בתקופה האחרונה התוודענו לשני דברים שקיבלו הד.

1.פוליטיקאי שהוצנח ממרום דרגתו על ידי הנהגה רוחנית.

2. כתב חדשות מפורסם שכנראה בחר לא להיעזר במקומות מהסוג של 'שמור עיניך', וכעת ההמון עורך בו שפטים.

אלו לקחים קצרים וחדים אנו יכולים להפיק לעצמנו מכך?

לטעמי, זה יהיה עוול אדיר לבזבז את עוגמת הנפש העצומה של האישים הנ"ל, מבלי שנדע להפיק מכך את מלוא התובנות, כדי שלנו לא יקרו דברים דומים.

בדיוק כמו שסוחר בחלקים לרכב, לא ירשה לעצמו להניח לרכב יוקרתי ונדיר שעבר תאונה להישמט מתחת ידו,
ופשוט ישב עליו ויכסח לו את הצורה, כדי להוציא ממנו את כל החלקים שעדיין שווים.

במקום לשבת ולכתוב פוסט מהוקצע, ולתבל אותו בסימני קריאה דעתניים, והגדרות יומרניות שמזמינות וויכוחים על סמנטיקה ניסוחית,
נדמה לי שפשוט שווה לשבת ולחשוב ביחד, ובכל פעם שמוצאים חלק (לקח) לקרוא למחסנאי שיתייג את זה, וישמור.

הולך?

בבקשה תסביר יותר, לאיפה אתה לוקח את הדברים?

1.קראתי לאחרונה סיפור על אחד שהדליק נר ליד ציון הרשב"י ולפתע התברר שהמשטח עליו הדליק, היה בעצם אדם עטוף ואפוף שהחליט להתעורר ברגע הלא נכון,
ולנפנף את הנר שהודלק עליו.

מדהים כל פעם מחדש להיווכח עד כמה אנשים מוכנים להשקיע במעמדם, שבעצם הוא תלוי על מישהו מלמעלה שבהינף שירבוט מנפנף אותו כנפנף מנגל בראשית הקיץ.

בעצם אין מה להידהם מפוליטיקאי כזה או אחר, כאשר כל מי שמאוהב בתאווה, מוכן להשקיע את כל חייו במקום דמיוני נטול אחיזה, כאשר איזה דמיון עקשן
מוכר לו כל הזמן שהדלישס של העולם מתחבא שם באיזה מקום נסתר וחבוי.

לא חידשתי כאן מאומה, מלבד חויית ההידהמות שזכתה לעדנה בזכותו של פוליטיקאי אחד.

המשך יבא

אצלי המחשבות האלו עלו לפני כמה חודשים כשסמנכ"ל בחברת הייטק נעצר על עבירות פדופיליה. כתבתי כאן שאם הוא היה מתוודע בזמן ל'שמור עיניך' יכול להיות שהיה מצליח להינצל.
באותו פוסט הבעתי רחמים עליו והזדהתי עם המצב שלו (ככל הידוע לי הוא לא פגע באף ילד בפועל)

לדעתי זה מהלך נכון להסתכל על אירועים ולנסות לקחת מהם מוסר השכל אלינו