שלום לכולם.

אני חדש באתר אבל ממש לא חדש ב"החלמה" בטח ובטח לא חדש במחלה.

כיתרתי את הנושא בשם "כאב שאין לו תרופה" מהסיבה כי זה מה שאני אישית חש, מרגיש, וחווה.

מן הסתם יהיו כאלו שיתקוממו. יהיו כאלו שינידו לי בראשם ברחמים.
ואילו אני לא כתבתי את דברי בהתרסה חלילה או בשביל לסחוט ממכם מעט רחמים וחמלה.
כתבתי כי ברצוני לדבר על הכאב, התסכול, הפחד והייאוש, שלי ורק שלי.

אני כואב! אחרי כל כך הרבה שנים של חיים חולים עם כל כך הרבה נסיונות ריפוי, אחרי נהרות של דמע, אחרי המון ויתורים קשים על תאוה ובכלל, בשביל להחלים ולחיות שפוי.

אז כן שוב, עוד פעם הראש שלי הסתובב.. שוב לא הצלחתי לשמוע קול שפוי בראשי. כאילו כל כולי הפך להיות אוטומט.
וכך אחרי מספר חודשים של החלמה וחיים שפויים ונהדרים.
לא הצלחתי להפסיק לרגע את עצמי מפעילות אינטנסיבית של תאוה. כשכל הזמן אני עוצר את עצמי מלהגיע לרגע של אחרי...
כי אני יודע מה ארגיש.. כי אני יודע בבירור שאני לא רוצה לחוות משהו מהכאב הזה.
אבל זה הגיע כמובן. למה? כי זה מי שאני ומה שאני.

אלי היקר אבא אוהב ומרחם.

לא אדע למה. לא אבין מה רצונך ממני.

אני לא מצליח לעמוד ביעדים שלך ממני!

לא מצליח וכנראה אבא גם לא אצליח!

להתעלל בי לא תרצה, אז אולי נסגור דיל? אולי פשוט תחליף לי תפקיד פה במשחק?
אני לא מיותר לך פה?
אני לא מצליח. זה מובנה אצלי ברמות קשות.

אז כן אני אנסה שוב, כי מה אחיה כך כל הזמן? אבל זה שוב יגיע. אותו רגע של איבוד שפיות טוטאלי.
זה יגיע כמו שזה מגיע כל הזמן.

כן היו גם רגעים ששכחתי מי אני, חשבתי שאצליח לפנות לעזרת הא-ל המרחם באותו הרגע.

אבל המציאות הוכיחה לי כי לא.. לא אצליח לפנות אליו וכשלא אפנה אליו לא אשאר שפוי נקודה!

מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ! אבל כשלא ארצה את עזרתו אחזור לשאלה מאין יבוא עזרי לא אצליח להגיע לתשובה של מעם ה'. ופה נתקעתי.

אז אולי תפנה שוב ושוב אני אומר לעצמי? וכן זה מה שאני עושה ועשיתי, אבל עד אותו רגע.

וכשזה קורה, הנפש החולה שלי עם המוח המתעווית שלי חושבים ומרגישים אחרת. רוצים בשבילי לא את מה שהא-ל רוצה בשבילי.
ואני? בתווך.. נענע לנפשי מתייסר שוב ושוב.

אולי זהו כף הקלע שדיברו עליו חכמינו? אולי זה בכלל לא אי שם למעלה? אולי זה פשוט פה למטה?

"למעלה למטה למעלה למטה" קורא לו המלאך.. ואני עולה למעלה ויורד למטה. שוב ושוב.

עד מתי?

חברים יקרים אל תספרו לי בבקשה שזה אפשרי כי הא-ל עזר לכם להיות נקיים חודש, או שנה ואפילו מספר שנים.
תראו מסביבכם את החברים שהעזרה שלו לא פגשה אותם.
כן תלכו לבתי חולים ותראו כי יש חולים שנרפאו ויש כאלו שלא!
אתם מאמינים שזו מחלה? אז תאמינו שרק הוא רופא כל נפש מחליט את מי ומתי לרפאות!

ובינתיים עלי כמובן מוטלת החובה לנסות לבקש להתחנן לרצות לייחל להשתדל... השלם את השאר.

לא אסיר מעצמי את האחריות להשתדל לבקש לרצות וכו'

אבל כמה באמת סיכוי יש לרצון שלי כשהוא מלווה בהוכחות לכשלון?

אז זהו כתבתי, ואני בוכה. ואני רוצה לצעוק פה דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי ושוב דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

אבל מה זה יעזור? מישהו ישמע אותי? ואם כן מישהו יעזור לי?

מי? הא-ל שעזר לך?

ועזר גם לי ...

ברור שהוא שומע, כאבי נפשי ייסורי רוחי לא יעוותי את האמונה הברורה בו יתברך.
לא אטען עליו כלום כי ידעתי שהוא מרחם ואוהב, הלואי שרק קצת כך אוהב את עצמי.

אבל......

הישועה לא נראית באופק. אני לא מצליח. וגם לא ..

טוב אסיים פה

חשבתי שהכתיבה פה תקל עלי, אבל אני דומע יותר.

שיהיה לכולכם רפואה שלמה.
מקוה שגם אני יזכה לכך, מקוה שזה יהיה לפני שאפסיד את חיי



כאב שאין לו תרופה

גם אני מצטרף להנ"ל.
אבא תרחם.

אח יקר. גילוי נאות, אני מכיר אותך. ראיתי את ההודעה הראשונה שלך וידעתי 'בבטן' שזה אתה, צחקנו יחד כשהתקשרתי עכשיו לדרוש בשלומך. חשבת שלא אזהה? את תאומי?  אנחנו מכירים שנים. עשינו דרך ארוכה יחד, אין עוד מי מאלו שאני מכיר שמסלול חייו דומה לשלך. במחלה ובהחלמה. זכיתי לצעוד במחיצתך, חוויתי איתך חוויות בלתי נשכחות. אני שמח שאתה כאן.

אכן, הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. מי שינכס לעצמו החלמה כל שהיא מוכיח שאינו מבין משמעותה. ההבנה שלי בהחלמה היא לעשות את כל המוטל עלי ואז הוא אולי יתן מתנה, נקיון - מפוכחות. הייתי איתך כשויתרת. כשהרפת. כשנכנעת, לא היית אומלל, היית מואר. עשית פעולות מחלימות שמעלות דמעות בעיני. עכשיו.

אני לא בא לתת לך ציונים. אתה מכיר אותי טוב מכדי שאעשה עליך פוזות. אני מעוניין להציף אצלך את מה שאתה לא מסוגל כרגע לראות בעצמך. אתה - ה ש ר א ה - בשבילי. בשביל עוד אחרים. בכינו יחד לא פעם. צחקנו יחד המון. אתה עוד תראה. אנחנו נשוב. לבכות לצחוק לשמוח להחלים יחד.

אתה יודע למה? כי אין לאן ללכת. אתה יודע מצויין שהפתרון שם כבר לא פותר כלום. שהספקת במחלה כל כך הרבה וכלום לא הספיק לך. שזה גם לא יספיק. לעולם. אתה מכיר טוב יותר מכל אחד שאני מכיר את שני צדדי המטבע. ולכן אני מאמין שאתה תגיע אל חוף המבטחים.

תמשיך לזעוק לצעוק ולהתחנן. הבל פיך לא מתפזר בחלל ריק, מישהו שם למעלה אוסף בקפידה כל נידנוד של מיתרי קולך. כל דמעה. הוא בונה מהם ארמונות.

באהבה ללא תנאי.

חבר יקר וכאוב,
אין לי צל של מושג מהו כאב שכזה. כשכולם צוהלים עם פיתרון. ואתה אומר בוכה, אלוקים לא עזר לי.
אני מבטיח לך שהבל פיך לא התפזר בחלל ריק...
אלי זה נגע.
העומק הזה של הכאב, גם בו אלוקים רוצה לשכון. בחרו במשמה מיוחדת לרדת לשם. להביא את אבא גם לשם...
ואציע שאל, הנך.
בחיי לא פגשתי מישהו כמוך. כל כך רחוק ויחד עם זאת כל כך קרוב. הכי קרוב. דבוק בה'.
שמעתי פעם, שאשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, זו לא רק שאלה. זו גם תשובה.
מאין, בחינת אין, אין עוד מלבדו, מהאין יבוא עזרי. מאותו מקום שהעולם נברא יש מאין, משם יבוא עזרי.
יבוא יום ונגלה שכל השאלות והקושיות שלנו הם בעצם התשובה בעצמה. וכעומק השאלה, כן עומק התשובה שלך.
כעומק האבל כן עומק הנחמה.
רצונו יעשה.
בבקשה תמשיך לכתוב. לפחות עבורנו, לפחות עבור העבר והעתיד שלך.
אין מילים. יש לי חיבוק גדול בשבילך.
אוהב
הושיעה

אסירותודה יקר ואהוב.

הצלחת גם הפעם למלאות את עיני בדמע, את נפשי בחום, ואף הצלחת להצית בי שוב את גחלת התקוה שכבויה בי.

רק חבל לי שברגעים שאני מוצא את התאווה שלי אני שוכח את החבר שלי...

כי אתה חבר כאח שווה לי יותר מכל תאווה אחרת.

אבל אתה יודע שאומר אחרת ברגע הבא שאמצא תאווה נוספת שהיא בשונה מהאחרות לא היתה ולא תהיה....

תודה על תגובתך החמה והאוהבת


ערכתי

שלום כאוב,

אני לא כאן כדי לשפוט אף אחד, ובאמת שאני מאמין שהמחלה הארורה הזאת היא בעלת סיכויי החלמה נמוכים להחריד. אני מתחבר לדברים שלך, למרות שלא הייתי במצבים שלך מאז שהגעתי להחלמה.

כן, אני מאמין שמדובר במחלה, ולא שואל שאלות. אני לא שואל שאלות על אלו ששוכבים בבית לוינשטיין וגם לא על אלו שלא החלימו למרות הצעדים.

אבל לא מזמן ראיתי במייל היומי באנגלית משהו שכתב דב (נקי 14 שנים), על שאלה של מישהו איך אני יכול להיות בטוח שאלוקים ירפא אותי. הוא הסביר שזה שונה מאשר מחלה רגילה בכך שהמחלה היא חוסר החיבור לאלוקים, ולכן אם אני מתחבר אליו - אין מחלה יותר.

סוד תודה על תגובתך המחכימה כתמיד.
רק שזו בדיוק הבעיה. כי "המחלה" שלי תמיד תשוב לנתק אותי ותמיד יגיע אותו הרגע שלא ארצה בחיבור אליו ואיתו, יהיה רגע שארצה לחבוק בזרעותי את המחלה הארורה שלי. כך זה עובד אצלי בכל אופן. לכן דברי החבר דב נכונים רק אינם נותנים מענה לאדם שזה בדיוק מה שהמחלה שלו גורמת לו, כן היא גורמת לי לרצות להתנתק מה-  כ - ל  כולל הכל.

אגב אני לא חושב שמישהו הבטיח לי שארפא, שמעתי מחבר ותיק, כי בצעד 2 כתוב " הגענו לאמונה  שכוח גדול יכול להחזיר אותנו לשפיות."  כשהדגש הוא על יכול. הוא לא חייב, הוא לא מבטיח, הוא יכול. זהו.
אם אתחנן אליו מספיק הוא כנראה יעזור. עד כאן מדברי החבר העניך.

ועוד דבר האם אני מסוגל או מישהו אחר מסוגל להיות כל הזמן מחובר אליו יתברך? כן? כי ראיתי בספרים הקדושים שאנשים כאברהם אבי האומה וכדומה לו זכו לכך. אבל איש כמוני אם אזכה לרגע אחד של חיבור והיה זה שכרי. אוכל להשתדל להיות יותר ויותר מחובר אבל לא אוכל להיות מחובר בכל רגע, כל הזמן. מה גם שזה נראה לי מעיק...

אז כך שתמיד יהיה רגע שלא אהיה מחובר, יהיה גם רגע שאטעה ואכעס וכדומה, ואז מה? ההבטחה של החבר דב לא תהיה תקפה באותו רגע. ומה יהיה איתי באותו הרגע?

אולי אתה סוד תבטיח והקבה" יקיים? עשינו דיל?

בכל מקרה תודה על הדברים על ההכלה, ועל עוד..

כאוב היקר
לדעתי העניה, מה שאנחנו עושים כאן, זה לתרגל פעולות כל הזמן, ולתכנת אותם בתוכינו לגמרי, עד כדי כך שגם בזמן שנהיה מנותקים לחלוטין, נעשה את הפעולות מכח ההרגל.
ולגבי החיבור, שוב זה עניין של הרגל. לא מדברים כאן על חיבור של דביקות, או על תחרות עם האבות הקדושים. מדברים כאן על חיבור תמידי של הבנה שאני בכוחי לא יכול לעשות כלום. ורק אלוקים ברצונו יעשה הכל.
בהחלמה.

חסר אונים יקר, למה תכתוב לדעתי העניה כשאף אחד כאן לא חושב שאתה באמת עני בדעת ו[ספק לי אם גם אתה חושב כך ;)]

כתבת " מדברים כאן על חיבור תמידי של הבנה שאני בכוחי לא יכול לעשות כלום. ורק אלוקים ברצונו יעשה הכל.
בהחלמה."


ואז מה? ואז אני תמיד יחווה את זה כך? לא יהיה רגעים שאשכח את זה? וברגעים האלו אתה באמת חושב שאצליח לעבוד על אוטומט ולזכור שרק הוא וכו' וכו'

אם אצלך זה כך כמובן שאני שמח אבל אצלי זה אחרת כנראה ומגיע הרגע שאני יודע ומרגיש שהוא יכול ורוצה לעזור לי ואני אפילו מאד רוצה שיעזור לי אבל רגע אחרי אני רוצה שהוא יעזור לי אבל שיעזור לי למצוא את מי שאני מחפש בשביל להשתמש.

אני דיברתי רק על עצמי אני שמח בשביל שהצלחת להגיע למקום אחר, ואתה נוסע איתו יתברך כבר באוטמט .

הרכב שלי הוא כנראה על גיר רגיל מקרטע וממש דפוק אני כל הזמן צריך ללחוץ על המצמד, ולפעמים אני מתבלבל ושוכח ללחוץ ופתאום מוצא אני אותי עם רכב שיש לו מכות שאסי קשות.

אצלי זה לא כך. הלואי וזה היה כך,
אבל זכיתי במו עיני לראות כמה חברים כאלה.
ואני יגלה לך בסוד...
כן, יש להם כבר תקופה ארוכה של החלמה, ולא בכדי.
ואני מסכים איתך שזה נס. גם הם.
בהחלמה.

חסר אונים יקר, אני אישית מעדיף לדבר על עצמי ומהניסיון שלי, לא על אחרים ולא מהניסיון של אחרים.
הניסיון של אחרים מהווה בשבילי תקווה, הניסיון שלי מהווה בשבילי...

אקח את הניסיון של האחרים בשביל לקוות ולהתפלל, אבל לדבר, אדבר רק על הניסיון שלי.

כך אני לטוב ולמוטב.

אני שמח בכל אופן שאתה משוחח איתי פה בפורום

שלום כאוב,
כואב מאוד מה שאתה כותב פה, מאוד מתסכל.
ואני יודע שיכול להיות שמה שאגיד יכעיס אותך יותר ואני באמת בדילמה לגבי זה.
חיפשתי קצת בהודעות שלך בעבר ולא הבנתי בדיוק מה המצב שלך.
אמר לי חבר שהיה נקי חצי שנה ונפל, שביום הנפילה הוא לא יכל לשמוע או לחשוב על התוכנית, זה רק עצבן אותו. זה מובן.

אתה כנראה יותר מתוסכל ממני, בטח ניסית יותר דברים ממני, יותר זמן ממני, יותר פעמים ממני.
ובכל זאת, מה לא עשית עדיין?

אני יודע היום שהמין נתון לבחירה, בניגוד למה שחשבתי עד לא מזמן. ואני רואה את זה בחיים, שאם נפלתי יש לי מקום לקחת אחריות (לא אשמה), ויש לי מה עוד לעשות כדי לא ליפול שוב.
גלה לנו ולעצמך, מה נותר עוד לעשות?

באמת כואב לי, ואני מסרב להאמין שנגזר דינך לאבדון.
החיים יהיו טובים, לך ולי, אם תגלה לנו ולעצמך מה עוד לא עשית.

באהבה ובהחלמה

המין אכן נתון לבחירה.
משפט יפה מקסים ואפילו מיוחד.

אני לא מכיר אף אותך ,אך מתוך דבריך נשמע שיש לך נפילות. אני שואל האם לזה התכוון המשורר [ רועי קיי] כשאמר המין נתון לבחירה.?

אני בהחלט חושב שאתה לא בוחר ליפול, וכשאתה נופל, רועי קיי לא נמצא שם בשביל לממש את ההבטחה שלו.

כשהמין אכן יהיה נתון לבחירה אצלי, אני הראשון שיספר לך, בינתיים זה לא ממש כך.

זה שיש לי מספר חודשים פה מספר חודשים שם שאני נקי, אומר לי שהמין נתון לבחירה, אבל לא שלי.

[מי שהבטיח לך שאם תעשה 1 2 3 תהיה נקי, שיקר אותך.
אם תעשה 1 2 3 אלוקים אוהב [b]אולי[/b] יסכים להשאיר אותך נקי. אם לא תעשה 1 2 3 אלוקים בוודאות לא ישאיר אותך נקי.]

שאלת אותי מה לא עשיתי. כנראה שלא עשיתי הכל, כי אני למרבה הפלא.. לא מושלם וגם לא קרוב לזה.
אבל אשאל אותך אחרת, כשאתה נקי או אחרים שהם נקיים, האם אתה\ם עשית\ם הכל באותו הזמן? האם לא היו טעויות בדרך? אני מניח ויודע גם,שכן, לא תמיד עושים הכל, ובכל זאת נשארת\ם ניקי\ים.

אם כן מה הבדל? למה כשאני לא עושה הכל אני נופל ואתה כשאתה לא עושה הכל אתה נקי?
אז או שאתה יותר יפה וחמוד ולכן אבא אוהב אותך יותר, מה שלא נראה לי כי אני דווקא מאד חמוד...
או שכנראה שלא הכל תלוי ב"עשיתי הכל או לא".

עוד יש מה לאמר בנידון, אבל אשאיר את דברי איתי לעת עתה.

בהצלחה לך ןלכולם בבחירה במין...

כאוב היקר,
אני לא מרגיש מספיק חכם בשביל להתערב בשיח,
אבל עדיין נראה לי שההתמקדות בטעויות, ובמה שלא עוזר, לא תורמת שום דבר.
אני אכן לא חושב שאחרי שלושה חודשים בהחלמה נהייתי מאסטר, ואני לא חושב שאני יודע מה זה חיבור אמיתי.
אבל, כשאני נצמד לתוכנית ולספונסר, אני יכול להיות רגוע שאני לא טועה.
אני כן יסתכל על החברים הותיקים, כי אני יכול לראות אצלם, שעם חיבור תמידי התוכנית עובדת.
לראות ולהאמין.
ואם התכנית לא עובדת כרגע בשבילי, כנראה שאני עדיין לא עושה אותה מספיק נכון. אבל זה לא מפחיד אותי. כשנולדתי אפילו שיניים לא היו לי, אבל גם הם צמחו בסוף. לא בכוחי.
בהחלמה.
אוהב.
(כיף לדבר איתך )

כאוב היקר, אתה באמת חמוד...

"אם כן מה הבדל? למה כשאני לא עושה הכל אני נופל ואתה כשאתה לא עושה הכל אתה נקי?"

השאלה היא מה נקרא הכול?
בוא לא נדבר בקודים של החלמה, אלא עובדות ודוגמאות מהחיים.
אני נופל כשיום אחד אני לא מתקשר לספונסר שלי. או שאני לא כותב את הכתיבה היומית שלי. או שאני לא מתקשר להתחבר לחברים. או כשעובר שבוע ולא השתתפתי בפגישה 3 פעמים. או שמשעמם לי ואני לא מתחבר, או שאני במתח\לחץ\תסכול ולא מתחבר.    אם אני לא נופל זה נס, ואני לא מסיק שאני יכול להרשות לעצמי להמשיך בעיגול הפינות.

לא אוכל לבוא בטענות לה' שהוא לא מתנהג איתי לפנים משורת הדין, כי הוא לא חייב לי כלום. אני כן אעשה חשבון אם עשיתי הכול נכון, ובמה עלי להשתפר.

ולגבי הבחירה ונפילה, אני יודע שאם נפלתי זה בגלל שבחרתי שלא להיות מדוייק עם עצמי ולעגל פינות. זהו גם חלק מהמחלה.
ומה שדוחף אותי לעשות את הפעולות למרות שאני לא אדם מפוכח, הוא כאב מהעבר. הספונסר שלי אמר לי פעם כשנפלתי: לא כואב לך מספיק, אתה צריך להתחבר למקום הכי כואב בתאווה, ואז כבר לא תצטרך לחשוב האם לעשות פעולה או לא, מרוב כאב אתה כבר תעשה את זה בשלב הכי מוקדם שאפשר.
בסופו של דבר כשאנו מודים שאיננו יכולים לבד, מבקשים עזרה ומקבלים הנחיות לגבי מה שיש לנו לעשות בשלב מוקדם לפני הפעלת התאווה עצמה - הבחירה חוזרת לידינו. תמיד יש שלב מוקדם יותר ששם יש בחירה.

אני מקווה בשבילך שתאמין שמגיע לך לחזור לחיים ולשפיות.
אינאונימי