legopart,
תודה וכל מה שאיחלת לי- הדדי !

אם לא היו לי חרדות מהמשפחה שלי או שהיה לי המון כסף- זה היה סולל את הדרך שלי לפתרון.
כרגע, בגלל שאין לי שום גב או תמיכה, ואני לא יודע איפה המקום שלי בכלל אז אני מעורער לגמרי.

אתמול חזרתי בהרגשה ממש טובה, ואז אמא שלי נכנסה אלי לחדר לשאול משהו- פשוט קפאתי מחרדה. ומאז אתמול אני בחרדות וכעסים.

היום הייתה לי ירידה ממש מאסיבית במצב רוח, והכל נצבע בצבעי אפור ודכאון.
אתמול הרגשתי כל כך חי, כל כך רציתי לחיות. היום אני מרגיש מת, ורוצה למות.
הכל נראה חסר טעם ותכלית, הכל ריק כזה... ואני תקוע במה שיכלתי להיות אם לא הייתי מתדרדר עם הפורנו...
אני חייב לצאת מהבית הזה... אבל אין לי לאן.... אני מרגיש ממש לא טוב עכשיו....

אני חייב לחיות בשביל משהו... טיול.. משהו שיהיה לי סיבה לחיות בשבילו.....
נמאס לי מהעבודה הזאת.. ובטח שנמאס לי מהבית הזה.... ונמאס לי שאני לא יכול להעזר באף אחד....

 

free כתב on 24 פבר' 2016 15:11:


מתפלל מעומק הלב שתמצא את הפיתרון.

אוהבים אותך אח יקר איפה שלא תהיה.

ואיך שהוא בסוף יהיה רק טוב
הנה מוכנים,כמה עננים,
לשוב לשטוף הכל
ואיך שהוא בסבך,נגלה לי שביל של אור
והוא מושך אותי,חצי בעל כרחי,
מציל אותי כל יום

ישי ריבו - מציל אותי כל יום 

אני רוצה לכתוב כמה סיקורים שאולי יחזקו אותך.
...תחזיק מעמד שם...
תנסה בכל מחיר להתמק ממחלוקת עם המשפחה ועם עצמיך.
תרצה את הסובבים, אבל אל תפרט להם יותר.
אני מכיר את זה, שהסובבים שואלים הרבה, ורוצים הרבה מידע ממך והם רוצים למצות ממך את הפרפקציוניסט.
אף אחד מאיתנו לא כזה.
תבין שתקשורת זה לא דבר פשוט, אבל חייבים להסתדר מהמקום בו אתה נמצא, אני גם נואשתי, אבל אני ממשיך הלאה.
כנראה הקשר היחידי שיש לך זה עם המשפחה ולכן אין אנשים נוספים שתוכל לחלוק או לשתף אותם ואתה חייב לנסות לאתר אנשים כאלו שיהיו לך לעזר.
אני לא יודע איך אתה מרגיש בבית: כעסן או מתוסכל... אבל ממש רצוי שתרסן את זה בכל מחיר, למה? כי יש לך עבודה מחר, כי הבריאות שלך תפגע ועליה אתה חייב לשמור.

אחפש בשבילך כמה כתבות שאוכל ואשתדל לעדכן אותך

אין שום מחלוקת ביני לבין משפחתי.
יש חרדות וכאב עד זוב דם מתקשורת שלי איתם.
אין קשר אפילו. 

אני שוכב במיטה והחרדות אופפות מציפות את כל מה שסביבי, המציאות לא נראית רגילה.
צעד ראשון- זה לברוח מהבית !!!!!!! אבל אין לי את הבסיס להשען אליו להתחלה... אין לי סיכוי.
 

אח יקר חזק ברוחך ותאמץ נפשך עוד יבואו ימים טובים עוד תזכה לצעוד בשמחה בדרכך אל יאוש חבר מופלא קוה וחזק התקוה אור עוד יאיר לך מתפללים מאמינים מקוים 
חזק ואמץ

ימים טובים לא יבואו מעצמם.
רע לי, ואף אחד לא מבין אותי. אז אתה נשאר לגמרי לבד, גם ללא עצמך.
נמאס לי לא לישון בלילות. נמאס לי "לחיות" בריק הזה.
נמאס לי לקוות ואז ברגע האמת הכל מתפורר.

אני תקוע במנהרת העבר.
אני הולך להתפטר מחר, ולהיות תקוע פה לנצח. אני כל כך מפחד ממהורים שלי.
אני לא אגדל לעולם, לא אפטר מהחרדות שלי לעולם.

הגיע הזמן למות.

כמובן שאתה בזבל נפשי, אין אור ואין תקווה, המחשבות ישר מתמקדות בפורנו- והכי גרוע שאימנתי כבר את המוח שלי לפורנו שבו אני מושפל על ידי בחורה.
אני רוצה למות בכל רמ"ח- אין מקום שהוא שלי בעולם הזה, אין טוב, אין שלווה, אין הנאה.

שמישהו יביא את המחר, שמישהו יביא את השקט, אני רואה את עצמי ניצב עלע בניין גבוה ונוםל אל תוך שקט אינסופי, אני רואה אקדח מוצמד לרקתי, ובעת לחיצה על ההדק- נשמע פיצוץ אדיר, שנייה של פאניקה אדירה- ולאחריה שקט אינסופי.

שאני רק אצבור אומץ. אן אלוהים זה בטוח, אין אף אחד. העולם הזה הוא ג'ונגל- החזק שורד. הכל כאוס ותוהו ובוהו- אין שום סדרף אין שום חוקיות, אין שום צדק.

שמע יקירי, אני יודע שאתה מנסה להתחמק מהבעיות שלך
אבל בפועל אתה צריך להתמודד איתם ולפתור אותם עד הסוף
כמו שאמרת לנטב/ לרתום את הכוח שלך לעשיה

legopart כתב on 25 פבר' 2016 06:00:

שלום 'לגופארט' היקר, ושאר הכותבים החשובים פה.
(​אינני בא חלילה לתת לך מוסר, רק להאיר נקודה מדבריך שגם אני שגיתי בה בעברי פה)

לאחר כמה טעויות כואבות שעשיתי פה בתחילת כתיבתי במקום הקדוש הזה,
עשיתי לי מנהג קבוע לא להניח הנחות על אף אחד, ולא לתת הוראות הפעלה - תעשה כך וכך,
למרות הרצון הכנה והאמיתי שלי לעזור לכל אחד פה שקצת מתוסכל ומתמודד עם קשיים בחייו כמו כולנו.
​
כשאני קורא תגובה של חבר פה, עליי להסתכל 'פנימה' איפה זה פגש אותי בחיי אם בכלל, איפה אני מתחבר לדברים ולכאב או לשמחה שהוא כתב, ולדבר רק על עצמי, מה חוויתי שקשור לזה ואיך התמודדתי או לא התמודדתי.

זאת ככל הנראה הדרך היחידה (כפי שלימדני אחד מוותיקי וחשובי הכותבים פה, שנעלם קצת לאחרונה כי אני בטוח שהוא מתעסק בדברים יותר חשובים) באמת לנסות לעזור לאחרים.

לגבי free היקר, אני יכול להעיד מהתכתבויות ישנות שלנו שאתה טועה, והוא ממש לא מנסה להתחמק, יש לו קשיים מורכבים מאד מאד בחייו, אם ירצה יפרט אותם שוב, והוא ככל הנראה עושה כמיטב יכולתו לעזור לעצמו.

לא תמיד הדרך לצאת 'לחופשי'.. מתחושות התסכול מהחיים, פשוטה וברורה.
אבל ברור שהתחושה שאין מוצא ולכן עלי לברוח מהכל היא שגויה מייסודה, ויעידו על כך אלפי אנשים שיצאו ממקומות שהיו בטוחים במליון אחוזים שאין מהם מוצא - ניתן לקרוא פה קצת על זה בתגובתי לו בעבר.
ברור שכל אדם הוא ייחודי וחוויותיו וכוחותיו שונות מאחרים, אבל האדם נברא כ'מעיין' המתגבר ויש בו נביעת חיים שלא ניתן לייבש, ברגע שקצת 'משפצים' את המעיין הפנימי, הזרם יחזור לזרום בעוצמה כבירה כבעבר ואף יותר.

הייתי שם גם בעברי הלא כל כך רחוק, בעצמה נמוכה כנראה ממנו ולכן אינני יכול 'לשפוט' אותו רק להתפלל שיימצא מזור ומנוח לנפשו הכאובה במהרה בימנו. אמן. 

שיהיה לכולנו יום טוב מלא בעזרה הדדית ושמחה אמיתית 

פנימה- הרבה חכמה נתת בתגובתך האחרונה, תודה לך על זה.
כמו כן, אני שופט את legopart על פי הכוונות ולא המעשים שלו- וכוונותיו טובות, כך שאני מעריך כל תגובה והשקעה שלו בי.

יכול להיות שאני בורח מ"הבעיות" שלי- אבל רק בגלל זה מה שאני *יודע*.
מאוד קשה להיות אני, קווי האישיות שלי (עם כל הטוב והכשרון שבי) התפתחו להיות מאוד מאוד נוקשים וקיצוניים.
יתרה מכך, אני מאמין שאם המצב הסוציאלי שלי היה אחרת, קרי- היה לי ממון או שהייתה לי משפחה להשען עלי כאל בסיס, הייתי יכול להתחיל הליך שיקומי לפתרון.

אבל מכיוון שאלו לא הדברים, ואינני מרגיש בביתי כמו בבית- בבית של ההורים אני מרגיש רדוף, חסר בטחון, מוצף.
אינני יכול לפתח את עצמי משם, יחסי עם הוריי מבחינה נפשית מאוד מסוכנים לי.
תארו לכם את ההרגשה, שהייתי צריכים לחיות בביתכם עם אנס או רוצח (זה אמנם לא המציאות שלי, אבל זוהי חוויתי המנטלית)

אין באפשרותי גם לצאת להשכיר דירה ולחיות חיים עצמאים (בלי שאני בונה בסיס- זה שטות, ואת הטעות הזאת עשיתי בעבר)

לכן פעמיים רבות, אשפזתי את עצמי בבית חולים (לא בגלל שהייתי חולה) אלא בגלל שהייתי זקוק למקום שבו אני יכול *להיות*.

אינני יודע מה לעשות.
אני יודע שכל פעם שאני מתקשר עם בני משפחתי- אני חש פגיעה משמעותית, חוסר כבוד, השפלה- כל אלו מערערים לי כל בטחון או יציבות.

גם כן, כל פעם שאני לא מקשיב לעצמי, אני חווה טלטלות רגשיות- כמו אתמול.

בגדול- אני מפחד, מפחד שלא אמצא את מקומי בעולם, ואני אצטרך לבחור בין להיות סגור בחדרי אצל ההורים כתינוק, או כמשוגע הכלוא בבית חולים פסיכאטרי או כהומלס הגר ברחוב, או כאחד העובד עבודת כפיים רק בשביל פת לחם ו-4 קירות ליד התחנה המרכזית.

מהפחד הזה- אני מסוגל לירות לעצמי כדור בראש.

לא שופט, הבן אדם כולה רוצה נחת רוח [נחאס] (כמו כולנו)

דוגמא: אחד הדברים שהכי נהנתי פעם זה- להתחיל עם בחורות. בכל מקום, באוטובוס, בקניון, במסיבות.
מאז שנכנסו לי המחשבות על השפלה- כל פעם שאני ניגש לבחורות- אני רואה בדמיון שלי- פנטזיות של השפלה- מה שמפחיד אותי- כי אני יודע שזה יגרום לי להתנהג בצורה שתכשיל אותי אותה.

באותו יום שפתחתי את הסרטים האלה, חתמתי על חוזה עם השטן.

הלוואי ויכלתי לחזור להתחיל עם בחורות... זה אחד הדברים הכי כיפים שיש !!!

יש גברים שמחליפים בחורות כמו גרביים.
ואתה תקוע על חבורה של מוגבלות שגם אם הן יקימו משפחה, אני ממש מרחם על הבעל.

היי, התקשרתי כדי לדבר איתך. לי עזרת. חיבוק.