זמן לנסות לעשות רשימת אסירות תודה, אולי זה יעלה לך חיוך...

aristo גם רעיון טוב, אהבתי.


תהיה יותר חזק מזה!
אתה כבר לא ילד קטן ופגיע, זה סתם הרגל ילדות.
יש את המשל של הפילפילון הקטן שהיה כבול כל חייו בשרשרת הקטנה בגן החיות ועכשיו כשהוא פיל בוגר ויכול לשבור את השרשרת.
הוא עדיין קפוא על מקומו ולא זז, כמו בימים שהוא היה פילון קטן.

יש עוד סיפור של הנשר והתרנגולות, שאכתוב בהזדמנות כשאמצא אותו.

תתחיל מכל היותר מחבר אחד (תשאף להרבה).
נסה לא לגור בבית שלא נוח לך בו, זה באמת לא יקדם אותך.
תנסה לעבור חדר.
תארגן מנעול ומפתח לחדר שלך, כשתרצה להפתח, תפתח.
העיקר על תחשוש מכלום, אתה מאוד עמיץ ואתה תצליח להתמודד עם כל דבר (אל תתן לקול הפנימי להגיד לך אחרת, תתגבר עליו.)

ברגע שאני אתחזק. אני אלך הכי רחוק מאמא שלי- ואני לעולם לא יחזור. היא לא תוכל לפגוע בי יותר לעולם. ואני אלמד לשמור על עצמי.

אני אוהב לחוש את התשוקה- אתה מרגיש חי. אני אוהב אוהב נשים. ללא הפורנו שמחרב לך את הצורה.
זה כל כך כיף, אתה מרגיש חי.

אני אסיר תודה על כך שיש לי קורת גג.
אני אסיר תודה על כך שיש מזון בצלחתי.
אני אסיר תודה על כך שיש לי עיניים לצפות בטלוויזיה ובדברים מבדרים.
אני אסיר תודה שפיסית אני בריא.
 

העבודה עושה לי טוב.
אני מרגיש ממוקד, ממורכז, יכול, רגוע, מפוקס, שלוו, טוב, אהוב, גבולותי מכובדים, ראוי, פתוח, אוהב, חברותי.
איך שאני מגיע הביתה ונתקל בנוכחותה של אמי- מבוהל, היסטרי, כועס, סגור,עצוב, חלש, חסר אונים, חרד.

תודה אמא, תודה שלימדת אותי מזה אהבה ובטחון, תודה שלימדת אותי להתמודד, תודה שלימדת אותי שהעול הוא מקום מוגן ובטוח, תודה שגרמת לי להרגיש ראוי וטוב.

אני מאחל לך למות, מאחל לך להשרף בלהבות הגיהנום- ועדיין לא תרגישי את הכאב, השריטה, והכוויה שדמותך חסרת הרסן, הילדותית והאגואיסטית, הלא מתפקדת הותירה בי לכל החיים.

אני מבקש מהמנהלים שאם בכוונתם למחוק את שרשמתי, שלפחות יתנו לי את ההזדמנות להעתיק את מה שתבתי- כי זה מאוד מאוד חשוב לנשמה שלי, זה הביטוי הכי עמוק, זה אומר שאני מקשיב לנשמה שלי- מה שלא עשיתי עד עכשיו. זה שאני מבטא את זה- אומר שאני מקבל את מה שהיא חווה, אני לא מתבייש או מכחיש, אני מקבל אותך -תום, אני מבין אותך- תום, אני רואה אותך- תום. גם אם כולם אומרים לך שהכאב שלך זה כלום, והוא לא אמיתי, והוא לא "צריך" להיות- אני רואה את הכאב !!! אני רואה אותו !!!

אתה איש טוב, תתמקד בטוב!

השכר שאני מרוויח כרגע לא מאפשר לי לשכור דירה ולחיות בכבוד.
גם אם כן, ברגע שאני אשכיר דירה- אני אהיה תלוי לגמרי בעבודה. עבודה שבמהותה אני לא אוהב- אני רק אוהב שהיא מוציאה אותי מהבית.
אני גם רוצה לטוס ולטייל לפני שאני מתחיל ללמוד.
מצד שני, אני כבר רוצה את החופש להיות רחוק מאמא שלי, לחזור להיות חופשי.
לעזוב את העבודה ולטוס לטייל? ואם אני אלך לאיבוד בטיול? וכשאני יחזור, מה אני יעשה?

באוקטובר מתחילים הלימודים, אני אצטרך קצת כסף כדי להתחיל את השנה.

היום ראיתי איך כל החרדות שלי- זה רק תעתוע במוח. כי כשאני בבית אני נכנס ממש לחרדה ולמחנק, ובאמצע היום בעבודה אני כבר מתחיל להרגע ולהיות נינוח עם עצמי.

אוף אלוהים, תעזור לי לגעת בטוב, תעזור לי לעזור לעצמי. שיהיה כבר יציב וטוב, בא לי כבר נוח ובטוח, בא לי את המקום שלי, ואת הכסף שלי, וחיים שלי, וחברה, וכסף.

מצד שני, הטיפול הקבוצתי אמור להתחיל שבוע הבא. אבל אני כבר התפטרתי, ואני מתכוון ללכת לטייל, כי אני לא יכול להשאר פה רק בשביל טיפול. אין לי מספיק זמן. באוקטובר אני מתחיל ללמוד, איך אני אהיה בטיפול?

יש לי דברים שהייתי רוצה להתחיל בארץ, אבל אני חייב לטוס- כי לא תיהיה לי יותר הזדמנות.

אלוהים, רק תראה לי את הדרך, תגיד לי מה לעשות, אני לא יכול להחליט בעצמי, תגיד לי מה לעשות- ואני יעשה.
למה הכל מעורפל? למה אין תכנית, למה הוא לא אומר לי מה לעשות? למה הוא לא מדריך אותי?
אבא שבשמיים- אני צריך אותך, תראה לי את הדרך, תיהיה אבא שלי, תגיד לי מה לעשות- מה שתגיד אני יעשה, אבל תגיד. כל מה שתקבע, אני סומך עלייך, אני אלך אחרייך. אבל אתה לא מראה סימן, אתה לא אומר כלום, אתה שותק.

כל העולם הזה תוהו ובוהו, אין שום סדר ואין שום הרמוניה- למי שיש כסף קל. כל כך קל שיש כסף.
הנה לי מתחיל להצטבר כסף בחשבון בנק- וזה משפיע על האושר !!! אני מרגיש טוב שיש לי כסף !!! בא לי לעשות דברים עכשיו !!! כל מי שאומר שכסף לא קשור לאושר, כנראה לעולם לא היה חסר לו.

נמאס לי שאני חוזר הביתה- אני צריך להתחבא בחדר. נמאס לי שאני חוזר הביתה, במקום להיות פתוח, לשיר ולבטא את עצמי, אני צריך לסגור את עצמי, להסתגר בתוך עצמי, למדוד צעדים, לא להתקרב. נמאס לי.

אני מבטיח, אם יום אחד יהיה לי ילד- אני אבדוק טוב טוב מי האמא שלו לפני, אני אבדוק שזה לא אחת משוגעת, אל אחת שתאהב אותו ותתן לו להרגיש כמו מלך. ולאמא שלי הוא בטח לא התקרב, לאף אחד מהמשפחה שלי אני לא אתן לו להתקרב.

אני מקווה שרק אני לא אדפוק אותו בטעות בכך שאני אנסה למנוע ממנו לאכול את החרא ש*אני* אכלתי/

אני תכננתי שבוע הבא לחפש כרטיס טיסה ולטוס... אבל אני מפחד שבימים הריקים שאני אהיה בבית ליד אמא שלי... אני אתפרק... אפול לדכאון ולחולשה.. ושוב אשאר ללא מסגרת ובטח שלא טיול...

דווקא עכשיו פתאום נהיה לי טוב ובטוח בעבודה... אלו צרות טובות עכשיו !!

אני חושב נגיד אני אהנה בטיול יעשה חיים.. אבל עוד כמה חודשים.. אני אחזור שוב לאותו מצב שהייתי... חסר כל... בלי כסף.. בלי עבודה... ראבקקק

דווקא בעבודות.. תמיד נחשבתי בעייתי שעושה צרות... ודווקא בחברה הזאת.. הדינמיקה של העבודה.. מוציאה אותי האיכותי והטוב... אני ממש מוערך בעבודה...

בגלל שזה אנשים שוק. אז אני נחשב הטופ... וגם בגלל שאין לי בוס על הראש... או עבודת צוות.. אני לא יכול לריב עם אף אחד....
אני חושש שבעבודות אחרות.... אני לא אסתדר ככה... 

נשים משתנות.
אמא היא אדם מבוגר, ועם מבוגרים ועם הגיל ממש קשה להתמודד עם האדם.
עם אנשים בוגרים זה לא פשוט בכלל לא פשוט.


תבטיח לי שלא תכעס בשום מצב במשפחה ועל הסביבה, ולא תעשה מעשים רעים ולא רעויים במשפחה.

כיף לי. חזרתי הביתה- והבית ריק, אמא שלי לא כאן. כיף כיף כיף.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שעבר עליי ובעקבותיו התפתחה לי תובנה וכלי שיכול לשמש משתמשים פה.

עלה לי היום רצון\חשק אימפולסיבי\מזיק\ובלתי רצוני- בהתחלה נבהלתי, איך שוב הדברים האלה שולטים בי.
אתה מנסה גם להתמודד עם זה, ולחשוב על זה עמוק- ואולי ככה תשלים עם זה.

ואז עשיתי את הדבר הבא.
לא ניסיתי להרגיע את עצמי, לא ניסיתי להלחם ברצון, לא ניסיתי להבין אותו.
אמרתי לעצמי: זה שם, זה כרגע נמצא אצלי, אין בעיה- שישאר בראש, אין לי גם מה להתעמק ולהתעסק בזה, אבל אני לא יכול להעלים את זה, לכן אני נותן לזה להשאר, לצוף- וברור ברור שזה שזה שם לא אומר שאני צריך לפעול על פי זה.
אז זה שם, שישאר, אני לא הולך לפעול על פי זה, אני לא הולך להלחם בהרגשה הזאת, ההרגשה הזאת לא מפחידה אותי, והיא גם לא אומרת עליי כלום- אני לא שופט אותה, זה סה"כ מחשבה.

כשעולה לכם חשק בלתי רצוני- אל תלחמו בו, תנו לו להיות- אל תעשו לגביו כלום, אתם לא צריכים לפעול בשום צורה, אלא לתת לו להיות שם ולהעלם לאט לאט.. אם תלחמו בו הוא יתחזק, אם תשפטו אותו הוא יתחזק.
תזכרו שאתם לא צריכים לפעול על פיו- זאת רק מחשבה

יפה! אהבתי את התובנה..

היום גם עלו לי רצונות מאוד מאוד קשים (אני חייב להבין למה זה בא דווקא בזמן מסויים)
אני פשוט מניח להם להיות, לא נאבק איתם. הלכתי לאיזה סידור בדואר- והם פתאום נעלמו.
אני השלמתי שאולי זה ירדוף אחרי כל החיים, על המחשבות אין לי שליטה, אבל על הפעולות שלי יש לי שליטה.
אני חייב להבין למה יש לי אימפולסיביות וריגוש לעשות דברים שהם מזיקים לי.

הלוואי שמישהו היה מבין אותי.
שהייתי קטן ואמא שלי התפרעה והשתוללה ועשתה כל העולה על רוחה... התחננתי שאבי יעצור אותה, ויגן עלינו.
אבל הסמרטוט הזה או שהיה יושב בפינה ושותק או שבורח בעצמו מהבית.
אותו אני לא מאשים, הוא רצה לברוח מהטירוף שלה, אבל ההתנהגות שלו הייתה סמרטוטית.
למדתי פשוט להיות סגור מאוד מאוד וקשוח, זה היה מנגנון ההגנה שלי. חייתי שנים עם מגן שאף אחד לא יכול להכנס, רק ככה יכלתי לשרוד.
כשהתבגרתי הבנתי שאני חייב ללמוד להפתח אם אני רוצה להתמודד עם העולם. לשמחתי, העולם אינו מעורר אימה כמו אמא שלי.
לדוגמא: עכשיו כשחזרתי הביתה... אני לאט לאט מסתגל ונכנס למצב קשיח וסגור... ואז בבוקר שאני אגיע לעבודה סגור וקשיח יהיה לי קשה, לאט לאט שהיום יעבור, העבודה תדרוש ממני להיות פתוח.. אני אפתח בעבודה.. כאשר אני חוזר הביתה... אני מגיע בסטייט פתוח... ואז איך שאני רואה את אמא שלי... הכל חודר אליי.. האימה... ההיסטריה... ואף אחד לא פה....
אני מרגיש שאני יכול להרוג מישהו... ואני לא יכול לעשות כלום... כי אף אחד לא יבין אותי.... איך שאני שונא את הבית הזה.... אייי שיהיה לי כבר כסף ויהיה לי את המקום שלי.... והם לא יוכלו לפגוע בי יותר..... 

אני מאחל לה שתשרף בגיהנום.... לאבא שלי לא... הוא קורבן והוא מסכן.... לאבא שלי אני מאחל להפטר ממנה..... היא לא עבדה יום אחד בחיים שלה... והוא מפרנס אותה כבר 20 שנה.....

אני מאחל לו שסוף סוף את הכסף של העבודה הקשה שהוא עמל עליו הוא ישקיע בעצמו..... גם אני שאבתי ממנו כסף... לטיולים בחול.. לאוטו.. לטיפולים פסיכולוגים...

אבל עם אבא שלי אני לעולם לא אוכל להיות בקשר... אבל אני תמיד יאהב אותו... מרחוק.... הוא מסכן.... שהוא יתחתן עם המשוגעת הזאת.....

אף אחד לא מבין אותי במשפחה הזאת... אף אחד.... אני רק מקווה שיום אחד אני אהיה חזק כלכלית שאוכל להיות תלוי רק בי... זה האושר האמיתי... חופש... חופש לבחור אם מי להיות.. איפה להיות.... מה לעשות... FREE

היום זה היה היום האחרון בעבודתי.
זאת הייתה העבודה הכי ארוכה שהייתה לי בחיים, וזה פעם ראשונה שסיימתי ביפה וברגוע את העבודה.
כמה שרציתי לסיים את העבודה, בדקות האחרונות פשוט לא הצלחתי לצאת מהמשרד. ביליתי שם 70 אחוז מהזמן שלי ב-3 חודשים, ופתאום נכנסתי לחרדה.
אצלי 3 חודשי עבודה מרגישים כמו 20 שנה עבודה. לא הייתי אמור לסיים את העבודה ככה, הייתי אמור לסיים את העבודה שיש לי כרטיס טיסה ביד לגג 3 ימים מהיום האחרון בעבודה.
מאז השיחה עם סבתא שלי, הכל השתנה...

אני מפחד. כי אני שוב ללא מסגרת. מה גם שרציתי לטוס ממש אחרי העבודה- ככה אתה מעריך יותר את החופש.
אם אתה יושב בבית שבוע ואז טס לחופש- אתה מעריך ונהנה ממנו פחות.

הכל הסתבך, הכל.
אני מתחנן לאלוהים, אני מתחנן למישהו- שיקח אותי.

אני לא מתאים לחיים האלה. אני רוצה ללכת. היום אני הולך לישון. לילה טוב.

אח שלי לישון זה אחלה!!
"מחר יהיה יותר טוב בשבילי..."
לא הבנתי אם נשאר לך כסף לטיסה. מהכרות שלי 3 חודשי עבודה מספיקים לפחות לכרטיס הלוך וחזור ...

כ"כ מזדהה עם התחושות האלה - שאף אחד לא מבין אותי.

אצלי הייתה תקופה שיצאתי מזה אבל לאט לאט אני מפסיק להשקיע בדברים שהוציאו אותי מזה, דברים שדורשים מאמץ וסבלנות מצידי.

אבל מה אני קשור,
בהצלחה! לפחות בנושאים מסויימים אנשים כאן מבינים אותך טוב