השעה כרגע 12 בלילה. ליבי קשה עלי כל היום. אני מרגיש לחוץ, אני מרגיש שיש עלי הרבה עול והרבה קשיים שאינני מסוגל להתמודד איתם, ובגלל שגם לאשתי קשה אני לא מרגיש שהמקום הנכון לפרוק קשיים אלו הם אצלה.
במקרים כאלו יש לי פתרון אחד ושמו התאווה, שם הכל נחמד ואוטופי , אין התמודדויות והכל נעים. נכון הפתרון הזה הורג אותי חולני וגם אסור על פי ההלכה... אבל מה האלטרנטיבה? קושי קושי וקושי.
"אבדה לי השליטה על חיי" כך אני מרגיש באופן מאוד ברור.
אכן אבדה לי השליטה על חיי - אני לא מסוגל.
הייתי בסדנאות הייתי אצל פסיכולוגים, ואינני מזלזל בהם, אבל עדיין עם כל ההשתדלות שעשיתי הגעתי לנקודה שממנה אני לא מסוגל להתמודד לבד, וגם לא לסמוך על שליחיו הנאמנים של הקב"ה בלבד.
"אבדה לי השליטה על חיי"
ברגע זה ורק להיום, אני מוסר את כל הקשיים ואת כל ההתמודדויות שאינני יכול להם – אליך. אני יודע שיש אלוקים בשמים, אתה יודע כנראה קצת יותר טוב ממני מה טוב בשבילי ומה לא, ואני מוסר את כל ההתמודדויות לך.
לעמוד מול המציאות , לא להתכחש אליה, נכון היא קשה ואין לי סיכוי כנגדה, אני לא יודע כיצד להתמודד, ואני מנסה בכל הכוח, מי ייתן וה' יתמודד בשבילי בכל הנקודות שאני לא מסוגל.
אין לי מושג כיצד אני הולך לעבוד מחר, אין לי מושג כיצד אני מתמודד עם אחד מילדיי שיש לי ולאשתי קשיים איתו, אין לי מושג כיצד אני מתמודד עם רגשותיי , אעשה כמיטב יכולתי והשאר אתן לך.
קשה. עזור לי.