שלום חברים.
אני אסיר תודה לאלוקים על ההשתלבות בעבודה ועל כך שאני מתחיל לאהוב את מה שאני עושה.
על רצון לתת ולהיות שם למען אחרים (ברוב הזמן).
אולם, אני כבר מפנטז שכל הצוות בוודאי מחמיא לי וכולם מדברים עליי על כך שהולכים לקדם אותי באופן משמעותי.
היום שמעתי שניים מאנשי הצוות מדברים ביניהם, ואחד מהם אמר לשני: הוא סוף הדרך, ואני כמובן בטוח שדיברו עליי, מדוע? מכיוון שמייד לאחר מכן אותו איש צוות דיבר איתי והוא היה נראה כממשיך את שיחתו עם השני.
אני חסר אונים לחלוטין מול כל המחשבות הללו, מחשבות של לקחת, הריכוז העצמי וההנחה שאני מרכז העולם.
ברור, אנשי הצוות בוודאי חושבים עלי יום וליל ותוהים כיצד לקדם את "ילד הפלא" שהולך וצומח לו בתוך המערכת.
מתפלל לה' שיחזיר אותי לשפיות ושייתן לי נכונות למסור את המחשבות הללו אליו. לזכור שנועדתי שם כדי לשרת ולתת מעצמי מבלי לצפות לתמורה. אני יכול לעשות את מה שמוטל עליי ופעולות בריאות ונכונות לקראת אפשרות של קידום, אך התוצאה תהיה בידיו של אלוקים בלבד!
רצונך ייעשה אבא ולא רצוני.
