legopart,
אני אוהב איך שאתה חושב, לדעתי יש לך פוטנציאל ואופי של מנהיג !
לוחם,
תודה על המסרים המעצימים שלך- אתה אדם בעל ערך רב ! ואני מודה על ההזדמנות לקבל ממך מאסות של ערך !
הרופאים אכן מסתכלים עלייך כמחלה, ולא רואים את המכלול שלך כאדם פרטי עם עולם פנימי, אמונות, חלומות ודעות. אני יותר ויותר מאבד אסמכתא והשענות על המוסד הרפואי, ומבין שעליי להתרחק מהם.
יש לי המון בעיות, אני כל יום הולך עם מחנק בגרון, לשון לבנה, רעידות בלב, מחשבות הזויות. אבל אני חייב להמשיך למרות זאת, לא להתייחס לדברים האלה, ולמצוא את הדרך שלי להתקדם.
אם אני אמצא דרך להיות עסוק ובעשייה כל הזמן, במסגרת, בסביבה של אנשים מעצימים ואוהבים- אני חושב שזו התרופה.
אני שם לב שחסרות לי מאסות של אהבה ובטחון- חסר לי התחושה הזאת של הבטחון שאני טוב, ואני אסתדר, ואני שייך.
התחושה שהעולם הוא מקום לא מוגן, שצריך להאבק- אלו תחושות שקריות. עליי להאמין אולי שיש איזה טוב עליון ששומר עליי.
אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל אני רוצה לשתף אתכם. אתמול נרשמתי ללימודי תואר ראשון בצפון, זה נותן לי קן אופק, תקווה, חמצן. אני מקווה שאני לא אצליח לקלקל עד אז ולחזור למצב גרוע (עד אוקטובר יש זמן).
יהיה לי שם חברה, לימודים, תעסוקה, מסגרת, מקום, בטחון. אני הולך עם הפחדים, עם החרדות, עם הכשלונות, עם הכל....
ואני מאוד מתלבט אם להמשיך לעבוד ולחסוך עד הלימודים... או לצאת לטיול עד הלימודים....
תודה לכולם, ושבת שקטה.
