בס"ד
שלום חברים, אני רוצה לשתף אתכם במשהו
אחת ההתמודדויות שלי זה שאני פשוט אוהב להתבונן בנשים
אני הולך ברחוב והעניים שלי מתרוצצות ו'מלקטות' מראות של נשים
זה לא שאני מפנטז עליהן דברים מיניים או מפשיט אותן (כשניסיתי לעשות את זה זה הגעיל אותי)
אלא, פשוט מסתכל עליהן, אוהב את המראה שלהן
אני מרגיש עם זה ממש רע,
אני גם מרגיש שיש לזה קשר לשימוש
זה מצית בי את הדחף לפנות לפורנו.

היום נסעתי בעיר, הודיתי בחוסר אונים שלי מול זה, התפללתי לה' שיעזור
אבל עדיין התחושה קשה
כאן אין את ה'נפילה', אין את ההוצאת זרע שמגדירה שנפלתי
כאן אני לא יכול כלכך להימנע מזה, זה הכרח לראות אותן ברחוב
וזה כואב לי, כואב לי לראות אישה יפה מכל הסוגים חילוניות,דתיות ונשואות
כואב לי לראות צורה של אישה ולראות פנים יפות של אישה
אני מפחד מזה, מפחד שזה יגרום לי להשתמש בסוף

התפללתי לה' שיתן לי לראות שלנשים האלה יש נשמה
שיש לכל אחת מהן אישיות גדולה
ולא רק לקחת מהן
אבל זה גדול ממני אני פשוט כמו מצלם אותן

ההרגשה הזאת גם מלווה אותי כשאני עושה חסד במקום ציבורי
לדוגמה עוזר לזקן או נותן צדקה
אם יש לידי איזה בחורה אני תמיד מנוהל ממה היא חושבת עליי
אני רוצה שהיא תחשוב שאני צדיק
זה מטריף אותי
גם את זה מסרתי לה' היום
אבל עדיין התחושות קשות

אני משער שיש כאן עוד אנשים עם הבעיה הזאת
אשמח עם תשתתפו איתי ותשתפו אותי בעצות מהניסיון שלכם

תתפלל עליהם
"אלוקים ברך אותה ותן לה את מה שדרוש לה"
תברך אותה אם כל הברכות
בריאות, פרנסה, זוגיות טובה, ילדים יפים ובריאים, אושר ועושר,
ועוד מלא דברים טובים שיקראו בשבילה,

בהתחלה לא התחברתי וצחקתי מהחברים שמתקשרים אלי ומתפללים איתי בטלפון עליהם,
אמרתי להם תותים ועוד פעם תותים,
עד שהתחלתי גם להתפלל, ובסוף התחברתי לרעיון הזה,
תנסה וזה יעזור בעז"ה

הרעיון הינו כשאתה נותן אתה לא יכול לקחת

תודה על הכנות. מגלה שמתחת לכל ההכחשות שלי, ומה, אני כזה? יש מקום כזה

חבר יקר, אותי לימדו שקוראים לזה תאווה. זו לא אהבה סתמית של ראיית נשים, זה הרצון החולה שלי, להתמלא מבחוץ. לשאוף להסניף להכניס את זה לתוכי, שזה יהפוך להיות בדרך עקומה שלי, זו הסגידה ליופי לכח ולסמכות.

זו אובססיה, היא דורשת תמיד עוד, הראיה שראיתי מקודם לא הספיקה... הרדיפה אחרי המבט הנוסף, תחושת ההפסד ממה שעדיין לא ראיתי...

יכול להיות שמה שכתוב - כאן - יעזור לך יותר.

בהחלמה. 

דבריך הם אני.
מזדהה ממש.
הרחוב אצלי הוא גם דבר מסוכן.
לפני שאני יוצא לרחוב אני החלטתי לתת תפילה לבורא עולם.
לחשוב שאין לי מה להסתכל הרי היא לא תהיה אשתי...
מה יעזור לי עכשיו ההסתכלות?!
אני משתדל לצאת לרחוב כאשר יש לי משהו שאני יכול לחשוב עליו וכך להיות עסוק במחשבות במשהו אחר.
נכון המבט הרבה פעמים מופנה ומסתכל, אבל היום אני מודע לכך שזה מהתאווה ומתפלל לה' שיקח את זה ממני.
אני חסר אונים מוחלט בעניין הזה ומבקש ממנו שיעזור לי.
אוהב מאוד וממש מבין, אח.

אצלי הרחוב הרבה פחות מעניין מאשר האינטרנט.
אבל עדיין החיים ריקים, לא משנה איפה.
ההתמודדות ברחוב יכולה להיות הרבה פחות מכשילה וכדי לעשות את זה אולי כדאי שתלך עם חבר תוריד את המשקפיים תספור את המרובעים על הרצפה בקיצור יש לך הרבה דברים לעשות.
אני מקווה מאד שהדברים שכתבתי לא היו עקיצה...

אשריך שזה כואב לך...

שלום וברכה
ראשית אספר לך שהאדמו"ר מויזניץ הישועות משה זצוקללה"ה לפני שיצא לדרך היה לומד שעות רצופות בכדי שלימוד התורה תגן עליו (כמאמר חז"ל שהתורה מגינה בין דעסיק ביה ובין דלא עסיק ביה) וגם אחרי זה היה מבקש אולי אפשר לבטל היציאה.
זה דבר ראשון שתדע שלא לך ולי יש את הבעיה הזאת אלא אפילו לגדולי הדור יש את הבעיה הם מצאו את הפתרון שלנם ואנחנו בע"ה נמצא פתרונות נוספים

באחד הימים קראתי את החוברת שנמצא בהתחלה והגעתי לקטע הזה מצ"ב מה שכתוב

בכלי 3 קטע המתחיל טיפים נוספים
המבט הראשון – על אלוקים; השני – עליי; והשלישי? על שמור עיניך: הרי לכם דוגמה קבלה למבט השלישי שתוכלו לבצע: "אני מקבל על עצמי, לחודש ימים, לתרום 10 ש"ח לשמור עיניך בכל פעם שאעיף מבט שני ושלישי במשהו שמעורר אותי, בתוך 15 שניות; או אם אתבונן במשהו שמעורר אותי במשך 15 שניות רצופות. אם אביט בדבר ולא אזכור שעשיתי את הקבלה הזאת, לא אצטרך לשלם". החזיקו בכיס פנקס קטן וסמנו לעצמכם כל פעם שמעדתם

מאז שקראתי את הקטע הזה אני עובד לפי זה כמה שאפשר מבט ראשון על האלוקים ומיד אני מפסיק להסתכל

עצה נוספת קח נגן אתך ותקשיב  לניגונים שעורי תורה וכדו' כך תהיה עסוק בלהאזין דברים והמחשבה שלך לא יהיה בלהסתכל על נשים

דברים אלו מגיעים מנסיון

שלום עברי,

הייתי רוצה להתייחס לכאב שבא אחרי כל הסתכלות. גם אני חוויתי  אותו בכמויות במיוחד בתקופות  שהייתי חשוף יותר לתאווה (לימודים למשל) . באיזה שהוא שלב הרגשתי שהכאב מרסק את אישיותי שגם כך מרוסקת משנים של שימוש  ומביא אותי לנפילות, הכאב בא מהאכזבה שלי מעצמי ממה שאני חושב שאני צריך עכשיו להיות. הייתי צריך ללמוד לקבל את עצמי ולהזכר ממה אני סובל.  זה שחרר הרבה לחץ והקל (אך בשום אופן לא היה תחליף) לנכונות לוותר כל פעם שוב ושוב על הזכות להסתכל ולהשתמש .

בהצלחה אחי

123 כתב on 05 נוב' 2013 13:58:

לי זה לא עוזר, וכסף זה לא הבעיה, הבעיה היא בי!
איני יכול שלא להסתכל, יש לי כל כך הרבה פגמים שגורמים לי לחשוב שאני רוצה כל אחת ברחוב,
פחד שאף אחת לא תרצה אותי אז לפחות שאני ארצה את כולם!

מתוך נסיון שעשיתי תחלק את הרחוב לקטעים קטעים ותחליט עד עמוד החשמל אני לא מסתכל וכך הלאה
ובתפילה שה' יעזור לך

בס"ד
תודה רבה על העצות ההתייחסות וההזדהות.. זה מחזק
אתמול חזרתי מהקבוצה ובדרך הקצרה לתחנה,בתחנה ובאוטובוס היה מלא נשים
כמעט התחרפנתי.. תודה לחברים שהיו איתי בהודעות
ותודה ממש ל'מאשפות' על השיחת טלפון..
אי אפשר בלי חברים!
תודה לכם חבריי

אפשר להחליט שמהבחורה הקודמת שהסתכלתי עליה אני לא מסתכל על אף בחורה עד הבחורה הבאה...
(כמו לצום בין ביס לביס). 

ועכשיו קצת ברצינות:
במשך תקופה ארוכה הייתי מאוד מחובר וכמעט שלא לגמתי.
בתחילת השבוע עברתי ארוע מאוד לא נעים שמאוד מאוד טלטל אותי נפשית ורוחנית.
מאז אני כל הזמן רוצה ללגום.
אני חייב לעשות המון פעולות (ביניהן הכתיבה הזו) כדי עדיין להחזיק ראש ולהיות מחובר.

כשאני לוגם מבטים ברחוב או בכל מקום אחר, אני בעצם לוקח מהן את כל מה שיש להן, כדי למלא את מה שחסר אצלי.
בימים האחרונים אני מרגיש שחסר לי המון ולכן אני לוגם המון באינטרנט, ברחוב ובכל מקום.
אני חייב לשפר את פעולות האהבה שלי כדי לחזור ולהתחבר חזרה לכוח העליון שלי שרק הוא ממלא ומרווה באמת.
הפעולות שעובדות בשבילי הן:

1. להתפלל על מושאות התאווה שלי שאלוקים ייתן להן את כל מה שאני מבקש בשביל עצמי.
מאוד עוזר לי לעשות זאת תוך כדי חיוך - שאני שמח בכך שאלוקים ייתן להן את כל הטוב שאפשר.

2. לתת, לעזור ולהעניק בלי לתת תמורה. הכי טוב לעשות זאת מבלי שידעו.

3. לדבר עם כמה שיותר חברים לשתף ולהקשיב.

4. ללכת לכמה שיותר מפגשים חיים.

5. לכתוב המון. להעלות על הכתב את כל מה שאני מרגיש וחווה.

6. לעשות צעדים.

מקווה שהועלתי (בעיקר בעבורי).
בהחלמה.

אשמח שישתפו כאן עוד עצות רעיונות וטיפים מהחיים

בס"ד
צדיק. מבין אותך. זה יכול להיות משהו מחרפן ברמות. וברגע שלא עוצרים את זה לגמרי אין לזה סוף. הצדיקים מסבירים שזה בדיוק הקללה "והיית משוגע ממראה עינך". שיש חוסר בשמירת העיניים אפשר פשוט להשתגע מכל אישה ברחוב ואין לזה סוף.
אכתוב לך קצת מנסיוני ומה שעברתי בעניין הזה.
תראה. חייב להבין איך להתמודד נכון. אתה יכול להתמודד עם הדבר בתודעה פשוטה של מלחמה. יש מלא נשים מושכות ברחוב, כל אישה זה נסיון. יש פה מלא באלגן וזה כמו לצאת לקרה שאתה חייל בודד מול מלא אויבים. די מייאש.
יש דרך הרבה יותר פשוטה. לפני ההתמודדות עצמה. לעצור שניה ולחשוב עם עצמי: למה זה הדבר הכי נכון בעולם, הכי נכון, הכי אמיתי לשמור את העיניים לגמרי, לגמרי, למה להסתכל על נשים זה פשוט לא נכון. לא טוב. למה?  תראה שברגע שאתה מזדהה לגמרי עם כל העניין של שמירת העינים ואתה יודע שהוא פשוט נכון(ולפעמים זה קצת דורש עבודה מחשבתית והעמקה) אז אח"כ כל ההתמודדות היא הרבה הרבה יותר קלה. שיש אמונה בצדקת הדרך הכוח הוא פי 1000. אם אתה בינך לבין עצמך מסופק לגבי הנושא של שמירת העינים ועדיין לא ברור לך ב100 אחוז שזה פשוט הדבר הנכון ביותר. אז למה שתצליח במלחמה? המנצח זה לא מי שיש לו יותר כוח אלא מי שמאמין במה שהוא עושה. לענ"ד זה עיקר העבודה והעמל ואח"כ גם הרבה יותר פשוט להתגבר בשטח, זה פשוט החלטה, לא רוצה את זה, זה רע, לא קשור אלי(ולא משנה מה רמת הדחף והמשיכה) אני פשוט בוחר לשמור את העיניים כי ה' אמר וזה בשבילי הכי טוב. קודם כל ברמה הנפשית הבסיסית, וכמובן ברמה הרוחנית(הם קשורות כמובן)


אוסיף עוד נקודה חשובה, כשהעמקתי קצת בעניין וניסיתי להבין מה גורם כ"כ להימשך ליופי הזה ולהתלהט ולהשתגע מזה כ"כ מבלי יכולת לעצור ולשים גבול אז הבנתי שבעצם בעומק מסתתר פה צורך אמיתי לקבל משהו, חסר לי משהו ואני חושב שהבחוץ יתן לי את זה, המשהו הזה זה בעצם חיפוש ותשוקה עמוקה וחזקה לקשר עם אמא, לאהבה שלה, רצון להתאחדות וקשר ולקבל מלא אהבה שחסרה לי, מי שטיפה יעמיק יראה שכל אישה שהוא רואה ברחוב , הנפש שלו תופסת אותה כאמא. ןבעצם יש פה צורך עצום ל ק ב ל. וזה לא רע, באמת חסר לי. כל ילד זקוק מאד לאהבה של אמא, זה משהו קיומי אצלו. ושזה חסר אז זה לא נעלם גם בתור בוגר הוא כל הזמן יחיה במאבק להשלים לעצמו את החוסר הזה. הבעיה היא שההסתכלות בנשים לא באמת משלימה ונותנת לנו את המענה, זה רק דמיון.  צריך להבין שבעומק שמירת העינים זה בעצם גבול מכל מה שבעצם מוציא אותי מהעולם הפנימי של עצמי, מרחיק אותי מעצמי, מפזר לי את הראש. ברגע שמבינם שהגבולות של התורה בנושא הזה הם פשוט לטובתינו ובשבילנו אז הרבה יותר קל לשמור. אני שומר את העינים ושם גבול כדי שאוכל  לתת לעצמי את מה שחסר לי בדרך הנכונה. צריך להשלים לעצמנו את החוסר באהבה. וזה אפשרי ע"י דיבור חם ואוהב שלי כלפי עצמי.