קראתי כאן בעבר כמה פוסטים בסגנון הזה.. פוסטים שדיברו על טינה כלשהי שקיימת על אחד מבני המשפחה... השורה התחתונה שעסקה בפתרון, היתה בעצם, לכתוב עליו אסירות תודה..
לא יודע למה... לי זה לא עזר... ואחד מהשניים... או שאני לא יודע לעשות זאת.. או שלא תמיד זה עוזר... (ישנה אפשרות נוספת..?)

יש לי בעיה על גבול החולנית עם אחי הקטן..
התפתחה בי, שנאה, לאחי, הילד בסך הכל בן 14, וזה ברמה שאני לא מסוגל לשבת על המיטה שלו, לגעת בבגדים שלו, לשמוע את הקול שלו.
אף פעם לא ידעתי מאיפה זה התחיל, אבל השבוע שישבתי להעמיק בזיכרונות הילדות שלי, נזכרתי שנענשתי רבות בגללו במהלך חיי, אם זה דרך ההורים עצמם, ואם זה דרך המורים בעקבות פתק שאחד מהוריי שלח למורה.

(אני יודע שאין טעם להתבוסס בעבר ובכל זאת..)

מהיום שהוא נולד, לא עבר עלינו שבוע אחד שלא רבנו או התווכחנו.
האבסורד הגדול הוא, שההורים שלי הביאו אותו לעולם בגללי/בזכותי, פשוט ביקשתי מהם, וכיום? כשהוא פה? הלוואי ויכולתי להכניס אותו לבטן ממנה הוא הגיע!
הוא מזלזל, לא מכבד, לא מעריך, לא אותי ולא אף אחד מהמשפחה, סוחט, צועק, מתרגז, כמו בהמה שמהלכת לה בבית, חשבתי לעשות עבורו 'פינת אבוס' כדי להשלים את הפזל שהוא התחיל לבנות.
אציין, ששנים התאפקתי, כנסתי בתוכי הררי רגשות, כי אף פעם לא נתנו לי לומר עליו מילה אחת לא במקום, אסור לדבר על הפרה הקדושה הלזו. ואני מודה, לא נוח לי, לא רוצה לשנוא את האח הזה, הוא חלק ממני, בשר מבשרי.

אני רוצה לאהוב אותו, רוצה לחיות איתו בשלום, רוצה לנשק אותו, לחבק, לפנק אותו כמו שאני יודע לתת מעצמי לשאר אחיי, אבל פשוט לא הולך לי.
הטינות והריבים שיוצאים בעקבותיו מובילים אותי למקומות לא בריאים. לא בריאים בכלל. מקווה רק שזה לא יחמיר.

הקרבן.

הי קרבן המתוק.
שיתוף כנה, כואב, ונוגע ללב.
אבל, צעד 4 נועד בשביל לטפל במקרים האלה, ומשם הנכונות לוותר על הפגמים ולסלוח, בצעדים 4-9.
מאחל לך שאלוקים יתן לך את הנכונות לעשות את הפעולות הנכונות בזמן הנכון. ויחבש לך את פצעי לבך.
אוהב.
אחיך.

ראשית, תודה לך אח יקר וקרוב!
ובנוגע לצעד ארבע, יתכן ואני פשוט לא יודע איך עושים את הצעד הזה לאשורו.

שלום, אשמח לחלוק איתך את הנסיון שלי ביחס לצעד 4. אתה מוזמן גם לקרוא בפוסט המוקדש לו. ולא, הרעיון הוא לא לכתוב לו אסירויות תודה, הדבר הנכון יותר הוא להבין את 'החלק שלי' בסיפור, ולעשות פעולות של כניעה ויתור ויציאה לדפוס פעולה מתאים יותר. וסלח לי ידידי אבל בסיפור שלך עם אח שלך יש לך חלק. לא שאתה רע, חלילה, כנראה שיש בך משהו שבעיניו של אחיך התנהגותו מוצדקת, אולי אפילו הכרחית.

אני לא יודע על מה לשים את האצבע בדיוק כי חסרים כאן פרטים רבים, אבל אותי דווקא תפס 'האבסורד' שכתבת - שהוא כאן 'בגללך ובזכותך'... כי אתה ביקשת אותו מהוריך... ברור לי שאם אח שלי היה חושב שאני כאן בגללו ובזכותו הייתי דואג להראות לו יום יום ושעה שעה שלא זכותו ולא נעליים... ואתה לא חייב לומר לו את זה, מספיק שאתה חושב כך ולמעשה משדר לו את הפטרוניזם הזה.

תבין, ההתנהגות שאתה מתאר היא של מצוקה. ככה אני מתנהג כשלא טוב לי ואני לא מצליח לומר את זה לאחרים.

נסה לפרק את הלבנים שלך בקיר... ישנו אחד ויש לו הרבה כח עבורך. שרצונו יעשה בחייך.

בהחלמה.

כמו שאמרו,
ואם אתה רוצה להיות יותר מדוייק בפעולה של צעד 4, ספונסר יעזור לך הרבה.
באמת מתסכל המצב הזה.

אני קלטתי שאנשים שמעצבנים אותי בד"כ מתנהגים כמוני, כי אני פשוט שונא את עצמי, ואת מי שדומה לי ומזכיר לי את חולשותיי. בד"כ זה במשפחה.
אני לא אומר שזה המצב אצלך, אבל ככל שאני מקבל את עצמי יותר, דרך תפילה יומית שאקבל את עצמי, אני מקבל אחרים גם.
כל זמן שמפריע לי משהו במישהו, ואני לוקח את זה אישית, כלומר עד כדי עצבים, אני יודע שיש בי את מה שאני לא אוהב בו.

בהצלחה חבר יקר

אסירות תודה.. לגבי ה'פטרוניזם' שאתה מדבר עליו.
מעולם לא אמרתי לו, ולו מילה ע"כ, הוא לא יודע על זה, הכעס שלי עליו נובע אך ורק מההתנהגות שלו אלי וכלפי הוריי ואחיי. אבל על כל פנים, הבנתי עכשיו טיפה'לה יותר, את הקטע של צעד הרבע.

ולגביך אינ-אונימי, בחלק מהדברים, זה עזר לי מאד כששמתי את עצמי בצד הנגדי וגיליתי מה אני שונא בי שאני שונא באחר.
במקרה דנן? אין שום דמיון ולו קטן. 

'נפשי' היקר, אני מבין שאתה חושב שהכעס הוא 'אך ורק' על ההתנהגות שלו. ושאף פעם לא אמרת לו את זה. גם אני חשבתי כך, התברר לי שאני פועל מתוך דברים שאני אפילו לא מודע להם, שהרבה פעמים אני אומר המון. בלי מילים. עם ההתנהגות המחשבות והאנרגיות שלי. אדגיש שלפעמים אני סתם מבלבל את המוח וכדאי לך לדלג על מה שאני כותב, אבל אם יש סיכוי קטן שלא, אז...

פשוט יש לי בזה נסיון אישי -

לפני זמן נדרשו שינויים במקום העבודה שלי, ביקשו ממני למצוא אדם מתאים, ערכתי בירורים והמלצתי על איש שאיתו באמת סגרו. דמות חביבה שניהלתי איתה כמה שיחות מעניינות מאוד עד אז, ההכרות לא היתה מעמיקה התבססתי בעיקר על 'תחושות בטן' נעימות, שהתקשורת איתו הניבה.  כשהצעתי את שמו לבוס שלי (אנחנו חברים טובים, מאוד) הוא התלהב וטען ששיתוף הפעולה יהיה פורה. לדעתי, הכריע, אתם הולכים להיות חברים טובים... 'זאת תהיה אהבה ממבט ראשון'.

כרומנטיקן חסר תקנה התחלתי לעבוד איתו עם המון ציפיות. אהבה ממבט... לא אמרתי לו מאומה אבל כנראה ששידרתי לו את המצופה ממנו, ואת גודל מעמדי ושאני... וכשהדברים התרחשו שלא כפי שחשבתי שהם צריכים להתרחש רמזתי את דעתי ושבזכותי... למען טובת הכלל נאלצתי 'מחוסר ברירה' לומר לו דברים מפורשים יותר כשבכל הזמן הזה כוונותי טובות. באמת. ללא יומרה אישית. הוא פשוט נלחץ ממני והיה מוכרח לעמוד על שלו. גם כשטעה (לא רק לדעתי, לפי צד שלישי)

משך כל הזמן הזה ראיתי בו כפוי טובה. למרות שהערכתי צדדים מסויימים באישיותו התקשיתי לעבוד איתו יחד, סיפור האהבה ממבט ראשון הפך להיות גט ממבט שלישי, אני מדבר על סיפור שקרה לי עמוק בהחלמה, למרות שהייתי מיומן בעשיית צעד 4 לא ראיתי את מה שהיום אני יכול לומר לך בפה מלא – החלק המשמעותי ביותר שלי בסיפור (מעבר להתערבות במה שלא היה שייך לי לשיטתו) מבחינתי היה מה ששידרתי לו בתחילה בתת מודע ובהמשך מפורשות - אתה כאן 'בזכותי'.

ברור לי שבורא עולם סידר לו את הג'וב, לא אני. אבל באותם הימים הייתי משוכנע שעזרתי לבורא לתת לו את התפקיד, זה מה שהתניע את גלגלי השיניים של שנינו בכיוונים הפוכים, זו הנקודה ההתחלתית ביותר של חיכוך שאני יכול למצוא. הוא לא היה מסוגל לקבל את ההתחייבות הזו. זו הסיבה (כנראה) שהוא התעקש להתייחס אלי כאל כל חבר לעבודה ללא היחס המועדף שבעיני רוחי הייתי ראוי לו. טעיתי וטעות זו גרמה צער רב, לי לו ולעוד אנשים.

אגב, אני סבור שזו מהות המרידה בגיל הטיפש עשרה, איננו יכולים לקבל את המחוייבות האוטומטית להורינו, משהו בהם משדר כי אנו צריכים לפעול על פי רצונם, לוותר על רצוננו ההפוך רק כי הם הורינו. 

כתבתי פטרוניזם - לא כי אתה באמת שולט בו או רוצה לשלוט בו, לא. כי אולי, רק אולי, יש סיכוי שאתה תולה את עובדת קיומו כאן על פני הכדור גם בבקשתך מהוריך?  אם יש מחשבה כזו בתוכך דע לך שמנסיוני יש סיכוי שמה שאתה אומר לו או עושה מולו מושפע ממנה.

אני מקווה שהייתי ברור יותר.
בהחלמה. 

כן... היית ברור יותר (:
נהניתי כ"כ לקרוא אותך.. מקווה מאד שבקרוב יחול טוויסט כלשהו בפרשה שלנו..
אציין רק ש.. צחקתי בקול במילים:"סיפור האהבה ממבט ראשון הפך להיות גט ממבט שלישי.." לייק.