שיר השירים – מכתב לידיד נפש
"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים"...
ידיד נפש אב הרחמן, כמה אהבה יש בנו, כמה אהבה יש בך אלינו?! עזה כמוות אהבה.
אבל אבא יקר, קרה לנו דבר נורא. הדבר הכי נורא שיכול לקרות בין אהובים.
אבא, נהיינו חולים. כל כך חולים שאין לנו צל של מושג איה מקום כבודך.
שלחנו שליחים אליך, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו..... שחולת אהבה אני...
אבא יקר שבשמים ובארץ, בניך מתגעגעים, אוהבים, בוערים בתוך עצמם מרוב אהבה
אבל ריבונו של עולם חולת אהבה אני
אבא'לה, ישנה מחלה שנוטלת את כל אהבתנו הכנה אליך ושואבת את אהבתנו לטובת אהבות זרות
ידיד נפש! הרי רק אתה יודע עד כמה רצוננו לעשות רצונך רק אתה יודע מי מעכב... חולת אהבה אני
כל ריקוד וריקוד מול העגל בעומק הכל היה לכבודך. כל קליק וקליק במקלדת... רק אותך חיפשתי. חולת אהבה אני
אוי אבא! כמה רחוק ברחתי. כמה עמוק נפלתי. לכמה אלפי רסיסים נקרעתי, חולת אהבה אני
אנא בכח גדולת ימינך, תתיר צרורה. אם רק תתיר לי את צרורותי וצרותי תראה שחולת אהבה אני
אב הרחמן! האהבה שלי אליך לא חולה. אלא אני חולה מרוב אהבה אליך...
כשלא מצאתי אותך בבית המקדש ובבית הכנסת... הלכתי לחפש אותך בחוץ...
על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי ביקשתיו ולא מצאתיו.
אקומה נא ואסובבה בעיר... בשווקים... וברחובות... ואפילו באשפתות...
מצאוני השומרים הסובבים בעיר היכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. אבא לקחו לי הכל. מצצו לי את לשד החיים.
השבעתי אתכם... אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו?
תגידו לו, שבנו יחידו אהוב נפשו, עשה את כל הטעויות שבעולם. מצא את הפתרונות הכי הזויים שבעולם.
וכיום יודע שהוא חולה אנוש. תגידו לדודי אהוב נפשי, שחולת אהבה אני
הוא כבר ידע מה לעשות...
ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך אל רצונך
כרע רבץ כארי, וכלביא מי יקימנו... אבא'לה היקר, לפעמים כרענו לפעמים רבצנו. אבל כמו אריה... אף פעם לא באמת נפלנו.
לפעמים המצפון שיקר לנו. הוא השחיר את הפנים היפות שלנו. גרם לנו לחשוב שאתה שונא אותנו. גרם לנו לחשוב שאנחנו שונאים... חלילה.
אל תראוני שאני שחרחורת... אל תסתכל על הלבוש המאובק. אבא, אל תביט אל מעשינו החיצוניים. רק תסתכל לנו עמוק בעיניים...
כולך. יפה רעייתי ומום אין בך. כל יהודי נמוך ככל שאפשר, הוא בן אהוב ויהלום בכתר. "מום אין בך". זה מה שכתוב לנו עמוק בעיניים.
אבא,
זוכר שהיינו במצריים?
ואת ערום ועריה... במ"ט שערי טומאה... שקועים בערוות הארץ... לא היה לנו כל זכות.
אבל אתה אבא, ראית את מה שאף בריה לא ראתה. ראית את הטוב שבנו.
רצית להתחתן איתנו, רצית שנספר עליך לכל העולם. תכננת עבורנו לקבל את התורה ולהיות לך לעם סגולה.
ואז בחסד אלוקים, ביד רמה וזרוע נטויה, נגד כל הסיכויים, גאלת אותנו. בחסד חינם. למעני למעני אעשה.
וזוכר חסדי אבות... ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה...
אבא,
אנא עורר נא עלינו את אותה אהבה שהייתה בינינו אז, אל תראה אותנו שאנחנו שחרחורת...
תזכור איך הייתי יפה ורעננה כשהלכתי אחריך במדבר, בארץ לא זרועה, איך במשך כל הדורות מסרתי את נפשי עבורך,
אנא אבא יקר, מבקשת ומתחננת כנסת ישראל לפניך, אל נא רפא נא לה בהראות לה נועם זיווך
כל מה שאנחנו מבקשים זה לחיות רק בעולם שלך, בחדר יחוד איתך.
שהאהבה הרבה שמתפרצת בתוכנו תישמר רק אליך, שלא תתייבש מרוב חיפוש אחריך...
ותיק יהמו נא רחמיך...
ואחרי כל הכאב, והתחנונים, כדי להוכיח את אהבתנו הבלתי תלויה בדבר אליך, אוסיף עוד שני מילים.
אלו שני מילים שאינני מבין אותם. אינני מתחבר אליהם. הם נראים לי רעים ומזיקים. הם נראים נגדי. אך מרוב אהבתי אליך החלטתי לומר את את שני המילים הללו שכל כך כואבים לי... אבא בבקשה, אל תעשה את זה קשה. רק שני מילים.
אבא, "רצונך יעשה"...
