שנה שעברה בי"ד סיון הנס הפרטי שלי התרחש. גילגל הבורא לפיתחי את אתר שמור-עיניך המופלא. רציתי במילים קצרות להודות לו על רוב חסדיו ולסכם את תחושותי.

כשהיגעתי לכאן הייתי כבר "לאחר יאוש". לא האמנתי שיש מצב שאני יוצא מהחיפוש המתמיד אחר תאווה ומין. אמנם באותה תקופה נבצר מאיתי לצפות בסרטים אך עדיין חיפשתי בכל הזדמנות לקרא תיאורים חיים. וזה היה שאלה של זמן עד שהייתי חוזר לסרטים.

תוך כדי חיפוש בגוגל האם האוננות טובה או רעה ולמה הגעתי לכל מיני תשובות הפוכות. מבחינה מדעית זה "טוב מאוד" (אף פעם לא הבנתי זאת. מעולם לא הרגשתי תחושת שחרור מזה. אבל מי אני שאתווכח עם ה"מומחים") ואפילו מומלץ ביותר. מבחינה דתית, טוב, כולנו כבר יודעים מה הדת אומרת על-כך. לא ניכנס. ולא הבנתי. למה לכל הרוחות אני יורה לעצמי ברגל כל פעם מחדש.

אחד התשובות היו: "שמור עיניך".

וכך נכנסתי לכאן בתור חובבני סקרן שמעניין אותו לראות "מה הם כותבים על זה".

הצצתי ונפגעתי. פגיעה בול.

היו פעמים שבאתי לכאן לחפש תאווה. (ראית? הוא עשה XXX!)

היו פעמים שחיפשתי למלאות את זמני.

והיו פעמים שחיפשתי החלמה.

בס"ד עצומה, היום, לאחר עליות וירידות, זכיתי לקבל מס' תובנות. הבנתי שאני לא חוטא אלא חולה, הבנתי שזה לא היה הבעיה שלי אלא הפתרון (הגרוע) לחוסר-יכולת לנהל חיים שפויים ותקינים. הבנתי גם שהפתרון לזה לא נמצא בראשית-חכמה אלא בספר הלבן. (סליחה מכל מי שאולי נפגע) הבנתי שרק החיבור שלי עם חברים (לע"ע, עדיין לא זכיתי לחדש את חיבורי לאלוקים אך זו אכן המטרה) יעזור לי להשאר שפוי רק עוד יום א'. אני לא חייב לפעול (וליפול) היום. אפשר לחכות למחר.

תודה לך אבל'ה יקר (שלא הכרתיך קודם) על שנה בהחלמה ועל 48 ימי נקיון. (וכמובן גם על התובנות הנ"ל)

אה, שכחתי. קיבלתי מתנות נוספות.

פתאום יצאתי מהבדידות שלי. פתאום גיליתי שאני נמצא בחברה מאוד טובה. פתאום הבנתי שאני בעצם חלק מחבורה. לא עוד מישהו שמסתתר מאחורי מסך ומקלדת ועושה מה שליבו חפץ. פתאום גם גיליתי שיש לזה שם. לקרא לילד בשמו. שקוראים לזה התמכרות. שזה נובע מחוסר יכולת לנהל חיים. היית אומר לי לפני שנה: "תשמע אדוני, אתה לא מסוגל להתמודד עם כאב, לחץ, פחדים. אתה מנוהל ע"י רגשות וע"י פגמי-אופי" הייתי מראה לך אפה יש כוכבים באמצע היום.... פתאום אני מודע לכך. אני מזהה בריחה. אני לא תמיד מבין אבל לאחר התבוננות אני שם לב מה בדיוק הלחיץ אותי.

טוב, ברור שיש דברים שעוד לא זיהיתי אבל זה יבא בהמשך הדרך בעזהשי"ת. יש פתרון. היציאה אולי מלאה בקוצים אבל היא קיימת. היא אפשרית. ההחלמה בא תבא. רק אעשה את אשר אומרים לי. ואוותר. אכנע. אצלצל לחברים בעת הצורך. ואערוך רשימה של דברים שמציקים לי.