(אמנם סיימנו את חג פסח, אבל משום מה נזכרתי בסוכות...)

האתרוג.
איזה פרי יפה! כמה כסף משלמים עליו שיהיה יותר ויותר יפה. המהדרין ישקיעו מאות דולרים ויקבלו אתרוג נאה ומהודר הישר מקלבריה אשר באיטליה, ששם עפ"י המסורת ה' נתן למשה את האתרוג הראשון.
מה עושים איתו אחרי החג?
יש כאלו שזורקים, יש כאלו ששומרים עד שירקב ואז יזרקו, יש את אלו שיעשו ריבה, אבל כולם אחרי השבוע המיוחד של החג כבר לא כ"כ יתייחסו ליופיו המיוחד.

חשבתי לעצמי פעם בתור ילד קטן(-ומלא פנטזיות..) למה אנשים משקיעים כ"כ הרבה כסף על דבר שרק הקליפה שלו כ"כ יפה?!
טעמתם פעם אתרוג? אני כן.. זה יותר חמוץ מלימון, ממש מגעיל. למה אנשים משקיעים כ"כ הרבה כסף בקליפה?
את האמת שלא הייתה לי תשובה על זה..


כל חיי השתדלתי ליפות, להדר ולהנאות את הקליפה שלי.
בבפנים, בחיים לא נגעתי ופחדתי מאד מזה, זה היה חמוץ מדי בשבילי. טינות נוראות, פחדים עצומים, אנוכיות חזקה, תאוה.. המון המון תאווה... איך אני יכול להכנס לשם?

שלמתי הרבה כסף, הרבה מאמצים, הרבה קשיים נפשיים, הכל בשביל שהקליפה תהיה הכי מהודרת שאפשר!

אני מדבר גם על דקויות, תמיד חיפשתי את הטופ. להיות הכי טוב שאפשר מכל הבחינות. כל נגיעה, ולו הכי קלה בפרי החמוץ עצמו הייתה שולחת אותי יותר ויותר להתמקד בנוי הקליפתי, מה אפשר עוד להוסיף לו.

כל זה היה עד לפני 8/9 חודשים.
אז התגלה לי עולם חדש ומופלא, עולם שבו אני יכול לשנות את החמיצות של הפרי שלי, להפוך מר למתוק.
הסתערתי על התכנית עם כל הכוחות.
אבל.. נפילה.. הסתערות יותר חזקה, ושוב, נפילה... וחוזר חלילה.
באיזה שלב הבנתי, שאם אני רוצה להמתיק את הפרי, ולשנות אותו מבפנים אני חייב לחתוך את הקליפה.
אני לא יודע מי הטמבל שאמר את המשפט 'לחתוך את העוגה ולהשאיר אותה שלימה' אצלי עכ"פ זה לא עובד, אני חייב ניתוח עמוק כדי להוציא את החמיצות הנוראה הזאת.

היום, אני משתדל להתקדם בצעדים, ומה לעשות, הקליפה כבר לא נשארה כ"כ יפה כמו פעם, שלא לומר נהייתה מכוערת.. קרועה, חתוכה מכל כיון, אבל הסכין הזה פגע בחמיצות ולאט לאט, בכוחו של אבא אוהב נכנס קצת מתיקות לכל החמיצות והגועל נפש שהיו שם.

תודה אבא, תודה על כל המתנות הרבות שאני מקבל כאן.
תן לי כוחות להמשיך עוד ועוד!

יפה, אהבתי!

תודה דבוק.
מאוד הועלת לי.

אף פעם לא חשבתי שאצליח אי פעם לגעת בפנימיות שלי.
לאט לאט אני לומד לקלף את האובססיה ולהתחיל לגעת בפנימיות.

בהחלמה

יפה מאוד דבוק בה'
המשל קולע לנמשל
אהבתי

תודה דבוק,
משום מה גיליתי של'אתרוג' שלי יש קונטיה של בצל,
כשמקלפים אותו הוא עושה דמעות.
אוהב.

תודה.

תודה רבה, שנזכה להיות אתרוגים שאפשר לברך עליהם.

תודה רבה. כבר רמז הבעש"ט על הקשר בין אתר"ג לאגו...

תודה על הדברים הנפלאים.
אני מנסה להוריד את הקליפות הרבות שלי, קליפה אחר קליפה, (קוץ אחר קוץ...) אך משתדל לא לחותכם.
אני מאמין שבסופו של דבר אגלה את הפרי האמיתי, המתוק והטעים שמתחבא לו אי שם עמוק, והתכסה בכל כך הרבה שכבות.
אוכל בדרך מרורים, לא תמיד יהיה נעים, אבל יש תקוה.

תודה חבר,
ליבי נחמץ כשאני נזכר איך שרפתי את כל חיי על יפוי הקליפה. אכן חשבתי שאני אתרוג יפה.
אך כמו שכתבת, כל נקודונת קטנה שחורה, פסלה אותי! אייתי חייב להיות אז אתרוג אחר, יפה יותר.
אחד הדברים הכי נפלאים שקיבלתי בתוכנית, זה הזכות לצאת מתחרות האתרוגים הזו.
מצידי אם אלוקים רוצה, אהיה ערבה חבוטה מהושיעה רבה...
זה יותר קל לי לכתוב מליישם. אני מתפלל לאבא שיתן לי את הזכות להרגיש בבית כחלק מד' המינים הללו.
תודה דבוק.
(אגב, עוד לא אמרתי לך יישר כוח על המסר בירושלים. זה היה עבורי משהו חשוב)