שלום חברים יקרים.
חשבתי לשתף אותכם בסיפורי האישי.

אציין שאכתוב יותר על עובדות ופחות אכנס לתיאורי רגשות כי תוך כדי שאני מתחיל לכתוב אני מבחין שמאוד קשה לי להיזכר איך הרגשתי בזמנים מסוימים. אולי כתיבת העובדות ושחזורם יועיל לי קצת להיזכר ברגשות ובמה שעבר עליי. בכל אופן אצא לדרך.

גדלתי בבית חרדי חסידי קלאסי, הזיכרון הראשון שלי מתאוה היא כבר בגיל 4/5 כשחבר לכיתה חשף איזורים פרטיים בגופו, אני נזכר עכשיו בריגוש המטורף שהיה לי בשעתו, והדחף ותשוקה לעוד. דרך שנות ילדותי יש לי כמה זכרונות שבהם נחשפתי לתאוה, והדבר המשמעותי הבא היה בגיל 13 שבה חבר כיתה התחיל לשחק באיבריי הצנועים וככה בעצם התחיל הרומן שלי עם התאוה ונמשך קרוב לעשר שנים עד שמצאתי את הפתרון, כמובן שלאורך השנים הצורה שבה השתמשתי היתדרדרה וביטאה את עצמה בצורות שונות. אכתוב בכמה מילים את מה שעבר עלי מבחינת צורת השימוש מכיון שלדעתח צורת השימוש אינה משנה הרבה לגבי הבעיה או הפיתרון. אז ככה, בשות הבחרות זה התבטא בעיקר בתאוה בתוך כתלי הישיבה, בגיל 17 בערך זה התחיל גם להתפשט לפנטזיות ברחוב על נשים. אחרי החתונה גיליתי את האינטרננט על כל המשתמע מכך (למכור...) ציפיתי בתכנים פונגרפיים במקומות ציבוריים, שוטתתי ברחוב בחיפוש אחרי נשים כאובייקטים לפנטזיה, ישבתי שעות -ללא גוזמה- בחדרי שירותים תוך כדי פינטוז ואוננות כפייתית עד כדי אפיסת כוח, עשיתי דברים שהיו יכולים לעלות לי בחשיפת פרצופי בקהילה על כל המשתמע מכך, וכמובן שכל פעם שפרצתי מחסום נוסף גם זה לא סיפק אותי אחרי תקופה והייתי מתחיל לתור אחרי ההרפתקה הבאה. אציין שמטבעי אני פחדן ואני חושב שבמידה מסוימת זה האט את ההיתדרדרות והפך את זה לאיטי יותר (למרות שברור לי שללא הפיתרון הייתי ממשיך לעבור גדרים אחד אחרי השניה) זאת ההיסטוריה שלי מבחינת התאוה ומה שעשיתי,

אקדיש עכשיו כמה שורות לרגשות שהיו לי במשך שנים אלו, ולניסיונות שלי להפסיק.

בתחילת הדרך בשימוש די נהניתי מכך היה בזה ריגוש והנאה לצד תחושה מסוימת שזה לא הדבר הכי נכון ומותר אבל בסדר, שום דבר יותר מזה. בהמשך- ואני משער שזה היה בגיל 17 (אחרי שעבר תקופה מאז שגיליתי שאפשרי לאונן לבד...) הענין התחיל להציק לי, התדירות של האוננות עלתה ותפסה חלק ניכר יותר בחיי, והרגשתי לא טוב עם זה, הרגשתי אשמה ובושה, הרגשתי מגעיל ושאני הבחור היחידי שעושה כאלו דברים, ואז בעיקר התפתח הפיצול אישיות שבה חייתי כמה וכמה שנים אני מאמין שאם אתם נמצאים פה וקוראים את דבריי אני לא צריך לתאר יותר מידי את הסבל הנורא שכרוך בפיצול הזה שמחד אני נחשב לבחור רציני לומד מתפלל משתתף בשיעורים ובסדרי הלימוד ותפילה ואפילו נחשב מן הטובים בשיעור, ומצד שני אני עסוק באננות בשירותים.

אני נזכר עכשיו באנקדוטה שהתרחשה בערך בהיותי בגיל 15. יום אחד הציק לי הבטן ותפס אותי פחד נורא שאלוקים מעניש אותי, והבטחתי לאלוקים שלא עוד, ואף פעם לא אעשה את הדברים האלו שוב, כמובן שעם השחרור מהכאבים (או אולי לפני) כבר חזרתי לשימוש. הענין הזה של ההבטחות והקבלות רק תפס תאוצה וכשהתחיל להפריע לי יותר כל הענין הזה הקבלות הלכו וגברו התדירות הלכה וגברב כך שכל פעם אחרי אוננות הבטחתי לעצמי ולאלוקים שלא עוד, ניסיתי לרשום על פנקסים את הצלחותי וכישלוניי, בסוף תמיד נשברתי, אני זוכר שכאשר הגעתי לשלב שבו הייתי מאונן כמה פעמים ביום, הגעתי לכלל החלטה שמה שאני צריך להשתחרר מזה, זה להיות נקי ארבעים יום (על סמך מה שמקובל שכדי לשבור מידה רעה יש להימנע ארבעים יום מלפעול על זה), רק ששיברתי את הראש שלי איך מגיעים לארבעים יום האלו, כיון שאף פעם לא הצלחתי לשבור את התקרה של עשרים (כמיטב זכרוני) אפילו.

כמובן שגם היה הקטע של "כשאגיע ל..." אז אפסיק, אם זה שבוע הבא חודש/זמן/שנה/ אירוסין/ נישואין/ ילד/ וכו', לצערי הרב אף פעם זה לא החזיק מים, האמת שכיום כשאני מסתכל לאחור אני לא מצליח להבין איך עדיין היה לי התקווה להצליח יום אחד, אחרי כל הכישלונות. אבל טוב, אני חושב שפה נכנסת ההכחשה רבת העוצמה ששירתה את ההתמכרות שלי. בכל אופן התחושות היו נורא. תחושות האשמה בושה שנאה עצמית ריקנות ובדידות, סבל בלתי יתואר ושוב אני מאמין שאתם יודעים על מה אני שח...

אקצר ואגיע לפיתרון שמצאתי בדמות באנר פירסום באחד מן האתרים על שמור עיניך, נכנסתי קראתי בפורום ואני זוכר שראיתי איזה פוסט שסוד הכניעה כתב על ירידה על הברכיים. אני זוכר שאמרתי לעצמי טוב אולי אני צריך עזרה, אבל משוגע לגמרי אני לא! אני לא מסטול. זה לא בשבילי. ככה לקחתי עוד כמה סיבובים במחוזות התאוה רק שבתקופה הזאת אחרי כל שימוש במחשב הייתי נכנס גם לשמור עיניך וכאילו מחפש פיתרון. זה כואב להיזכר בזה אלו היו ימים מטורפים בשבילי. בכל אופן לקח לי עוד כמה חודשים עד שנרשמתי ואז עוד כמה חודשים עד שהצלחתי לכתוב הודעה ולבקש עזרה, ועד שסוף סוף כאב לי מספיק כדי להרים טלפון לקבוצה ולבקש עזרה (תוך כדי נסיון לשנות את הקול כדי שלא יזהו אותי )

אני זוכר בחדות את תחושת השחרור וקבלה שהרגשתי, זה היה משהוא מאוד מאוד עוצמתי. זכור לי חבר אחד שהיה נקי אז שנה פלוס שהיתה לי שיחה ארוכה איתו בה הוא סיפר לי על התוכנית ועל הדרך שהוא עבר/עובר. בשבילי נקיון של שנה היה משהוא בלתי נתפס. זה תפס אותי בצורה מאוד חזקה. המשכתי להשתתף בקבוצות הטלפוניות תוך כדי צבירת נקיון של ארבעה חודשים, היתה לי נפילה אחרי שהפסקתי להשתתף בקבוצות, ואז עברתי תקופה איומה של כמה חודשים שבה ידעתי שיש פיתרון ושהיא עובדת אם עובדים אותה אבל הייתי כ"כ שקוע בתאוה ובאדישות שלא הצלחתי להביא את עצמי לתוכנית, אלו היו ימים כואבים מאוד. מחריד אותי להיזכר בתקופה הזאת. שוב עד שכאב לי מספיק והתקשרתי לחבר בכדי לקבוע איתו סופית (אחרי מספר פעמים שכבר קבעתי איתו ופחדתי מידי בכדי להגיע) על קבוצה חיה שבו אשתתף, בקצרה אכתוב שלקחו לי כמה חודשים עד שנכנעתי מספיק ושמתי את ההחלמה בעדיפות ראשונה ומאז זכיתי ואלוקים אוהב שומר אתי נקי משימוש, ונקי מפורנוגרפיה בתוספת ניצחון גובר והולך על התאוה. ונוכחות וחיבור גובר והולך לחיים ולסובב אותי, במשך שנה ושמונה חודשים. שבעיניי זה הזוי לגמרי. כבר לא האמנתי שזה יקרה לי. אז תודה לך אלוקים אוהב ותודה לכם חברים יקרים שהייתם פה בשבילי. תודה לאתר הנפלא הזה (ולעומדים מאחוריו) שאילוליו אני מאמין שהייתי סובל עוד כמה שנים טובות עד שהייתי מתוודע לפיתרון.

אציין שלאחרונה שמעתי את אחד החברים בעת סבב ההצגה (שם ומקצוע...) בקבוצה אומר שהוא נקי בזכות הקבוצה בזכות אלוקים ובזכותו - שהוא עובד תוכנית ועושה פעולות, מוכרח לומר שזה מצא חן בעיניי, ואציין זאת גם שאני מאמין שלוקים אכן שומר אותי נקי אבל יחד עם זאת הוא לא עשה את זה בשבילי עד שלא לקחתי פעולות כדי להחלים, אז כן, זה גם בזכות העבודה שאני משקיע בצעדים ובתוכנית.

תודה שהייתם איתי עד פה, אשמח להרחיב על הדרך שעברתי בהחלמה מה גם על הסבל של לפני, וכמובן על מה שאני עובר וחווה בימים אלו, קשיים התמודדיות וכמובן מתנות וניסים שקורים לי בחיים ע"י הכוח עליון שנכנס לחיי. לעכשיו אסתפק בזה.

תודה שהקשבתם.

שמחתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך, זה העתק הדבק ממה שעברתי בחיי, שמח מאוד שאתה החלמה, עוד מחלים זה ניצחון לתאווה והוכחה לזאת שהתכנית עובדת, הפורום משווע לחברים מחלימים תהיה איתנו, אני בטוח שזה יוסיף לך גם להחלמתך ותודה על הכנות.

איזה שמחה לקרוא את ההודעה שלך, אשריך !!ואני מאחל לך הצלחה בהמשך ההתמודדויות...

תודה לכם אבי ועבד,
אכן מקווה לשהות פה קצת.
דרך אגב-אבי, אני חושב שאנחנו מכירים, שלחתי לך באישי.

תושה רבה על השיתוף

משמח לשמוע כמה התקדמת

שלום חבר וברוך הבא

אני לא יודע אם אנחנו מכירים או לא, אבל זה לא כל כך משנה, כיון שיש לנו כל כך הרבה משותף. שנינו סובלים מאותה בעיה, ושנינו מצאנו את אותו פיתרון. שאר הפרטים הם שוליים ולא ממש משמעותיים.

שנה ושמונה חודשים של ניקיון זה נס, וזה מביא אותי לנקודה החשובה (בעיניי), שהיא הצורך שלנו לספר על הנס שלנו כאן לחברים אחרים.

אף פעם אנחנו לא יודעים מה יגרום למי להגיע להחלמה, ולכן התפקיד שלנו הוא להיות כאן ולכתוב ולספר את הסיפור שלנו, ומי שאלוקים יחליט שזה צריך להגיע אליו - זה כבר יגיע אליו.

אז תודה על הסיפור האישי, ותישאר איתנו.

סוד הכניעה כתב:


אכן, אנחנו לא יודעים...
אחד הדברים שדירבן אותי להצטרף שוב, ולהיות פעיל פה זה הכמה וכמה פעמים שהיצפת לאחרונה את הנקודה הזאת של המחוייבות והחשיבות של להעביר הלאה את מה שקיבלנו פה. אז כנראה שאלוקים החליט שזה צריך להגיע איליי..
ובאופן אישי אני מודה לך על מה שאתה העברת פה. קיבלתי מזה המון.
תודה