ברוכים הבאים, אורח

שלום לכולם
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: שלום לכולם 498 צפיות

שלום לכולם לפני 10 שנים, 12 חודשים #34298

  • נדב1
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 8
שלום לכולם.
יש לי כמה שאלות אשמח על כל טיפה של עזרה:

1) אני ב"ה חסמתי את האינטרנט עם K9 אבל זה עורר בי פחד חדש שאני לא אתמודד באמת עם הקושי שלי. מצד אחד זה דבר שאני מתפלל לעשות כבר הרבה זמן אבל מנגד זה יכול לגרום לשכחת הבעיה האמיתית וחוסר התמודדות איתה . לא יודע מה לעשות..

2) יש לי מלבד ההתמכרות לתאווה התמכרות רצינית לאינטרנט ואני מרגיש שזה בא ממקום דומה של הבריחה, כדי ללכת לקבוצה של גמילה מהתמכרות לאינטרנט או ש12 הצעדים עשויים לעזור?

3) זה הכי חשוב - מאז שההתמכרות אצלי החמירה מאוד בחודשיים האחרונים (כמה נפילות ביום וצפייה בתכנים יותר ויותר קשים) יש לי כמה תופעות ששמתי לב שמאוד החמירו אצלי אבל אני לא בטוח שזה קשור לנפילות או לעצם היותי בבית ויציאה ראשונה לחיי אזרחות אחרי מסגרות שונות שזה קשה :

התחלתי לפתח חרדה חברתית די רצינית מאז שהשתחררתי מהצבא ואני לא מצליח ליצור בכלל קשרים חברתיים או לחדש קשרים ואני ממש לא מצליח ליצור שיחה טובה עם אנשים,

נעשיתי מאוד מאוד אדיש וסגור,

אני נורא מבולבל כל הזמן ברמה שמקשה עליי לבצע פעולות בסיסיות כמו להתארגן, להתפלל, ללמוד תורה (בעיקר גמרא), אני נעשיתי ממש עצלן, לאכול, לארגן סדר יום ועוד ועוד..

הבלבול שהחמיר אצלי הוא ממש קשה ואני חושש שזה על גבול מצב שמצריך טיפול אצל פסיכולוג כי לפעמים אני ממש משתגע מזה שרצות לי כל הזמן מחשבות בראש שאני לא מצליח לשלוט בהם בכלל בכלל וכאילו המוח שלי מנהל אותי ולא אני אותו, אני לפעמים פשוט מנסה להרדם כדי לקטוע את המחשבות הקדחתניות האלה (אני כל הזמן גם עובר מנושא לנושא ולא שומר על רצף חשיבה קבוע)

אני גם נהייתי ממש לא טוב במפגשים עם אנשים- פיתחתי חוסר מודעות עצמית דיי קשה וחוסר מודעות די קשה לסביבה שאני לא שם לב אם מישהו נעלב, ובעיקר אני לא יודע מה יהיו ההשלכות של הדיבורים שלי, לעצמי ולסביבה. כאילו הרגשה שכשאני מדבר למישהו אז הוא לא יכול להפנים מה שאני אומר לא ככה שאני לא מצליח לשלוט אם אני אומר משהו אישי או לא.

נעשיתי מאוד אדיש לרגשות שלי - אני יודע שזה ביטוי מוזר אבל ככה אני מרגיש, לא ממש אכפת לי אם אני עצוב או שמח לפעמים או אם אני עצבני או רגוע זה כאילו הכל נעשה סטטי. גם אני כאילו ממש איבדתי אכפתיות מההשלכות של המעשים שלי כלפי עצמי, כשמנגד אני ממש בפחדים קשים שהמצב שלי יתדרדר.

דבר אחרון- אני פיתחתי נטייה לנפילה לדיכאונות מאוד קשים כאלו שקשה ממש להזיז את הגוף...

בכל מקרה אני אשמח מאוד לכל תשובה, אני ממש לא יודע מה לעשות כבר - האם נראה הגיוני שהבעיות האלו קשורים לתאווה? (כי זה נשמע לי הגיוני) או שזה מצריך עוד סוגים של טיפול אולי.

תודה רבה ושיהיה בהחלמה לכולם. סליחה על החפירה.

בעניין: שלום לכולם לפני 10 שנים, 12 חודשים #34299

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
אחי היקר,
12 הצעדים אינה מתודה פסיכולוגית, אלא דרך להיות קרובים יותר לה'.
ליד אורו של אלוקים, הכל יכול להסתדר.
חברים העידו על התקדמות בכל התחומים שהזכרת.
למה שלא תבדוק בעצמך?
בהצלחה רבה
אוהב
הושיעה
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: שלום לכולם לפני 10 שנים, 12 חודשים #34323

פסיכולוג יכול לעזור. גם התכנית יכולה לעזור. אני נעזר בשניהם, ולפחות אצלי התכנית מביאה לי הישגים שהרבה שנות טיפולים לא הביאו. בהצלחה
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

בעניין: שלום לכולם לפני 10 שנים, 11 חודשים #34498

  • שדה פרוש
בעזרת חונן כל.

אני לא רוצה להגדיר מה קורה אצלך-אני אגיד מה אצלי-ואולי זה יעזור.

חלק מהעניין של לחטוא זה תחושות שליליות כלפי עצמי.
התחושות כל כך שליליות וכל כך חוזרות על עצמן, שבתוספת עם כל העולם הביקורתי שבחוץ שמודד אותך לפי ביצועים חיצוניים(בקדושה או בחול)-הגעתי למחשבה שאני לא שווה. כל כך לא שווה שאין לי רשות להתקיים,וכל הזמן חיפשתי רשות(שמעתי נראה לי את נתן במתנה מדבר על זה ומאוד הזדהתי).

עכשיו זה גרם לי להגדיר את עצמי, להעריך את הערך האישי שלי ולדמות את העצמי שלי כ"אפס"..יותר גרוע מאפס אפילו.

אם אני לא מבצע טוב- אני לא אדם טוב.

בעצם ניטרלתי את הטוב שלי הפנימי והטבעי לצורך דימוי את הקול הפנימי שלי, הווליום מהמחשב (ליד השעון בצד למטה) ולא משנה כמה אתעסק ברמקולים- הביטויים החיצוניים של הביטול העצמי המוגזם שלי- זה לא יוציא ולא ישתנה.

ביררתי קצת וגיליתי שמלאאא, כמעט אין סוף בעיות וקשיים נפשים נגרמים מדימוי עצמי שלילי ונמוך. חרדות מכל דבר שתרצה, גמגום, אובססיות, אימפוסיביות, הפרעות אישיות.. בעצם הרבה ביטויים של "איבוד הבסיס הפשוט".

מה הוא הבסיס הפשוט עליו כל אנוש חייב להישען? הטבע שלו. מה הוא הטבע של האדם? ההבנה הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור כלל וכלל של - "אני טוב-כי אני טוב". בלי סיבה, בלי תירוצים, בלי קושיות של מבוגרים.
ממש כמו ילד קטן לפני שהספיקו ללמד אותו מה היא ביקורת ועצבות וייאוש ואכזבה- אושר פורץ מהלך על ארבע או על שתיים. הוא נופל וקם. בוכה ומתמודד. וקם ונופל וקם ושמח. כי הבסיס שלו שלם עדיין ולא נפגע. הוא מרגיש טוב ואהוב ושמח ומוכל ומקובל.

כשהתחלתי לקבל את עצמי, להבין שאני טוב לא לפי המעשים שלי אלא "משום שאני טוב ומלא אור אני אעשה מעשים ואגדיל אור בעולם סביבי"- הרבה קשיים נפשיים נפלו לי מסביב. התחלתי לקבל את האחר. הייתי רגוע, שליו. נרדמתי יותר בקלות. התחלתי לקבל אתגרים שעד אז היו גורמים לי לחרדות וכאבי בטן. הרשתי לעצמי להתקדם, לנסות דברים חדשים. הייתי מוצלח ופתוח יותר מבחינה חברתית.

אני רואה בצעדים, וב"דרך" של הצעדים (כל יום רק היום, למסור לא-ל, אני חולה ולא חוטא, אוהבים, שיתוף, קבלת אחרים, הקשבה, פנייה לאחר בבקשת עזרה וכו') נקודות של אור. אור פנימי שקיים בי ולדעתי בכולללנננווו עמוק יותר או פחות. האור הטבעי הזה יכול לצאת לפעמים רק שאנחנו לא מאמינים שאנו ראויים להיות טובים, אני לא מאמין שאני בכלל יכול להיות טוב. עד עכשיו.
אבל כשאני מקבל את עצמי סתם ככה ולא בהתאם לביצועים שלי בנקיות, במצוות, בחברה, מול אתגרים- כל הקשיים הנ"ל- הרבה יותר קלים לי. חסד ה' פתאום מופיע והכל זורם ומסתדר. אני משקיע פחות מאמץ ואנרגיות באותם המעשים.

אני חושב שטוב לי לא להגדיר את עצמי לפי המחלה. אלא להגדיר את עצמי כטוב. שעליו יש מחלה. אבל עדיין הטוב שם.

פסיכולוג מטפל בשיטות שונות. לדעתי כאדם חשוב להאמין בעצמך. פלא עצום קורה כשאתה מאמין בעצמך. פלא עצום. ממש פלא הבריאה- מחדש. כל יום מחדש.
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.44 שניות

Are you sure?

כן