אחרי סבל של שנים הגעתי לתוכנית, נכנסתי למפגש הראשון ונמלאתי תקווה.
לאחר כמה כישלונות שוברי לב, זכיתי בחסד הא-ל לעלות על דרך הניקיון וההחלמה, והתהליך נמשך-עבודת צעדים, ספונסר, קשר עם חברים, ניצחון גובר והולך על התאווה, קריאה בספרות, כתיבה-הדרך נראתה מבטיחה.
ציון דרך, נפילה, ושוב עלייה על דרך-אכן ניסים קורים כנגד כל הסיכויים!
ואז, כשהכל בסדר-כשהדברים מתנהלים על מי מנוחות, כשנראה שכבר שום דבר לא יכול להרוס לי את ההחלמה מתגנבת למוחי מחשבה ראשונית שמקורה במחלת ההתמכרות שלי, ללא שביקשה רשות להיכנס, וברוב חוצפתה לוחשת לי:
"היי אתה, כן כן, המכור לתאווה-הכל טוב לך הא? יפה,כל הכבוד. אתה נקי ומפוכח, עובד את הצעדים, ממשיך לקבל מתנות בדרך. אבל אני לא מבינה, בלי תאווה בכלל? מה כבר יקרה אם תיתן מבט? מה יקרה אם תפנטז? עזוב אותך משטויות, הרי אם אתה כבר נקי מספר שנים לא תיפול מזה. אם עשית זאת מאות ואלפי פעמים ולא נפלת אז הנה לך ההוכחה-תנשנש פה ושם תישאר "נקי" ותמשיך בהחלמה. תקשיב לי. בנוסף לכך, תוכל להגיע לקבוצה ולהצהיר קבל עם ומכורים: בחסד אלוקים לא מובן מאליו אני נקי רק להיום..."
זהו סיפור שחוזר על עצמו אצלי מאות אלפי פעמים. ועל פניו מחלת ההתמכרות כביכול צודקת-הרי בסך הכל לא "נופלים" מהפעולות הללו.
האם לנהוג כך אכן פירוש הדבר שאני באמת נקי? בשבילי, אני יכול לספר לכם על החיים הנפלאים בהחלמה (והם אכן כאלה), אך אם אעשה לעצמי הנחות בהימנעות, אזי ההחלמה שלי גם תיראה כזו-החלמה פושרת.
קלוש הוא הסיכוי להישאר נקי לאורך זמן אם אנהג בדרך זו. מאידך, יש לי סיכוי, אולי, בחסדו וברצונו של אלוקים אוהב, רק להיום, להישאר נקי, אם הגישה שלי תהיה של הימנעות מוחלטת, ללא אולי וללא רק.
ואסיים במשפט "רק להיום" שאני מאוד אוהב: "רק להיום מחשבותיי יהיו על החלמתי, לחיות ולהנות מהחיים ללא שימוש בתאווה"
