בס"ד
כאחד שאוהב מאוד מוזיקה, גם היום שמעתי שיר שמדבר מאוד אל התאווה שלי, אני לא יודע על מה הוא נכתב.
הוא מתייחס אל התאווה כמו זוג שבתחילה לפני שהכרתי את הבעיה המצב בינינו היה זוהר זה היה נראה כיף היחסים היו ממש טובים.
וכיום לאחר שהבנתי שאני חולה (למרות שקשה לי להשלים עם המצב שיש לי סוג של מחלת נפש) היחסים בינינו כבר ממש לא זוהרים.
ורק אני לא יודע כיצד להנתק מהכלא הזה שנקרא כביכול כלא החופש
הייתי רוצה לשתף אתכם בו.
זוהרים
בתוך נפשי הארס העצמי,
אוכל אותי, משאיר בי סימנים
גודל איתי,
עוד מתפלל לקול כוכב נופל,
אך האמת ראיתי רק כוכב שמת.
את בוכה, את בוכה
חולות התלות כבר חרושי סדקים,
כבר לא נוצץ, זוכרת שהיינו זוהרים
את בוכה, את בוכה.
יושבים שותקים, כאלו מנסים
שיעברו הימים, כבר לא זוהרים
רוצים,
פצצות לפנים
את בוכה את בוכה.