רק מאחל שיהיה לך טוב. שתשמח לקום בבוקר

התחלתי לקרוא מהתחלה.
gye.org.il/20keilim/item/tool6?category_id=22

המשטרה הודיעה לרווחה, והתקשרה אליי עובדת מהרווחה של היישוב והזמינה אותי למפגש.
פשוט מקסימה, היא הקשיבה לי כמעט 3 שעות. היא סיפרה לי שהיא עובדת כבר 15 שנה ביישוב והיא מתפלאה איך היא לא שמעה עליי כאשר הייתי ילד\נער.
כשישבתי אצלה התפללתי שתום בן 12 היה יושב איתה, ולא תום הזקן בן ה-28.
כשהייתי בן 12 יכלו להציל אותי... עכשיו כבר לא...

מה אני אלך לבית חולים ואצא אחרי חודש יותר גרוע... אני אלך לעבוד ואחרי חודש תיווצר בעיה חדשה... נמאס לי מהעבודות המזדמנות בשקל האלה... אני כל כך מוכשר ואינטלגנט ואני נמצא בזבל

אחי אף פעם לא מאוחר , עובדה שהכרת היום אישה שאכפת לה ממך ואתה מענין אותה והיא רוצה לעזור,תעזור לה לעזור לך! 
ולא ,לא תצא אחרי חודש "יותר גרוע" המדע היום יכול לתקן את כל הבעיות במוח (אני לוקח קונצרטה) על ידי תרופות, תן להם לעזור לך ואז כשתהיה "מאוזן" תוכל להראות במשך הרבה זמן את הכישרונות והשכל שלך!

מה שבטוח שהיא רוצה לעזור לך עכשיו. ולזה היא התכוונה, שהיא רוצה לעזור לך ממש היום.

רצוי שתחפש פחות תרוצים ותעזור לעצמיך עכשיו

אחי קצת סבלנות ואופטימיות
עוד תרוויח מעבודה ברווח, אבל לא ביום אחד. אולי באמת האישה הזאת מהרווחה תעזור לך, ואחרי אישפוז תרגיש אולי יותר טוב. תנסה דברים חדשים, הישנים לא עובדים. קח יום אחד בפעם, זה קשה, אבל כדאי לך להשקיע את האינטלגנציה שלך כאן, במקום באיך להרויח כסף. אתה לא תהיה מאושר מכסף, אבל אם תשקיע שכל באיך לעזור לעצמך (עם סבלנות), ובליבדוק דברים שעוד לא ניסית, להשפיל את האף למטה ואת העינים למעלה. אולי כן תמצא אושר ושלווה בסוף.
באמת אוהב ומקוה רק לטוב !

היא לא יכולה לעזור לי. היחיד שיכול לעזור לי זה- ואני מזמן לא נמצא. הבעיה שלי היא לא מוחית ואין לי שום מחלה, הבעיה שלי היא אישיותית- וזה דבר ששום כדור פלא לא יכול לשנות.

לגבי העניין עם הכסף- אני חולק עלייך בענק.
אלו שאומרים שכסף לא עוזר לאושר מתחלקים לשני אנשים:
1. כאלה שבאמת מעולם לא היה חסר להם
2. אלו שיותר נוח להם לחשוב ככה מאשר לנסות להשיג אותו

תקח שני חולי סרטן, לאחד יש מיליונים בבנק ולשני אין כלום, למי לדעתך יהיה יותר סיכוי לשרוד?
תחשוב על זה טוב לפני שאתה עונה...

ואני גם לא מאמין בסגידה לאלוהים, ובטח שלא בצניעות.
יש אחד שרוצה לגדול בקיבוץ, יש אחד שרוצה 3 נשים, יש אחד שרוצה להמציא לו אלוהים וטקסים ולהביא 10 ילדים לעולם- כל אחד בוחר את הדרך שלו לאושר.

הטיפשות שלי זה שאני מצפה מאנשים דברים שהם הרבה הרבה מעבר למסוגלות שלהם.
הטיפשות שלי זה שפניתי לסבתא שלי באותו יום, מה אני פונה אליה בכלל?!?! היא תעזור לי?!?! היא האדם האחרון שיעזור לי !!!
הטיפשות שלי זה שהיה לי את עצמי- הרסתי את עצמי והסתמכתי על אחרים.
ב-2013 היה לי את עצמי, דאגתי לאינטרסים שלי בצורה מדהימה.. ואז דפקתי הכל.. ושאין לך את עצמך... אין לך אף אחד

שלום אח יקר ואהוב

מתפלל שתמצא את נקודת האור בחייך,

אני מאמין שבכל יצור היא קיימת,
היא קיימת עמוק בפנים,
עמוק מאד לפעמים,
אבל היא שם,
ונמצא אותה,
אם רק נמשיך לחפש,

היא הגורמת לאריות לשאוג,
לנשרים להגביה עוף,
לפרחים ללבלב,
ולנחל לזרום בשצף,

היא מתגשמת בחיוך של אשה,
בחיבוק של ילד,
ובגרגור של תינוק.

"אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" (תהילים קכ"א)
הרב יהודה שביב: ההרים מסמלים כוחות טבעיים איתנים ומוצקים.
המהלך בדרך ובליבו חששות, מנסה להיאחז ולמצוא משען ומבטח בגורמים טבעיים.
אשרי לאותו היודע כי אין מבטח בלתי ה' לבדו.
רק יוצר כל, עושה שמיים וארץ, הוא השומר הנאמן המלווה את האדם יומם ולילה בצאתו ובבואו.
אדם המגיע להכרה כזו זוכה אז לשמוע כמין הד של הסכמה מהסובבים אותו.
כמו מן ההרים עולות באזניו הקריאות- 'אל ייתן למוט רגליך אל ינום שומרך' וכו',
ואותן קריאות באות כתשובה לשאלתו 'מאין יבוא עזרי',
אלא שאין גורמי טבע מדריכים את האדם בטרם מצא הוא עצמו את המענה הנכון- 'עזרי מעם ה' ".
(מתוך: יסוד המעלה, עיונים בשירי המעלות בתהלים, הרב א. יהודה שביב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 46)

אני חושב לפעמים,
העזרה שאני צריך נמצאת שם,
אצלו או אצלה,
האמת היא שהם רק יכולים לכוון אותי,
לתת לי מפה,
שבצורה מאד מעומעמת תעזור לי להתאפס,
תתן לי נקודה להיאחז בה,
אבל הנקודה היא שלי,
היא תמיד היתה בי,
בתוכי,
בפנימיותי,
הייתי צריך הרבה דמעות,
בשביל לשטוף את כל שכבות ההגנה,
שכיסו אותה כל השנים.

הפיתרון תמיד נמצא בפנים,
והוא היה שם הרבה לפני שהבעיה הגיע.

מתפלל בשבילך ובשבילי אח יקר שנמצא אותו במהרה.
אמן.
 

לדעתי אתה תיארת כרגע את אלוהים.

אבל בי יש רק את השטן. אתם מבינים, אישיות היא אפשר לשנות. אני נולדתי התפתחתי והתעצבתי לכדור של הרס אבוד.

רק אף אחד לא תומך ברעיון היחידי שהגיוני שישים סוף לסבל שלי.

אם חולי סרטן בשוויץ שמאוד סובלים יכולים לקבל המתת חסד, כי מבינים שהסבל שלהם מיותר. למה לא מבינים את הסבל שלי????

מרגיש לא נעים להתערב לך פה בשרשור, חבר יקר!
גם אני מרגיש כלפי עצמי ששלושים שנה ביזבזתי בלי לעשות שום דבר מועיל עם עצמי, כל הסובבים אותי התקדמו ורק אני באותה משבצת, אבל תוכנית הצעדים שמוצעת כאן מחזירה ליה את התקווה שאיבדתי,
אולי תנסה אותה בכל זאת,
לא צריך להיות דתי, דרושה רק אמונה בכוח עליון, וכמובן רק איך שאתה מבין אותו,

אוהב,

ההתערבות שלך מתקבלת בברכה, וזה הפוסט שלך כמו שזה הפוסט שלי. ואתה יכול ומוזמן להציע איזה כיוון חדש או ישן שאתה רוצה שיהיה בפוסט הזה

לצערי תכנית הצעדים זאת טיפה בים ממה שאני צריך כרגע, הכי קרוב למה שאני צריך זה בית חולים- וזה מקום איום ונורא.

אני לא יודע למה אתה אומר שבזבזת את עצמך 30 שנה, אבל אני בטוח שהסיבות שאתה מרגיש לכך הן שונות מהסיבות שלי.

למשל, לי אין את הצורך האנושי הזה להקים משפחה ו"להתקדם", אין לי צורך בלהתערבב בחברה, להפך- החברה האנושית זה משהו שאני סולד ממנו- לא בגלל שאני שונא אדם, בגלל שאני לא מסכים לכל החוקים הלא כתובים, ואני לא מבין איך זה עובד.

אם היו אומרים לי שמבחינת בית, ומזון וכלכלה אני מסודר לכל החיים בלי שאני צריך לעשות כלום- אני הייתי המאושר באדם.
הייתה תקופה שהייתי בתאילנד- הייתה לי דירת סטודיו על הים, כל הזמן אווירה של חופש ובילוי- אוכל טוב, בחורות- הרגשתי שאני יכול לעשות את זה עד סוף חיי. בליל היות קשור לשום מקום, בלי שאף אחד מכיר אותי, בלי התחייבות, בלי שגרה משעממת. שאני אדון לעצמי- ובגדול אף אחד לא קובע לי כלום.

זאת מטרת העל בחיים- להגיע לרווחה כלכלית וחופש- חופש מאנשים, חופש מעוני, חופש מסבל, חופש מכאב, חופש מלעשות דברים שאני שונא. אני יודע שזה פנטזיה ורעיון מאוד אוטופי (אף על פי שיש אנשים מעטים בני הרבה מאוד מזל שחיים בצורה הזאת) אני רוצה חופש מאנשים.

אז תנסה להשיג את מה שאתה רוצה ושואף אליו

התחלתי לעבור עכשיו על כל סרטון והרצאה אפשרית על מידת הסבלנות כי בפועל קשה לי ליישם.
אם זה יעניין אותך אז אמצא לך עוד סרטונים.
סבלנות היא ערך חשוב (מידה) שיכול לבנות אותך ואפילו לתקן.

חזרתי עכשיו מעוד ראיון עבודה שכמעט ולא הלכתי אליו.
זה היה במסעדה באחד האזורים האהובים עליי בעיר (אני פשוט אוהב אזורים בעל ניחוח תיירותי- זה מרגיע אותי)

ויצאתי מהראיון עם תחושת אהבה שלא חוויתי מאז השיחה עם סבתא שלי.
פשוט משהו בי נרגע, ונהגתי באוטו תוך כדי שאני רוקד ומרגיש פשוט קליל.

אני זקוק להרבה דברים בחיים שלי, אני זקוק להרגיש שייך, אני זקוק לטונות של אהבה, אני זקוק להרגיש חשוב, אני זקוק לבטחון שאני מסוגל לעבוד ולהיות משמעותי בעבודה, שאני מסוגל להשתלב...

אולי אני אתן צ'אנס לעבודה הזאתי.... למרות שאני מפחד... זאת עבודה עם סיכון גדול מבחינת ההשרדות שלי שמה...
אבל היא הרבה יותר מעניינת אותי מאשר להיות נהג..

בתור נהג למשל אין מצב שאני אסתבך... אבל זה נראה לי כל כך מדכא...

ולעבוד במסעדה למשל.. שיש אנשים וחיים זה נראה לי יותר צבעוני.. אבל גם יותר מכשיל... כי קשה לי עבודה עם גירויים רבים (רעש של אנשים מכמה מקורות זה דבר שמעצבן אותי) אין לי בעיה עם לחץ... אבל ברגע שיש אנשים מדברים לידי אני מתחיל להכנס לעצבים... או למשל לזכור דברים משעממים...

אבל אולי אני אצליח ויהיה לי טוב שמה... ואני אצליח לחזור לטוב... ואני עוד אספיק לטוס לחול ולהגיע בריא ושלם ללימודים....

בהצלחה!!!

אני חושב שזה בדיוק מה שאתה צריך.
יש הרבה פוזיטיב ממה שאתה הולך אליו