אתמול בקבוצה הטלפונית היה דיון מעניין מאוד לגבי הסגנון בו מתבטאים כאן בפורום חלק מהחברים לפיו נפילה=מוות. היו חברים שהסבירו שזה מאוד הרתיע אותם, ולמשל 'נועם' סיפר שגם אחרי הנפילה לקח לו כמה שבועות עד שהוא התגבר על הרתיעה להגיע לפורום רק בגלל הסגנון הזה שהפחיד אותו מאוד. היו חברים שטענו שזה משדר מסר לא נכון לחברים החדשים שמצטרפים והם עדיין לא אוחזים במצב בו אוחזים הוותיקים יותר, וכשהם רואים את הפער הגדול - זה גורם להם רתיעה.
אוקיי, אני מקבל את הדברים ומבין שזה נושא מורכב ורגיש, ולכן אנסה להסביר מה בעצם הכוונה שלי כשאני אומר שאם אפול - אני אמות.
אז יש כמובן צד אחד של הדברים, והצד הזה הוא החדרת ההבנה העמוקה שנפילה היא לא אופציה עבורי. נכון, יש ימים קשים ויש נסיונות, אבל נפילה זה לא אופציה. בדיוק כפי שאף אדם לא יקח סוכריה עם רעל רק כיון שהסוכריה מתוקה. אז החברים בתכנית שלומדים להכיר את הקב"ה, גם מזכירים לעצמם כל הזמן שהאופציה האחרת היא לא אופציה ולא קיימת כי היא מסוכנת ורעילה.
יש צד נוסף עמוק יותר, כפי ש'מוטי' אמר, לפיו המושג מוות הגיע לתכנית מהאלכוהוליסטים, שעבורם נפילה מסוכנת במובן הכי פיזי של המילה, כיון שהבריאות שלהם כבר היתה כל כך לקויה, שעוד כמה התקפות של שתיה והם היו מגיעים לבית הקברות. משם "הושאל" המושג הזה אלינו, המכורים לתאווה, כאשר הכוונה במושג מוות הוא יותר מוות רוחני מאשר מוות פיזי. כל אחד שנמצא בהחלמה מכיר את הההרגשה של חיים רוחניים חדשים, בלי הצורך להיות ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ואם אפול שוב, אחזור לחיים הכפולים, אחזור לחידלון הרוחני, אחזור לדיכאון ולייאוש ולכל מה שמסמל מוות, גם אם אינו מוות פיזי אמיתי תודה לא-ל.
אבל אצלי באופן אישי זה לא הענין. כשאני כותב שאמות אם אפול, אני מתכוון פחות או יותר מוות רגיל. תראו, אשתי כבר תפסה אותי פעמיים בוגד בה וזה היה הצ'אנס האחרון שלי ובעבודה שלי פיטרו שני עובדים כשמצאו חומרים מרשיעים במחשב שלהם. אז חייתי על זמן שאול, כאשר היה ברור לי שבסופו של דבר אשתי תתפוס אותי ואז אפסיד את כל המשפחה שלי כולל ילדיי, ובמקביל אפסיד גם את העבודה המכובדת שלי ואשאר בלי שום דבר בחיים שלי. לא נראה לי שבמצב הזה הייתי יכול להמשיך לחיות עוד הרבה זמן, מה שאומר שבמוקדם או במאוחר - הייתי מת. אבל לה' היו תכניות אחרות והוא הציל לי את החיים. נכון, כעת בחסדי שמים אני נקי ומאושר, אבל אני לא שוכח מה ממתין לי במורד הרחוב, אם רק אקבל מספיק אומץ לעמוד שוב על הסקטבורד.
ויחד עם כל זה, אני יודע שהכל מאת ה' יתברך, ואם הוא יחליט שאני צריך ליפול, אני מקווה ומתפלל שהוא גם יתן לי את הכח לקום מיד ולחזור לתכנית ולא למות. לא מוות בשם המושאל, לא מוות רוחני ולא שום סוג של מוות. ראיתי חברים שהיו בתכנית תקופות ארוכות וחוו נפילות, אבל הם קמו בחזרה על שתי רגליהם וחזרו לתכנית והמשיכו בהחלמה. אני מתפלל לה' שזה לא יקרה לי היום, ומחר אבקש ממנו את אותה בקשה בדיוק. אני לא מבקש להישאר נקי לשנה ואפילו לא לשבוע. כל יום בבוקר אני מבקש להיות נקי "רק להיום" ובערב מודה לה' על כך שנתן לי יום נקי ונפלא.
