ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: מישהו הולך תמיד איתי 1092 צפיות

מישהו הולך תמיד איתי לפני 9 שנים, 12 חודשים #8623

לפעמים אני מרגיש צורך להיות לבד, זה יכול להיות בנסיעה מחוץ לעיר או סתם כך. פשוט להיות לבד. כשזה קורה מתרחשת לה תופעה מעניינת, אני בעצם לא לבד. באינסטינקט אני שולח יד ומדליק טיפ, רדיו או מה שזה לא יהיה. גם כשאני רוצה להיות לבד בבית אני רוצה בעצם לשכב בחדר ולקרוא משהו, ובפןעל אני עם הספר ולא לבד.

מדי פעם אני חושב לעצמי כמה נפלא לצאת לאיזה טיול עם עצמי להרגיש את המרחבים לנשום קצת אויר נקי ולהיות קצת עם עצמי בשקט, אני נכנס לרכב ויוצא חוץ לעיר לטבע הבריאה הנפלא. כשאני עוצר במקום מדהים ומנסה באמת ליהנות, קורה משהו לא מובן. 

משהו מפריע לי להיות לבד. מישהו הולך תמיד איתי לכל מקום. ניסיתי רבות להבין מיהו, לנסות ולנתח מדוע הוא מפריע לי לשקט. אולי ננסה יחד לזהות אותו.

"מידת האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים האלה נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שורשה והשערים ננעלו... 

...וכאשר זכה שכל האדם לראות אמיתות מציאותו יתברך, מיד נכנסת בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה, וכאילו פירשה מגוף העכור, ומשוטטת בשמי שמים. ובהעלות האדם בערכי קודש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקודש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דבקות האדם ליוצרו יתברך"

למי שאינו מזהה, אלו דבריו המאלפים של החזון איש בספרו "אמונה וביטחון"  הדברים עמוקים ודורשים ניתוח נרחב, אך הייתי רוצה להתייחס למשפט אחד מתוכם " אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני" ככל הנראה יש קשר בין שעת השקט של האדם ובין שחרורו מרעבון תאווני. ובמילים פשוטות יותר, שחרור מהתאוות. כפי הנראה התאוות והשעבוד להם ממלאות כל חלקה טובה בבסיס אישיותנו. נפש האדם היא עולם קסום ונפלא מקום להשראת השכינה. אצל הנביאים כתוב שהם היו מתבודדים מחוץ לחברת בני אדם ואז הם היו זוכים לגילויים שמימיים, כמובן שלזכות לנבואה יש צורך בהתנתקות מוחלטת מעולם החומר. מי לנו גדול יותר מאדון הנביאים מרע"ה שהיה מוכרח לפרוש מאשתו בשל השגותיו הנעלות "פה בפה אדבר בו".

הרצון הפנימי של "להיות לבד" נובע ככל הנראה במקורו מרצונה של הנפש להתרוממות. מה שחיי השגרה יום יום לא מאפשרים. אבל מעבר לכך, כל עוד אנחנו שקועים בתאווה, היא מלווה אותנו לכל מקום ומטרידה את מנוחתנו. 

כאשר אנו שקועים בה היא מתעוררת דווקא כשאנו לבד, מה לעשות אבל היא עולמנו ובהיותנו עם עצמנו אנו מגלים לצערנו שהיא העולם שלנו. 

שמעתי פעם בדיחה מוצלחת על אדם שעצר ילד ברחוב באמצע הרחוב ושאל אותו כיצד להגיע למקום מסוים. הילד הראה לו ושאל אותו האם הוא צריך שהוא ילך אתו להראות לו את הדרך. האדם אמר שהוא ילך לבד. אמר לו הילד "יהודי אף פעם לא לבד" האיש הנהן בראשו ואמר "נכון מאוד, לאן שאדם הולך, הולך אתו גם היצר הרע"...

אנו בוחרים  מי שיילווה אותנו כל הזמן.

"וכאשר זכה שכל האדם לראות אמיתות מציאותו יתברך, מיד נכנסת בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו"

ובחרת בחיים...
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 6 חודשים על ידי .

בעניין: מישהו הולך תמיד איתי לפני 9 שנים, 12 חודשים #8639

  • שלמה די דיינו
  • רצף ניקיון נוכחי: 150 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 531
אדם יסודו היקר, כמה שדבריך נכונים!!

אני יכול גם להוסיף, שבאמת באמת אני אעדיף להיות לבד מבלי התאווה שאופפת אותי! הרי ה' עשה אותי ישר!! ומנסיבות החיים נדבקה בי מחלה שאכן מסתובבת איתי לכל מקום שאלך..
ככל שארגיל את עצמי להתמלא מבפנים אסיר לאט לאט את המחלה, ככל שארצה להמשיך להתמלא מבחוץ (כמו הדוגמאות שנתת מדליק את הרדיו....וכו' ) עדיין לא אשתחרר מהרצון להיות עם התאווה!!

אז נראה לי שתהליכי ההחלמה שלנו כאן עוזרים לנו מאוד לגלות אילו בדיוק דברים גורמים לנו לרצות כל כך את התאווה וכך בעז"ה נַחְלים ונגיע לשפיות ולחיבור אמיתי אל עצמינו 

בעניין: מישהו הולך תמיד איתי לפני 9 שנים, 11 חודשים #8672

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
די דיינו, כתבת דברים נכוחים ויפים, ברצוני לחדד את דבריך:
מה זה לבד?
יש 'לבד' שהוא ריקני. אני יושב, בוהה, מרגיש מרוקן, או סתם מרחף. זה יכול להיות אחרי שנכשלתי במבחן, אחרי שהעירו לי הערה משפילה, או סתם שהמציאות לא האירה לי פנים ואחרתי בשעתיים לעבודה, אבל התחושה היא מן 'לבד' ריקני כזה, מן 'חלל פנוי', חסר משמעות וסמיך. במצבים האלה, אינני יכול להישאר. אני חייב לברוח מהם, אינני יכול לשאת את הכישלון, או את הבושה או את ההשפלה ובעיקר את הריק הפנימי שהם גורמים לי, אני חייב למלא אותם, ותחושת ההכרח הזו מבריחה אותי אל התאווה. שממלאת כמעין 'תרופת פלא' את כל מוחי ופתאום 'מדליקה' אותי בפרץ פעילות כל כך חזק וכל כך כובש...

יש 'לבד' אחר, 'לבד' של אינטימיות, אני מרגיש שלו, מלא, מודע לעצמי ושמח במקומי. זה יכול להיות אחרי יום כיפור, אחרי הצלחה כל שהיא או סתם אחרי שעשיתי מעשה טוב. וכאן, ב12 הצעדים, אנחנו לומדים שזה יכול להיות גם באופן יזום - כאשר אני מפנה את מבטי ואת חיי כולם אל מול אלוקים.'הלבד' הזה מבריח את התאווה.
הלוואי והייתי זוכה יותר להיות ב'לבד' השני
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

תגובה: בעניין: מישהו הולך תמיד איתי לפני 5 חודשים, 2 שבועות #140504

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 51 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4094

דברים מאלפים!

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.41 שניות

Are you sure?

כן