יש לי סוגיה ממש קשה
איך אדם שמתחיל  לעבוד וכמובן גם בצעדים ידע אם הוא התקדם בנושא ההתמכרות
האם זה שהו נקי 90 יום או יותר זה אומר שהוא יתקדם ?? לא נראה לי כי יכול להיות
שהוא שמר על עצמו ממש טוב או אפילו מקרה קיצוני היה סגור במקום שאין נשים
ולכן הוא נקי אבל מה יהיה ביום שהוא יצא לרחוב פרוץ
ובכלל יש לי שאלה מהותית מה המטרה בכל הצעדים האם המטרה היא שבסוף אני
יוכל להיות בן אדם רגיל וללכת ברחוב ולא להתרגש מכל אישה (כמובן אין כוונתי שיסתכל במזיד)
או להיות בן אדם שיודע לשמור את עצמו תמיד מהתאווה
אם זה כך יש לי קושיה על מה שנאמר לנו בקבוצה ותמיד נאמר פה "שאנו כמו אלכוהוליסטים
שאפילו לגימה אחת אסור להם כי הלגימה האחת תביא אותם לנפילה"
לכאורה האלכוהוליסטים יכול להיגמל כי התאווה שלו ניזונת דרך הפה אז אל תכניס לפה שלך
אלכוהול והכל יהיה בסדר , אבל אצלנו התאווה שלנו ניזונת מהעניים כך שאדם שהולך ברחוב
ונתקל בנשים גם אם הוא יוריד את ראשו ולא יסתכל הוא עדין הזין את התאווה שלו זה פשוט נכנס
אצלו דרך העניים היא אפשר לעצור את זה כמו אצל המכור לשתייה דרך הפה "לגימה קטנה"
בקיצור אין מצב כזה רק אם תלך לחיות באי בודד עד סוף ימיך
ולכן בהכרח לאמור שיש הבדל ביננו לבין האלכוהוליסטים והטיפול שלנו יותר קשה ואמור להיות יותר
עמוק אולי יותר לעבוד על השכל כך שנוכל גם לחיות אם נשינו וגם ללכת ברחוב ולראות נשים בטעות
ולהצליח לא להתרגש מזה  ופה רק השם יכול לעזור לנו
בקיצור איך עושים את זה אני לא יודע אני ממשיך אם הצעדים בתקווה לטוב
אם למישהו יש תשובת  לכל הנושא הזה אני ישמח פשוט זה ייתן יותר כוח במטרה שאליה אנו חותרים 

אני לא מאן-דאמר,

טוב שאתה שואל, כי גם לי זה היה קשה להבין.

אבל לפי הבנתי, אחרי 90 יום שלא פועלים על פי התאווה, ולא 'משרתים' את התאווה,
גם אם זה לא בא במלחמה - עברת את זה.
אבל בדרך יש מלחמה גם אחרי כל הפילטרים, אלא שההכנעה של התאווה היא בשלב יותר מוקדם בקרב.

הלגימה אצלנו היא לא על הראיה הראשונה, אלא המבט השני לשם תאווה.
ראיתי כתוב פה (נראה לי בפורום באנגלית): המבט הראשון זה זה על חשבון ה', אבל השני זה כבר שלך, ואתה עתיד לשלם על זה בעצמך.
כלומר, אחרי התהליך אמור להיות שתוכל לראות אישה, ולא להרגיש דחף לראות אותה שוב ולהסתכל עליה.
אבל מפעם אחת שאתה כן חוזר להסתכל, לגמת לגימה ראשונה, ומכאן לבור הדרך קצרה.

אנשים רגילים יכולים לראות אישה בטעות ולא להתרגש.
אבל גם אנשים רגילים, אם יטעמו מהארס הזה פעם ועוד פעם, הם יילכדו.
גם אנחנו אחרי התהליך, לכאורה נוכל להיות שפויים, אבל עדיין בסכנה כמו כל אדם אחר.

אם אני טועה תקנו אותי.

הבנתי אותך לגבי ההסבר על הלגימה למרות שעדין נראה לי שגם במבט הראשון אדם יכול ללגום
אבל לא הבנתי את הקטע עם ה 90 יום מה בדיוק ההבדל לפני ואחרי ה 90 יום

במבט ראשון בלי כוונה, זה לא נקרא שאני פועל בגלל התאווה.
אני בכלל לא פועל. לא מתכוון. ולא רוצה.

אני איתך בשאלה מה ההבדלים בין:
לפני 90 יום,
אחרי 90 יום,
ואחרי 12 הצעדים.

לפני 90 יום אני שיכור, לא שפוי. כל דבר מדליק אותי.
אחרי 90 יום אני מפוכח. לא משתגע מכל דבר. אבל נשארתי עם אופי מתמכר. ואין סיבה שלא אפול שוב להתמכרות.
ב12 הצעדים אני מוציא את האופי שגורם לי להתמכר.
אבל כמו כל אדם אני יכול להשחית את האופי המעודן שלי, אם אני לא נזהר.

אם יש מישהו שיכול לתקן אותי ולהבהיר יותר, נשמח כולנו.
ותודות לברית קודש שהעלה את הנושא.

הייתי שמח אם תאמר לי שהדברים האלה שכתבתה הם מנסיון

ולגבי המבט הראש עדין אני לא מבין בהשוואה למחור לשתיה זה לא דומה למצב שבו הוא בטעות שתה כוסית או בטעות

התפלק לו קצת יין לפה זה עדיין משפיע לא ?

הדברים הם לא מנסיון, כאמור בתגובה הראשונה כאן.
אלא למיטב הבנתי מתוך קריאת החומר, וכן בפורום.
וטוב שמדברים ומבררים דברים כאלה.
---
גם שיכור אם בטעות נכנס לו קצת יין לפה והוא לא מתכוון ליהנות, כלומר במוצהר הוא לא רוצה את זה,
זה לכאורה לא ישפיע על ההתמכרות. אלא רק על השפיות.

וכאן אין מנוס מלהבדיל בין מכור לאלכוהול לבין מכור למין.
מכור למין לא מושפע אם הוא לא שם לב שאישה חלפה על פניו, כי ההשפעה תלויה בדעת שלו (זה נקרא בספרים 'פגם הדעת').
בזמן שמכור לאלכוהול יושפע גופנית מכוסית יין גם אם הוא לא שם לב. כי ההשפעה תלויה בגוף.
אולי הדברים עדינים, מקווה שהובנתי.

הענין לא אם אתה רואה אישה,אלא האם זה מטריף את חושיך,והדמיון חוגג,והנפילה קרובה.
אנחנו לא מלאכים,בני אדם.
אחרי זמן של נקיות [90 יום אם תרצה],גם אם תראה אישה,זה לא ידליק אותך כמו פעם.אני כותב את זה מנסיון!!!

דרך אגב,גם מבחינה הלכתית,זה שראית ברחוב אשה לא צנועה,עדין לא נעשה איסור.אונס רחמנא פטריה.מה שתעשה עם המראה הזה,האם תסיח דעתך ממנו או ההיפך,פה כבר נקודת הבחירה.
בחינה הלכתית-"ואם אין לו דרך אחרת ואינו מכוין להסתכל בהם והוא דרך אגב,אין זה בכלל איסור הסתכלות"[חוט השני להגר"נ קרליץ על אבהע"ז סימן כ"א,עמוד י"ט]

חברים, יש כאן דיון רציני מאוד, וכואב לי שאין לי כעת את הזמן לענות באריכות כי זה מצריך פוסט ארוך ומושקע שיסביר את כל הדברים. למרות זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, אז אנסה ככה ממש על קצה המזלג.

ראשית כל, צר לי לאכזב את כל מי שבונה על התשעים יום, אבל תכל'ס לאדם מכור כמוני - אין שום משמעות לתשעים יום וגם לא למאה ושמונים יום. היו לי תקופות מאוד ארוכות בהן הייתי נקי הרבה יותר מאשר תשעים יום אבל אחר כך חזרתי בדיוק למצב בו הייתי קודם לכן ואפילו גרוע יותר. התשעים יום זה נחמד למישהו שרק מתחיל את ההתמכרות שלו, אבל לא לאנשים שמכורים במשך שנים (או עשרות שנים) וכעת שום ספירה של תשעים יום לא תעזור כלום.

אני בטוח שיש כאלו שלא מסכימים איתי וזאת זכותם, אבל מהנסיון שלי ושל שאר החברים - אחרי התשעים יום בדרך כלל נהיה יותר קשה, ובודאי שלא נעלם שום דבר.

לגבי הענין של ה"לגימה ראשונה", יש כאן בלבול מסויים. אף אחד לא אומר שאסור לנו לראות נשים, אבל מה שמסוכן לי זה לשתות את המבט. ההחלטה האם להתאוות למראה שאני רואה או לא - היא במאה אחוז שלי. הרי ברגע זה ממש אני יכול להחליט שאני מתחיל להעלות זכרונות ממה שהיה לי בעבר ואני יכול להתגרות וגם ליפול, בלי לראות אף אישה אמיתית ואפילו לא לראות אישה במחשב. אני לא צריך שום בקבוק בשביל זה. הכל נמצא בראש שלי. אז כשאני אומר שאני מתגבר על "הלגימה הראשונה", אני בעצם אומר שאני יכול להמשיך לחיות ולהיות איפה שיש נשים והכל, אבל אני מוותר על התאווה שבמבטים. זה עולם אחר לגמרי.

אז מה קורה כאשר עובדים על הצעדים? קודם כל, לא קורה כלום כאשר סופרים ימים, אבל כן קורה משהו כאשר עובדים ומתקדמים לחיות חיים רוחניים. כאשר עושים את זה, אז מגיעים למצב בו אפשר להיות מול מחשב בלי פילטר ואין את הרצון ליפול. אפשר ללכת ברחוב ולראות נשים ולא לרצות להתאוות אליהם ובודאי שלא לרוץ משם ישר למחשב לאתרי פורנו או דברים גרועים יותר.

זה היה ממש על קצה המזלג ואני מקווה שעזרתי לפחות טיפה.

לילה טוב זלמן

יש משהו שקשה לי לתפוס במה שאתה אומר .  הרי גם אנשים רגילים ולא מכורים עדיף שישימו פילטרים . בשביל לא לבוא לידי ניסיון..
  אז איך ייתכן שאנחנו המכורים נוכל אחרי 12 צעדים לפתוח פילטרים וכו' ולא להתפתות ? זה לא להתגרות במחלה?
מה שאתה כותב זה מנסיון?

יש כאן שני מישורים שלא קשורים ובכלל יש כאן שתי דעות. בספר הגדול הם שואלים את זה לגבי האפשרות של החזקת אלכוהול בבית וטוענים שהם לא קובעים בזה באופן ברור וכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש. הספונסר שלי מחזיק רק אינטרנט חסום, אבל הספונסר שלו משתמש אפילו באייפון בלי שום חסימות.

ברור שעדיף שיהיה מעקה לגג וככה גם ברור שעדיף שיהיה מעקה לאינטרנט, אבל אני מדבר ברמה העקרונית של הדברים. האם המעקה הוא שיחזיק אותי או שאני מספיק חזק מבחינה רוחנית ולכן לא סומך על המעקה כי אני לא צריך אותו.

אם שאלת, באופן מעשי יש לי פילטר על המחשב אבל אני יודע את הקוד. בחסדי שמים - מאז שהצטרפתי לתכנית לא היה לי אף פעם רצון לפתוח אותו.

יש לי שאלת הבנה:
מאוד קשה מיד בשנייה הראשונה שאתה רואה אישה לא להתפתות. לוקח זמן, איזו שנייה או יותר לזכור ולהסיט את המבט והמחשבה.
נראה לי שהמבט הזה של השנייה הבודדה הזאת כבר מהווה מעין לגימה ראשונה שהרי בשנייה הזאת כן נהנית מהמראה כך שלגמת.
מה עוצר בעדי מלפול אחרי הלגימה הראשונה הרי לי אישית, מבט כזה יכול להספיק בהחלט בשביל נפילה, גם אם הוא רק לשנייה.
אם כך, איך אפשר לחיות בלי ללגום, זה בלתי אפשרי!

אני מצטרף למה ששאלה פינחס זו בדיוק הייתה הכוונה שלי בשאלה  מלכתחילה ובאמת לי זה נראה כמו לגימה
ולגבי ה 90 יום באמת שאני מרגיש כמו שזלמן אמר שזה רק נהיה יותר קשה אבל אני גם מאמין שזה פועל בצורה כל שהיא  סך הכל אף פעם בחיים שלי לא הייתי נקי תקופה כזו אורכה
אם משהו יכול להבהיר יותר את הנושא ולתת עצות להמשך הדרך הודה לו

שלום חברים,

הכוונה בזה היא כזו:
אם הלכתי ברחוב ואז פתאום נכנסה לשדה הראייה שלי בחורה.
אני קולט אותה ואז אם מייד באינסטינקט מייד מסיט מבט, אז זו בכלל לא היתה נפילה ואפילו לא לגימה.

אך אם התעכבתי במבט עליה והתחלתי לעיין, אז כאן אני מתחיל ללגום.

נכון שמדובר פה בשניות ויש כאן גם משהו שלא כ"כ בשליטה, אבל כבר שבועיים-שלוש אחרי שהצטרפתי ל"שמור עיניך", כבר חל שינוי מהותי ב"התמגנטות" שלי לבחורות ברחוב.
השינוי הוא כזה שאני כבר לא "מעיין" בבחורות ברחוב וההתמגנטות נעשית פחות ופחות, וכל פעם שאני קולא בחורה בשדה הראייה שלי אני מייד מסיט מבט.

בהצלחה לכולנו

ברשותך שמואל, אוסיף כאן עוד נקודה שלא קשורה רק לאורך המבט אלא למשהו הרבה יותר עמוק.

אני יכול ברגע זה כאשר אני יושב במשרד, להתחיל להתאוות בתוך הראש שלי, בלי צורך לראות אף אישה, בלי צורך להיכנס לשום אתר, בלי שום צורך בכלום. האלכוהוליסט צריך ללכת למצוא אלכוהול, אבל אני מחזיק את הבקבוק בתוך הראש שלי, וכל הענין הוא החלטה האם אני רוצה לשתות או לא.

זה נכון גם כאשר אני הולך ברחוב. עצם זה שראיתי אישה, לא אומר שהתאוותי לה ולא אומר ששתיתי את המבט. ברגע הראשון שאני רואה אישה - אני אף פעם לא מתאווה בעצם הראיה אלא מההחלטה שכוללת גם את הרגע שכבר ראיתי וגם את השאלה האם להמשיך להסתכל. ראיתי מראה מסויים וכעת הוא בתוך הראש שלי גם אם אני עוצם עיניים, אבל אני יכול להחליט שאני לא רוצה לשתות או שאני רוצה לשתות. יכול להיות אדם שאף פעם לא יסתכל יותר משניה, אבל יש לו מספיק תחמושת כדי להפגיז את עצמו למוות, והוא ממשיך להתאוות כל פעם מחדש.

לכן, לא נוגע השאלה איפה אני חי אלא מה אני עושה עם המראות שאני רואה. האם אני לא רוצה להתאוות ובמילא זה פועל גם על המראה שכבר נכנס לי לראש, או שאני רוצה להתאוות ואז אני יכול להמשיך להסתכל, או להמשיך להתאוות אפילו בלי להסתכל.