ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: הפרשן 662 צפיות

הפרשן לפני 11 שנים #33301

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
אני לא הולך לכתוב בפוסט הזה את הביוגרפיה של חנן קריסטל קרן נויבך או רינה מצליח... (פרשנים פוליטיים) אין לי מאומה עם נחמיה שטרסלר (פרשן כלכלי) זוהיר בהלול ודני דבורין (פרשני ספורט) לא אכתוב מילה על ההתפייטות המוגזמת של אייל שני (פרשן אוכל - שיא הרצינות, יש דבר כזה.) ובכל זאת יש רגעים שאני חש שבקלות הייתי מחליף אותם. זהו מאמר על שני צדדַי כפרשן, האחד, כמי שמביע את דעתו על ארועים ומלהג מבלי שדבר מחייב אותו. וצד נוסף, מי שהפרשנות שלו לארועים מובילה ומנתבת אותו בחייו. אתפלל להכוונה ולא לפרשנות מוטעית...

אחד מחברי הקרובים רצה לשלוח אתי לשדר 'בציפורי לילה', האמת שנראה לי יותר מתאים להחליף את יובב כץ 'בשנינו ביחד וכל אחד לחוד'... קישקשתי בלי סוף. חיוויתי דעה בעניינים שלא היה לי מושג לגביהם רק בשביל לקבל תשומת לב, גם עכשיו, אה? לא נורא. זה מה יש, וזה יותר טוב ממה שהיה בעבר... מדוע? כי מרגע שהעזתי לפתוח את הפה, לא הצלחתי לסוגר אותו, גיליתי שאני איש של מילים, תן לי נושא וזמן ואני כבר אעמיס אותו במילים ללא גבול, ללא קשר (מאיפה אתם חושבים שמגיעים הפוסטים הארוכים שלי?) למדתי להרפות, עודני.

לא לחינם הבאתי את השמות דלעיל, כמו כל פרשן שמכבד את עצמו ידעתי לתזז בין הנתונים, לומר דברים והיפוכם במשפט אחד מבלי למצמץ ולהסמיק. בדיוק כמו הפרשן פוליטי שאינו מתבלבל מהמציאות ומדווח על מהפך שמתבשל, בתוך זמן הוא יצוץ ויזעזע את אמות הסיפים... ומשלא קורה דבר הוא מסביר בלהט שלא הובן כהלכה, גם כשמתברר שהכל עורבא פרח... ממש כמו הפרשן הכלכלי שבמהדורה אחת מציג את הנתונים בארשת פנים מתוחה ומודיע שאנו 'בעיצומו של מיתון עמוק',  ובאחרת מציג את אותם נתונים ובצהלה מכריע 'שהצמיחה החלה'...

פרשן טוב הוא מי שיכול לדבר - עדיף בביטחון מוחלט - בכיוון אחד, וזמן מעט אחר כך לומר באותו ביטחון את ההפך המוחלט. הייתי המום כשראיתי לראשונה את פרשן האוכל מנהל דיאלוג מרגש עם... עגבניה מיובשת שניצבה לה מבוישת במרכז צלחת ענק ריקה..  כשבאתי להחלמה זה היכה בי, אתה מתנהל בדיוק אותו דבר. זה המקצוע שלך. פרשן. מרוב פחד משקט, אתה מקשקש. סתם.

איזה כיף שהיה לי עם מי לדבר בלי קישקושים.. האיש האוהב סיפר לי על עצמו ולימד אותי לשתוק, כשאין לך מה לומר על עצמך שתוק, שתקתי. המון. אחרי זמן שאלתי אותו על מה כן לדבר, והוא ענה לי, שתף במה שאתה רוצה לעשות ולא כדאי לך לעשות ואינך עושה. (תודה בחוסר אונים)  אחר כך תשתף במה שאתה רוצה לעשות ואתה עושה. (פעולות החלמה – תקווה) כך בפשטות, עזר לי מאוד לעשות סדר בבלאגן, גרם לי להפסיק 'לפרשן' ולהתחיל לעשות.

כמה מילים על חלקו האחר שלי כפרשן – הרגשתי שעליתי שלב בהחלמה, כשהתחלתי להפנים שהמציאות כפי שאני חווה אותה היא לא בהכרח מה שבאמת קורה, היא רק הפרשנות שלי להתרחשות. עליתי שלב כי כבר לא הייתי 'אני נגד העולם', זה היה יותר 'אני ממול עצמי'. 'האחרים' יצאו מהמשוואה הזו. לא שלא התעצבנתי מהזולת, התחלתי להסתכל לכיוון שלי יותר.

יש לי דוגמאות רבות, יכלה הדף והם לא יכלו. הנה לכם אחת פשוטה - לפני זמן מסרתי לבוס דו"ח ביחס לאחד הרכיבים עליהם אני מופקד בתחום אחריותי בעבודה. הוא הציע דרך פעולה ספציפית, קיבלתי, השתדלתי ליישם. לפני ימים הוא התעניין ביחס לתפקוד של אותו 'רכיב', נתתי כמה פרטים יבשים משכתי בכתפי ואמרתי לו ישירות שאין לי כח ומצברוח לדו"ח וביקורת, הוא היה המום. מה?! ביקורת? רציתי להחמיא לך. לומר לך שהתפקיד נפלא והפידבקים מדהימים... ההיסטוריה שלי קיטלגה את פנייתו כביקורת. 'פרשנתי'. לא נתתי שום צ'אנס לאופציה אחרת.

אחר זמן מה בהחלמה כשראיתי את הפער בין מה שאני מרגיש וחושב למה שמתרחש הלכה למעשה במציאות נבהלתי, הגעתי למסקנה מפחידה, לא פחות - מי יודע כמה מהמריבות הקשות שלי עם האנושות נבעו בגלל הפרשנות המוטעית שנתתי.. כמה מהומות חוללתי על כלום, כמה קשרים הפסדתי עם מי ומה שיכלו להועיל לי ובגלל 'המשקפיים' המאובקות שלי  הם אינם. 

זו לא הלקאה עצמית, איני בא ליילל על העבר, אני גם לא רץ לרפא קשרים הרוסים, ולבנות גשרים שעמלתי למוטט, זמנם יגיע ובהתייעצות, זו קריאה להתבוננות פנימה, היום, בזמן אמת, למדתי לומר לעצמי בקול - אל תקבל כהנחת יסוד את התחושה שהעולם נגדך. שמה שנדמה לך שקורה באמת קורה, השאר אחוזון של ספק, אולי דרכו יכנס מעט אור ותחשוב בעוד זמן אחרת... 

התרגול המחשבתי הזה, היציאה החוצה, אצלי עזרה לי לראות עוד יותר ברור את החלקים שביכולתי, וכשביקשתי אומץ, קיבלתי.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: הפרשן לפני 11 שנים #33320

תודה רבה. אני חושב שעקב בצד אגודל הולך ונכתב על ידך הספר "קווים לדמותו של מכור". זה מצוין. אני אוהב ספרים שבהם אני הגיבור המרכזי...
הזכרת לי את המטפל שלי, שמדי פעם אחרי הרצאה ארוכה מפי עליי ועל האישיות שלי ועל הדברים בחיים שלי שהם כך ולא אחרת, היה שואל "האם זו האמת?"
עבורי זו הייתה שאלה מאוד חזקה. היא העבירה אותי כביכול לדוכן העדים, וחייבה אותי לומר את האמת, את כל האמת, ורק את האמת.
לפעמים הייתי עונה "כן", ואז הוא הוא היה ממשיך "ומה אם זה רק סיפור?"
כלומר: בסדר, אני לא מתווכח אתך. זו האמת. אבל לו יצויר שזה היה רק סיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך, מה הייתה המשמעות של זה לחיים שלך? זה הסדק שדרכו הוא הצליח לפתוח לי את המחשבה לאופציה אחרת, לפרשנות אחרת.
לאט לאט למדתי, בזכותו, לעצור ולשאול - דווקא בנקודות של ודאות מוחלטת -
"האם זו האמת? ומה אם זה רק סיפור?"
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

בעניין: הפרשן לפני 11 שנים #33595

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
תודה לך, אני כותב על עצמי, כנראה שאנחנו דומים.. אחת האמרות הראשונות ששמעתי בתוכנית היתה שאנו גזרות שונות של אותו בד..
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: הפרשן לפני 11 שנים #33659

  • Rondo
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1012
תודה אסירות
האמת שכבר קראתי את זה
אבל כמובן שלא הבנתי את זה כמו שאני מבין את זה עכשיו
נראה לי לפעמים שאני קצת אטום
פגם אופי?
בנוסף לא הייתי צריך לקרוא את זה 10 פעמים
בפעם הראשונה הבנתי על מה אתה מדבר
אולי שינוי קטו אצלי ?
מקווה שלא אכפת לך שהחזרתי את הפוסט
פתאום הוא נראה לי כל כך חשוב

בעניין: הפרשן לפני 11 שנים #33690

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
שינוי קטן? ענק. דורון יקר, מה שאתה עשית פה בשלושה ימים לקח לי למעלה משבע לחודשים. יש לי אגו הרבה יותר גדול משלך, חירבשתי לאנשים ת'שכל עם השטויות שלי בלי גבול, קשיות העורף שלי כמכור עייפה רבים וטובים... האמן לי שאתה במצב משובח.

ולא, לא פגם אופי, אמשיך להציע לך לקרוא לזה - חֶסֶר אישיותי...

בהחלמה
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: הפרשן לפני 11 שנים #33702

  • נעם ה'
תודה לך אסירותודה,
עברתי שבת נוראית שבה חשתי בצורה חזקה ביותר כמה אני מכור. המדהים הוא שכל הזמן יכולתי לראות את עצמי מבחוץ מאבד שליטה ומנסה לדברר את עצמי בעיקר לי וגם בשלב מסויים לאשתי.
חוסר אונים אחד ענק. המילים נעתקו מפי. בקושי רב תארתי לאשתי את תחושתי. את חוסר האונים ואת האכזבה והכאב שלי.
בערב שבת, הספונסר שלי הזכיר לי לבקש את השלווה. ביקשתי אך אבא לא רצה לתת לי זאת וסיבותיו עימו.
אני מתפלל שהיכולת הזאת שנולדה לי לראות את הדברים מבחוץ ומעולם הרגש, תביא אותי למקום בריא יותר שלא אמשיך להיות כל כך לא נעים לסביבתי.
(ומדהים, בכל זה התאווה בכלל לא הייתה ברקע. פעם, בימים רחוקים וארורים היא הייתה המקלט בזמנים אלו. היום בחסד ה' - אני במקום אחר ומתפלל שכך יגמר גם היום הזה.)
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.56 שניות

Are you sure?

כן