לפני לא זמן רב היה מאמר נדיר ויפה שפורסם בחיזוק יומי מאת: הרב נח וינברג זצ"ל.
המאמר נכון כמה שהוא נכון.
אבל...
הוא מדבר כמובן על מיעוט התענוגות וויסוט לכיוון החיובי וככה נהנים באופן אבסולוטי מתאוות העולם הזה.
דוגמת אכילה מבוקרת, מין מבוקר(טהרת המשפחה) וכו'.
אבל מה עם רווקים אין להם שום ויסוט של יצר המין ועליהם "לחכות" לאחת שתבוא.
אני אישית די מסודר בקטע הזה, אבל שאני מדבר עם חבר'ה שפחות שומרים אתה רואה שהם אומרים שהם מאוננים וצופים בפורנו יש להם רצון להפסיק (הם מכורים הכוונה),
אבל אין להם שום פורקן מיני אחר אז הם מצמצמים את התופעה לאחת לכמה זמן באופן מבוקר.
בסדר הם חוטאים מידי פעם אך הם "שולטים בתאווה".
מה אתם אומרים יש חיה כזאת?
וסתם גם לגבי ההתמכרות אני לא מבין איך בנאדם שמידי פעם עושה לא יכול להיות מכור?
תודה.
(משתדל מאוד להיות) תמיד בשמחה

אם הרצון שלהם תואם את המעשים שלהם, אולי הם באמת שולטים.
אצלי זה לא היה כך, כי המעשים היו מנוגדים לרצון.

בן אדם שמדי פעם עושה, אם זה מה שהוא רוצה באמת, סבבה. (אולי חסר לו יראת שמים?..)

אינאונימי היקר.
לא ענית לשאלתי העיקרית.
איך רווקים יכולים למעט בתענוגות המין אם אין להם שום אפשרות מבחינה דתית למצוא בפורקן בזה העניין?
תודה.
תמיד (שואף להיות) בשמחה

לא יודע מה להגיד לך.
מבחינה דתית אין מין מותר לרווקים. תענוג של מין לרווקים הוא אסור.

דבר ראשון הרב דיבר לאנשים נורמלים ולא למכורים.
דבר שני, הוא לא אמר שחייבים לעשות הכל הכל הכל בחיים בבת אחת בשביל להנות. לכל דבר יש את הזמן שלו. הוא בסך הכל אמר (אם אני מבין נכון) שאלוקים ברא את העולם בצורה מסויימת ובריאה, וכשהולכים לפי הכללים שלו מרויחים גם שממקסמים את ההנאה מהדברים.
אבל, כמובן שהכל צריך להיות בגדר המותר. סתם כך, בן אדם נשוי מקיים 'יחסים' עם אשתו, שם אפשר לשמור על ויסות נכון של הנאה (כמובן לא למכור שיודע רק לקחת). אבל רווק שמקיים יחסים, הוא לא מקיים יחסי מין אלא יחסי תאווה, ושם אין סיכוי לשמור על שום ויסות נכון (כלומר שם ודאי זה רק לקחת).