מתי אדע שעברתי את התאווה הזאת איך אדע שאני מחוץ לבעיה ? אני נגמלתי לחודשיים האם נגמלתי סופית???

התשובה לשאלה הזו קשורה לרמת ההזדקקות שלך לתאווה, האם אתה 'מכור' או לא (כדאי שתקרא קצת פוסטים של זלמן, שמסביר את זה יותר טוב ממני).
בכל מקרה, רק כדי לתת נקודת מבט דתית יותר:
ר' צדוק הכהן מלובלין, שדבריו בנושא מזכירים מאוד את 12 הצעדים, מגדיר זאת כך:
כשאדם שוכח שהוא עשה את העבירה, במובן העמוק של המילה, הוא עשה את השינוי. כל עוד יש משהו נעים בזיכרון ההוא, זה עדיין חלק ממני.
בכל מקרה, לצערי, מהכרות עם עצמי ועם חברים חודשיים זה לא אומר שנגמלת, אבל בעצם - מי אמר שלהגמל מההתמודדות זה מה שהקב"ה רוצה ממך עכשיו? אולי הוא רוצה דווקא את ההתמודדות? (ושוב - אם אתה מכור, ברור שהוא רוצה שתצא מזה, אבל אם לא...סוף סוף גם הוא ברא את היצר הזה...נקודה למחשבה.

כל אחד מאיתנו חייב לומר תודה לה' כל בוקר על זה שהתאווה לא נגמרה. בדור שבו התאווה היתה נגמרת, זה היה הדור האחרון של העולם שלנו. ובדיוק כמו שסכין זה דבר נצרך כדי לחתוך לחם אבל גם כלי משחית לרצוח, התאווה שלנו היא זאת שבגללה העולם ממשיך להתקיים, וביחד עם זה - היא גם מסוכנת מאוד עבורנו.

בקיצור, כדאי מאוד להבין שהתאווה הזאת לא הולכת לשום מקום. הכי הרבה שהיא מוכנה זה שלא נשתמש איתה, וגם זה מצריך המון המון עבודה.

אני רוצה להוסיף על דבריו הנכוחים של זלמן:
הגמרא במסכת יומא (סט, ב) מספרת, שכאשר אנשי כנסת הגדולה זכו וביטלו את יצה"ר של עבודה זרה,
הם אמרו: הואיל ושעת רצון היא, בא נבקש גם על יצה"ר של עריות (הוא היצר שאנו עוסקים בו, תרתי משמע) שיתבטל.
הסברא שלהם היתה, כפי שנאמר בגמרא לפני כן: וכי לא בראת אותו רק כדי שיהיה לנו נסיונות ונקבל שכר על המלחמה בו?
הרי אנו רואים שהנזק רב מהתועלת, ועל כן אין אנו רוצים לא אותו ולא את שכרו!
נמסר היצר הזה בידם, אבל הקב"ה הזהיר אותם: תזהרו שלא להרוג אותו (היינו אל תפעלו לבטלו לגמרי), כי אם תהרגו אותו יכלה העולם!
אסרו אותו למשך שלשה ימים, ואז בקשו למצוא ביצה טריה בת יומה ולא מצאו בכל ארץ ישראל!
גם התרנגולים, המשמשים סמל ודוגמא למי שמצוי אצל אשתו יותר מדי, עזבו את נשותיהם!
יתר על כן, גם התרנגולות שהביצים כבר היו במעיהן הפסיקו לחמם אותן!!
גם חימום המעיים לבשל את הביצים הוא מכחו של אותו יצר הרע (ראה רש"י שם).
אין שום טעם לקוות כי התאווה הזאת תיגמר.
עלינו לשמוח שהיא קיימת, הן אצלנו והן אצל אחרים.
רק מה? יש לנו בעיה בהתמודדות עמה, שלא תחרוג מ"גבול הטעם הטוב".
לצערנו, אצל הרבה מאיתנו מלחמה זו קשה מנשוא, אך בהחלט הנצחון עדיין אפשרי.
זו העבודה שלנו, וזו אחת המטרות שלשמן באנו לעולם.
אם הצלחת כבר חדשיים, כל הכבוד לך!
אבל אל תחשוב שהתאווה תעזוב אותך, רק בודאי נתת לעצמך כוחות להתגבר עליה בהמשך,
ובודאי עכשיו זה "ילך לך" ביתר קלות.
אז כולנו מאחלים לך הצלחה מרובה, ונשמח לשמוע ממך בהמשך איך אתה מצליח להתקדם יותר ויותר!

שלום
רציתי לחזק ולהסכים עם הידיעה שמהתאווה לא נגמלים לעולם,
לומדים לחיות לצידה , להכיל אותה בתוכנו ולא לתת לה לנהל אותנו,
ר' צדוק כותב שגם לעתיד לבא התאווה לא תתבטל (בניגוד לקנאה ולכבוד),
אלא תתועל ל"חדוותא דשמעתא" התענוג שבלימוד תורה,
הוא מאריך מאוד בנושא , אולי בהמשך נרחיב עוד בענין,
לע"ע עלינו לזכור שאיננו יכולים לברוח מזה,
זהו רצון ה', ועלינו לקבל זאת באהבה.
תודה
מוטי