את תנועת הנפש הזו בפורנו שצרכתי, לא יכול לקבל את התפיסה הזו, ולו במסווה של צדיקות או במסווה של שידוכים (למשל: בשאלה האם לראות תמונה לפני שיוצאים לשידוך, וכדו'). בהקשר זה, דווקא אנחנו, שנופלים בכך, צריכים להרים את דגל ההאנשה (בניגוד להחפצה) של האישה.

מקווה שהבהרתי
נתן

נתן,

אנחנו אכן מכורים למין ונולדנו כך.
עוד לפני שהגחנו לאוויר העולם וראינו מעלינו ראשים עם מגבעות/שטריימלים או ראשים עם ג'לים מסתכלים עלינו - נגזר עלינו להיות מכורים למין !!!
בכל העולם ישנם מכורים למין, לאלכוהול, לאכילה, לסמים, לסיגריות וכולי.
בכל חברה ישנם גם כאלו וגם כאלו ואופייה של החברה לא משפיע על כמות המכורים שבה למין, אלכוהול או אכילה.

עניין הדת ושמירת המצוות אין לו שום חלק במה שהביא אותנו להתמכרות וזה גם לא מה שיוציא אותנו מההתמכרות.
ולכן, אני מציע לכל מי שחפץ להתרפאות באמת, שיתרכז בריפוי האמיתי (תוכנית 12 הצעדים) ולא בדברים שיכולים להסית אותנו מהמטרה.

בהצלחה

שמואל יקירי,

אני לא משוכנע שאתה צודק בהנחה שלך בחלק הראשון של ההודעה, אבל כן משוכנע שאתה צודק בחלק השני.

קשה מאוד לדעת למה אדם מסויים התמכר לדבר מסויים, אבל מה שבטוח שאנחנו כעת צריכים להתעסק בריפוי שלנו.

ערב מבורך

אני מסכים לחלוטין עם כך שהעיקר הוא להתמקד בריפוי שלנו, ושהריפוי שלנו לא קשור לדת.
אני לא מסכים לחלוטין עם הקביעה שסגנון ההתמכרות שלנו לא מושפע מכך שאנחנו דתיים, ונראה לי שכבר הסברתי דיי
אבל שמואל יקירי, אם זה עוזר לך להחלמה, אאמץ את עצתו של גד חברנו ואפסיק את הפילוסופיה והתיאוסופיה.

בברכת לילה טוב וחיבוק חברים
נתן

נ.ב.: אני לא יכול להתאפק:
ההגדרה של 'נגזר עלינו להיות מכורים' נשמעת לי קצת מופרכת. יותר נכון לומר, כיום אין בידינו הבחירה אם להיות מכורים או לא, המשל של זלמן על מישהו שעשה תאונת דרכים ועכשיו אין לו רגל הרבה יותר מתיישב על ליבי. אם אתה רוצה להוסיף חוסר בחירה חופשית - אתה יכול להרחיב את המשל למישהו שההורים שלו עשו תאונת דרכים כשהוא היה בגיל שלוש, ועכשיו אין לו רגל, ודי לחכימא.

נתן

זלמן היקר,

לגבי החלק הראשון,
כמו שאמרתי קודם זו היתה המסקנה בפוסט שעסק באיך נהיינו מכורים.
ואדרבה זו היתה עמדתך מלכתחילה ואני חלקתי עליך בתחילה עד שגם אני שוכנעתי בכך.

אך אתה אכן צודק שמה שצריך לעמוד מראש מעיינינו הוא הריפוי !!!

אכן, אתה כתבת כל הזמן שלא נולדנו מכורים ואני טענתי שבעצם נולדנו מכורים... כעת קצת התהפכו היוצרות, אבל כנראה שיש בשתי הדעות מן הצדק, ורק צריך לראות מאיזה כיוון אנחנו מדברים כל פעם.

גם לגבי השאלה האם הדת הביאה אותנו לכאן, התשובה באופן כללי היא לא, אבל זה לא מדוייק לגמרי. דהיינו: אני לא כאן בגלל שזה אסור, ובמובן הזה נכון לאמר שלא בגלל הדת הפכתי למכור. יחד עם זה, הרי ברור שעצם האיסור הופך את זה יותר מהר להתמכרות (כי אני עושה דבר שאני לא רוצה לעשות), ולכן במובן הנוסף הזה - דווקא כן נכון לומר שהדת הביאה אותנו להתמכרות.

כך או כך, נראה לי שכולם כאן מסכימים במסקנות:

א. אנחנו מכורים.

ב. אנחנו רואים כל אישה כסמל מין.

ג. אנחנו צריכים לעבוד כדי לצאת מהמצב.

שאר הפרטים פתוחים לדיון.

נתן היקר,

עלי (בעל תשובה) אתה אולי יכול להלביש את זה שזה לא נגזר עלי, אלא הסביבה גרמה.
אך על אלו שנולדו דתיים/חרדיים ועוד לפני שראו מראה אסור הם התאוו "להפשיט" נשים במוחם" אתה לא יכול להגיד אחרת מאשר "נגזר עלינו..."

בכל אופן שבכל המקרים כפי שכבר דננו בזה בפוסט אחר, ההתמכרות הגיעה עם הגיענו לאוויר העולם !!!

זלמן,

אני לא יודע לגביך, אבל בכל אופן לגבי, ההתמכרות למין (לראות מראות אסורים ולאונן) הגיע הרבה הרבה לפני שידעתי מה זו אישה ומה אסור ומה מותר.
אז הדת וודאי ובוודאי לא הביאה אותי להתמכרות.

נראה לי שגם לגביך, ההתמכרות החלה עוד לפני שידעת מה זו אישה וכולי...

אז זה נראה לי ברור שלדת אין קשר להתמכרות למין, לפחות לא אצלי ולא אצלך, לא כך?

תגובה להודעה הראשונה-
  מחשבה מאוד עמוקה זלמן , שבעצם מכוונת אותנו לראות את ה' בכול דבר ,בטח  בכול אדם, שהוא נברא בצלמו ודמותו .

  אם אני ימלאה את המחשבות שלי בדברים של קדושה ,אז בימקום לראות את מה שיצר הרע מדמה לי ,אני יראה  את הצד הגבוהה והאלוקי שבאדם ובבריאה וזה כבר גול:)

  במקום לראות גוף אדם לפני אליו אני מתאווה, אני יראה דמות בעל תבנית אלוקה ממעל . 

 

שמואל

מסובך לי... מצד אחד ברור שהתאווה הגיעה אצלי לפני שבכלל ידעתי מה זה תאווה ובודאי לפני שידעתי שזה אסור. מצד שני, האם ההתמכרות לא הושפעה אחר כך מהאיסור? קשה לענות על זה.

נראה לי שהנושא הוא רחב ובודאי מושפע מכל הכיוונים. לומר שאני יודע מהי התמכרות - יהיה טפשי. אנחנו כולם ביחד מנסים להבין קצת יותר על עצמנו.

מואיז',

אכן, זה הכיוון, אבל בנתיים זה לא קל... יותר מידי שנים אני רואה רק גוף ולא שום צלם אלוקים, אז לא קל לשנות בחזרה את דפוסי החשיבה.

נתן, נהניתי מהמשל על ההורים שעשו תאונה...

ערב טוב
 
זלמן הייתי שמח לדבר איתך בפרטי משהו לא כל כך מובן לי

תודה

שמואל, אני מקווה שחילופי הדברים לא מלאים אותך, אבל הייתה לי מחשבה מדויקת יותר הערב (בעקבות התגובה של זלמן)

מאוד מאוד חשוב לי להפנים שזה לא עניין 'גנטי' במובן הביולוגי של המילה, אלא יותר עניין של 'נטיית נפש'. מבחינתי, להגיד שזה גנטי במובן חד-ערכי (כמו נתוני גובה או צבע עיניים) זה דומה לאמירה שמישהו שהתגרש פעמיים זה בגלל שיש לו גנים לגירושין.
המציאות הנפשית הרבה יותר מסובכת, מלאת נטיות וסתירות ובעיות, לנסות לומר שזה 'מחלה' כמו שסרטן זה מחלה לדעתי זה לא ממצא את ההתמכרות. יתר על כן, וכאן אני מגיע לעיקר הנקודה: אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדתי בשיטת הצעדים זה ששורש המחלה הוא רוחני, למרות שההופעה שלה הוא גשמי - ועל כן תיקון רוחני יכול להשפיע על זה הגשמי.
אני לא יכול להשפיע על סרטן על ידי זה שאני אאמין באלוקים ולא אקח אף תרופות (לפחות זו דעתי, לצורך הדיון).
אני כן יכול להשפיע על הנטייה להתמכרות על ידי כך שאאמין באמת בכך שהקב"ה מנהל את החיים שלי.

מהו ההבדל?
ההבדל פשוט - הנטייה שלי להתמכרות מסובכת בקשר שלא ניתן להתיר אותו בתוך הדרך בה גדלתי והתפתחתי. היא קשורה (אצלי, כמובן) לביישנות שהייתה לי בגיל התיכון, לאובססיביות בה הייתי צריך להיות מקום ראשון בכל מבחן או תחרות בספורט, בדימוי העצמי הגבוה שהחזקתי אל מול ההורים (הילד שמקבל 100 בהכל) ובעוד הרבה מאוד גורמים. ניתוח הגורמים האלה לעומק מאפשר לי 'לעבוד' איתם - אני מגלה יותר מה אני צריך למסור לקב"ה, איפה 'הנקודות' בהם יש לי שליטה מלאה, היכן 'ליבה' של המחלה שלי - האם בכך שאני מרגיש חסר משמעות למרות כל ההישגים? האם בכך שאני מרגיש ביישן וחסר יכולת לתפקד בסיטואציות חברתיות? השאלות הפתוחות האלה מזמינות אותי להעמיק את החיבור שלי לקב"ה, שנתן לי את כל הכוחות האלה, ובכך 12 הצעדים יכולים לגרום לי להיות 'אני' הרבה יותר מאשר הייתי קודם.

אתה מבין, הצעדים זה לא נוסחה שמוציאה אצל כולם את אותה התוצאה - כל אחד לוקח אותה לנקודות החולשה שלו, לכאבים שלו, לדגשים שלו.
מבחינתי, מאוד חשוב ללמוד מהם הדגשים שלך, שמואל, איפה אצלך הבעיה - מה 'באמת' חסר לך, איזה בור באישיות שלך ההתמכרות מנסה לסתום? איזה גוון עמוק באישיות שלך כל כך רוצה להתבטא עד שהוא מתלבש בפורנו כי אין לו שום נתיב אחר.
להגיד שזה 'סתם', זה לא ממצה, לכל אחד יש אישיות - יש אנשים יותר כעסנים ויש פחות, יש יותר רודפי כבוד ויש ענווים. זה נכון שהתכונות האלה מגיעות כבר בגיל הילדות וההתבגרות המוקדמת, עוד לפני שאנחנו מבינים שאנחנו 'דתיים' ו'ערכיים' ומה המשמעויות של כל הערכים האלה, כך שזה יכול להיראות במובן מסויים 'בלתי נשלט', אבל יש בתכונות האלה מכלול שלם של גורמים, של נקודות שדרכם ניתן לקדם את האישיות.

בקיצור, שמואל, התשובה שלך חוסמת אותי מלתקן במדויק את אישיותי במובן הכי מלא שיכול להיות, ולכן למרות שיש בה אמת מסויימת (ההתמכרות אינה פעולה של מחשבה פעילה), האמת הזו חוסמת אותי מלהתקדם ולבנות את אישיותי מתוך העבודה באופן עמוק, רוחני ומלא כוחות.

מקווה שהבהרתי יותר
נתן

נ.ב.: גד, תודה על המחמאה.

נתן היקר,

סלח לי אם אני לא עונה לגופה של הודעתך.

אך אני לא מבין איך גוף האדם עובד, אבל אני יודע שהוא עובד.
אני לא יודע איך הדלק שאני שם בפיית מילוי הדלק גורם לרכב שלי לסוע, אבל אני יודע שזה עובד.
אני לא יודע איך עובדת הנשמה עם כל ענייני חלקי הנשמה, האורות, הלבושים, הספירות וכולי וכולי, אך אני יודע שמי שאומר לי איך צריך לנהוג כן יודע ואני הולך לפיו.

אותו הדבר, אני לא יודע איך נהייתי מכור, אך אני יודע שלדת לא היה חלק בזה.
ואני יודע איך מתרפאים (12 הצעדים) אבל אני לא יודע למה זה עובד.

אני חייב לדעת למה?
לא, בכלל לא !!!

כי אם הייתי חייב לדעת אז:
לא הייתי מסוגל לנסוע ברכב שלי...
לא הייתי מקיים מצוות...
הייתי נשאר חולה...
הייתי נשאר מכור ...
לעולם !!!

אבל אני רוצה להתרפא ממחלתי, וכמה שיותר מהר ויסודי !!!
לכן מה שחשוב לי שלדת אין שום קשר לאיך הגעתי להיות מכור ואין לה קשר לאיך אני התרפא !!!
וכל מחשבה אחרת רק מרחיקה אותי מהריפוי !!!

בהצלחה

שמואל.