מזדהה מאוד!

דוקא הנקודה האחרונה קשורה לתגובה של "הרוצה בתשובה".

בעבר היו כאן המון חברים חדשים שנרשמו כי הם ראו מקום חי. נכון, רבים מהם לא שרדו, אבל אלו ששרדו זה היה הרבה בזכות התנועה שהיתה כאן. מה שקרה הוא שכמעט כל מי שזכה במתנה של ההחלמה - המשיך הלאה ולא נשאר כאן, וממילא לחברים החדשים אין מה שימשוך אותם להישאר. אז יש לזה כמובן צד טוב וחיובי, אבל גם צד שלילי.

הצד החיובי הוא שהיום לוקח לחברים הרבה פחות זמן לעשות את המעבר לקבוצות ולתהליך של החלמה. בעבר הלא רחוק, חברים היו נמצאים כאן תקופות של חודשים ארוכים עד שהשתכנעו שזאת הדרך ועד שקיבלו את האומץ לקפוץ למים, ואילו היום חברים חדשים מגיעים, רואים מיד שיש סיכויו משתלבים בתהלים.

הצד שלילי הוא שאותם חברים שקיבלו כאן מתנה כל כך גדולה, לא נשארים כאן כדי לתת אותה הלאה לחברים אחרים.

מה שחשוב לי לזכור הוא שאני נמצא כאן בשביל עצמי. נכון שאני נותן לאחרים, אבל זה נעשה בראש ובראשונה על מנת לשמור עליי נקי ולתת לי להתקדם בהחלמה. מי שבאמת רוצה שההחלמה שלו תשתפר - שיישאר כאן על מנת לתת.

תודה סוד...

ממש מזדהה עם זה. גם בשיתופים בטלפון - לפעמים קורה תחושת השלווה והעונג שיש לי אחרי שיחה עם חבר גדולה יותר כשאני שומע את הצד שלו מאשר כשאני משתף את שלי. וגם פה בפורום - כשאני מרגיש שהצלחתי להסביר לחבר חדש איזה עיקרון או דבר שלו הבין או סתם לתת לו להרגיש שיש אוזן קשבת שאכפת לה - זה משפיע לי ישר על ההחלמה ואיכשהו גם אם זה היה יום מלא במחשבות על תאווה, הם נמסות להם ונעלמות...

אבל לדעתי חשוב להדגיש שכשאתה נותן - אתה צריך לתת במאה אחוז  בשביל מי שאתה נותן לו. לצאת מעצמך (כחלק מהפעולות הרבות שאנו עושים כדי להפסיק להתמקד בעצמנו), ושהמטרה של ההחלמה תהיה נקודת המוצא, מה שנותנת מוטיבציה, אבל בשעת הנתינה היא צריכה להיות ברקע, לא כך?

תודה רבה אדם יסודו על העלאת הפוסט!
סוד, אני מזדהה חלקית עם מה שכתבת..
גם אני כמו רבים מכם זכיתי להכיר את האתר המדהים הזה!
באמת בזכות המקום הזה גיליתי שיש תקווה להחלמה יש סיכוי להפסיק להשתמש בסם התאווה, חוויתי תקופות של נקיות, זכיתי להרגיש קצת מה זה שפיות, מתוך כך גם זכיתי להתחתן ולהכנס לתקופה חדשה בחיים שלי..
בשנה וחצי האחרונות הייתי צריך לעבור בירור עם עצמי איפה אני בכל הסיפור הזה..
אז מצד אחד יצאתי מהפורום, מצד שני תמיד הגחלת הזו נשארה על אש קטנה תמיד הצעדים היו ברקע..
מה שאני רוצה לומר זה שלדעתי החברים שנעלמים כאן לתקופות כמוני, נעלמים כי הם עוברים בירורים עם עצמם.. לפחות אני לא יצאתי כי נמאס לי מההחלמה.. אני יודע שאני צריך אותה.. אלו תקופות של בירורים שכל אחד צריך לעבור עם עצמו...

זה נכון שההחלמה דורשת התמסרות מלאה ובאמת לא פשוט להיכנס אליה טוטאלית.. אבל יחד עם זאת אני בטוח שכל מי שכאן וכל מי שהיה כאן תקופה משמעותית יודע בוודאות שהמקום הזה הציל את החיים שלו!
 

שלום שלמה. הזדהיתי עם הניתוח שלך. לו היה כאן בפורום גרף שהיה מראה את ההתלבטויות, העליות והירידות של רבים כאן, היה די מעניין, לא כולם זכו להחליק לכל העסק הזה בקלות. לא פלא שאנשים מגיעים, הולכים וחוזרים ושוב נעלמים. 

האמת שאני מתגעגע לתקופות הסוערות כאן של הדיונים, הבירורים, והטעם הראשוני הזה של ההחלמה..
עכשיו הטעם הראשוני כבר פג.. אבל הטעם של השפיות והנקיות כשהם נוכחים הם שווים מליונים!!

מה קרה בדיוק לפני כמעט 3 שנים שבמשך תקופה לא ארוכה הגיעו הנה קבוצת אנשים שאיכפת להם והפכו את הפורום לכוורת רוחשת ומאתגרת? כאילו יד נעלמה הביאה אותם יחד לפונדק אחד כדי להתחיל משהו חדש. אז התחילה הקבוצה של "זלמן" בהתרגשות גדולה. אז הופיעו במלא הדרם חברינו הבלתי נשכחים. מוטי ראוי, עובד, זלמן, שמואל, שמואל מארה"ב, ועוד רבים וטובים שלא הזכרתי. מה נשתנה כעת? למה זה לא יכול להמשיך ולקרות? לאלוקים פתרונים.

למה שזה לא יימשך גם כעת? 

א. יכול להיות שהדלק שלהם אז היה קשור גם בתחושת חלוציות וראשוניות.
ב. מי שעסוק באמת בהחלמה, בעבודת צעדים, הליכה לקבוצות וכדו', בדרך כלל, אין לו זמן לפורום (אא"כ זה סוג של צעד 12, כפי שכתב סוד).
אולי כדאי להסב את תשומת ליבם של מחלימים ותיקים, לכמה שהדבר חשוב.

זה מזכיר לי שבתחילת הדרך התקשר אלי חבר בחזרה אחרי השעה 23:00. התפעלתי באזניו שהוא מתקשר אלי על חשבון קבוצה טלפונית.
הוא אמר לי שהוא לא עולה לקבוצות טלפוניות. הוא הולך לחמש קבוצות חיות בשבוע...

נראה לי שכדי להבין את התהליכים כאן יש צורך להכניס עוד כמה נושאים-גורמים למשוואה.

זה לא רק השאלה האם יש חברים חדשים, האם החברים הוותיקים תורמים וכן הלאה, אלא גם איך בנוי פורום פעיל. בנוהג שבעולם, כדי שפורום יהיה פעיל, יש צורך במה שכמונה "אקשן", שזה נוצר כאשר ישנן לפחות שתי דעות-גישות. בין אם מדובר על ימין ושמאל, חילונים ודתיים או כל שתי קבוצות, זה מה שנותן למקום את החיים שלו.

בפורום כאן המצב כיום הוא שיש גישה אחת שמקובלת פחות או יותר על כולם, וכל אלו שהחזיקו או מחזיקים בדעה אחת - כבר לא נמצאים כאן. זכור לטוב הניק 'משוש חיי' ועוד, שלא קיבלו את הדרך של הצעדים אבל המשיכו לבוא לכן ולומר את דעתם וכל פעם כזאת הדבר הביא עשרות ומאות תגובות בדיונים שבשורה התחתונה - הוסיפו לכולם בדרך ההחלמה, אבל יותר מכך - נתנו למקום את הגוון החי והפעיל שלו.

לעומת זאת כעת, כאשר כולם פחות או יותר מסכימים, אז הפורום הוא לא ממש פורום אלא יותר אתר מאמרים/יומנים, בו חברים מפרסמים את הפוסטים שלהם או את היומני מסע האישיים שלהם, אבל לא הרבה מעבר לכך. כמובן שפוסטים שכולם מסכימים עליהם לא מביאים דיונים רחבים וגם לא הרבה תגובות.

גם כאן יש לזה מעלה וחסרון. המעלה היא שאכן הדרך הכללית התקבלה והיום חבר חדש שמגיע ורואה שזה עסק עובד, קל לו לעבור את התהליך הישר אל הקבוצות במהירות גבוהה יחסית. החיסרון הוא שהמקום לא מספיק חי וחבל.

נו, ואיך קרה שפתאום כל מי שמגיע לכאן מקבל את הדברים בקלות? אולי כדאי לשקול ייבוא אופוזיציונרים...

אני חושב שרוב החברים הוותיקים נמצאים במקום של החלמה שמעבר לוויכוח.
בנוסף לזה שרוב הוויכוחים נגדעים באיבם ע''י לינקים לאותם הוויכוחים מימים עברו.

אני גם חש ומרגיש שהפורם הדלדל מאוד
בכל אופן בדיון הזה אכן משתתפים כמה חברים
וכל אחד אומר את דעתו
זו כבר התקדמות

אלה שהפסיקו לכתוב בפורום יודעים את התשובה, אבל הם כבר לא כאן...
לגבי הויכוחים זה בעיה להתווכח בלי בן אדם שעומד מאחורי המילה שלו, ויכוחים בפורומים מסתיימים לפעמים בהיעלמות של אחד המתווכחים, והצד שנשאר לא תמיד צודק אלא רק פנוי יותר לכתוב ולכתוב.