זהו, נמאס לי!
15 יום נקי וזה שוב חוזר, בא לי את זה, ובא לי את זה רצח... קמתי עם מצב רוח כל כך גרוע, ישר רציתי להירגע עם הסם שלי...
לא עשיתי כלום בנתיים, אבל אני כבר לא יכול, אני הולך ברחוב והכל מסריח שם, אני לא יכול להסתכל לפקוח תעיניים... מה העתיד שלי הולך להיות עד כדי כך דפוק?
מה אני צריך לעשות? לסגור את העיניים ברחוב? לא רק שיש לי יום גרוע התמונות בחוץ עוד מגדישות את הסאה, הצילו!!!

אה כן, ותגובות כמו בהצלחה לך על זה ותחזור אלינו שתתפקח, לא יתקבלו בברכה, למעשה אתם לא חייבים להגיב בכלל אני בכלל לא יודע למה אני כותב את זה

אמרתי, לצערי הרב אני לא יודע איך להתמודד ואיך להיכנע ואיך לעשות משהו להעביר מעלי את רוע הגזירה...

גם הפחתה של ראייה אחת זה טוב! אם אתה משתף וכותב זה כבר מראה שעדיין השם משאיר בך כוחות, יש לך את הניצוץ שיאיר ללהבה. אל תבהל, מהניסיון שלי בהתחלה קשה יותר, אבל אחר כך קל יותר.
כמו כן נסה לשחזר אחורה מתי היו לך פחות נפילות ונסה לשכפל את המצב שהיה, כמו כן לי מאוד עוזר לשמוע שיתופים בקבוצות הטלפוניות - נסה גם את זה.
בהצלחה לך אח יקר.

אוהבים אותך אריאל. גם ה' אוהב אותך. דבר אליו

אני מחזק את דבריו הפשוטים והנפלאים של ד"ר פנחס !

אריאל היקר,

הצטערתי לקרוא.
לצערי גם לעצום עיניים לא יעזור.

צריך רק לעשות פעולות די פשוטות, אבל לא קלות:
חוסר אונים - אמונה - כניעה.

בהחלמה

תשמח!!!
תן חיוך תרקוד , תשמע מוזיקה שמחה ומקפיצה..
ברגע שתהיה שמח אתה לא תרצה לחטוא כך זה לפחות עזר לי!
ועוד עצה תצא מהאינטרנט ולך לעשות משהו אחר!

אוהב אותך אריאל.

ואני מקווה שאבאל'ה יוציא אותך מהגל הזה. (ותאמין לי, זה קורה. זה גל שיעבור...)

בהחלמה, אביתר.

נפלתי פעמיים באוננות, בלי צפיה... וזה לא משביע אותי, אני רוצה לצפות... אני חושב שאני אחזור לקונכיה שלי לתקופה מסוימת...
למה רק לכם עובד כל העניין הזה של לדבר לאלוקים וכו'... למה לי זה אף פעם לא עובד? אני נופל על הרצפה עושה את סדרת הפעולות הפשוטות מתחנן וזה לא עוזר!!!

אני יודע, אני יודע גם שאני יחזור לכאן על ארבע בעוד כמה ימים...

אני פסיכי

אני מבין את הכעס והתסכול,  לצערנו מרגישים לפעמים את הכעס כלפי הכיוון הלא נכון שהוא ה'.  שלא תגיד שאני סתם אומר שאני מבין אני אגיד שגם לי זה קרה.  הייתי במסע בן 90 יום שכרגע עזבתי אותו מסיבות אחרות,  והרגשתי בהתחלה ממש התרוממות רוח.  הצלחתי לעבור עוד יום ועוד יום ועוד יום של נקיות. "וואו זה ממש עובד" , חשבתי לעצמי.  אך אחרי 17 ימים של נקיות באה המכה.  אחרי שחשבתי לתומי שגמרתי עם המחלה,  הדיבוק הזה או כל דרך אחרת אפשרית לקרוא לזה,  נגמר וחוסל.
אך למרות שזה נשמע די קלישאי,  כל נפילה יש לה משמעות כלשהי לעתיד.  היא חלק מתוכנית ההחלמה הגדולה.  תחשוב מה היה קורה אם היית נשאר "נקי" (כביכול)  מנפילות למשך חודש.  במשך החודש הזה יכלת לחשוב לתומך שזה נגמר ואתה שולט על זה.  אך הנפילה מזכירה לך את הצעד הראשון: אנחנו לא יכולים לשלוט בעצמנו על התאווה.  היא חזקה ממנו.  רק כוח גדול ממנו (אבא בכבודו ובעצמו ) יוכל להחזיר אותנו לשפיות.
אם עדיין לא התחלת את תוכנית 12 הצעדים כדאי לך מאוד להתחיל.  בלעדיה אין שום סיכוי.

גם לי זה לא עובד....











(גם אני לא עובד....)

למה לזלזל, אני באמת השתדלתי...

גם אני