אם אפשר לציין את הפלוס הגדול ביותר אחרי הנקיות בהחלמה, זוהי ללא ספק האפשרות הנפלאה ללמוד לזהות את מנגנוני ההפעלה שלי. אני לומד כל הזמן להבין כיצד הדברים קורים בתוך הראש שלי, איך פועל מנגנון ההצתה שמפעיל את המרעום שמפוצץ את חומר הנפץ. אני משתתף בקורס מתמשך לחבלני משטרה ולומד לזהות את כל סוגי המטענים וניטרולם.
אם פעם הייתי נכנס ללא יודעין לשדה מטענים ומפעיל אותם עלי ועל כל סביבותי, אני לומד היום איך לזהות כבר מרחוק את הזירה ולהתרחק ממנה כמטחוי קשת.
להבדיל מפצצות אמתיות שהאינסטינקט הקיומי גורם לברוח מהם, אני נוטה להמשך אל תוך מצבים שמסוכנים עבורי בחיי היום יום. פגמי האופי שלי מתחילים לעבוד במלא המרץ דווקא במקומות הכי מסוכנים בשבילי. כמו למשל כשאני מזהה פגמי אופי אצל הילדים שלי שגם אני סובל מהם. דחף פנימי זורק אותי להגיב שם ביתר עצמה. כל אישיותי נזעקת כדי לעזור להם כביכול ולהציל אותם מאותן תכונות מרגיזות כל כך. אבל מה לעשות והאמת הכואבת היא שאני מוציא את התסכול ממי שאני עליהם. התוצאה היא שלא די שאינני מציל אותם מאותם פגמי אופי אלא שאני מעצים את הפגמים ומוסיף עליהם שמן למדורה.
התכנית למדה אותי לשחרר בדיוק באותן נקודות בהן אני רוצה להיאחז, דוקא שם אני חייב להרפות, לשחרר כי אני לא רוצה לשחרר. כשאני עושה את זה אני זוכה לשחרור מהאובססיה ומאותן פגמימ. ההתבוססות בתוכן מעצימה אותן יותר. גם אם בשעת מעשה זו נראית הפעולה הכי לא סבירה, לאחר זמן כשהמח נרגע אני מבין שנהגתי כראוי. יתכן מאד שצריך להגיב מול סיטואציות אבל די ברור לי שעם מניעים חולים ומאובססיה לא תצא תועלת. במקרים כאלה התועלת שבאי התגובה גדולה לאין ערוך.
