ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: להיות 553 צפיות

להיות לפני 11 שנים, 1 חודש #28600

  • הקשבה
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 13
דברים טובים  קורים בחיי. התובנה שהייתי משתמש בתור פתרון מדהימה בעיניי.פעם נטיתי לחשוב שאם אפול, חיי יתהפכו, אאבד את הבטחון בדרכי ואת האמון בי או בה'. הייתי אוטומטית אוכל את עצמי אחרי נפילות. היום אני מבין שהייתי בעיקר אוכל את עצמי לפני. כלומר. הייתי מאבד את האמון שלי בעצמי את האמון בחברה או באלוהים מהמון סיבות. העולם הוא חידה בלתי פתורה בעיניי. פרדוקסלי מאד. הפער בין המצוי לרצוי מתיש אותי. הבינוניות של העולם מול הפרפקציוניזם שלי אוכלת אותי. הבטלנות החטטנות השטחיות. המילים האלו חוצבות בי את התהום הזאת כבר הרבה שנים. חוסר מנוחה במקום שבו אני נמצא חוסר סיפוק בטוב שבידיי. תמיד פוזל לשתי הציפורים של העץ. דברים טובים קורים בחיי. דברים מתחילים להתחבר לי. תעלומות שלי עם עצמי נפתרות לאט לאט. ודווקא כשנהיה טוב, כשפתאום באה לי תקופה טובה של נקיות (יחסית) האתר נגלה בפניי. אם אשחזר את החיים שלי מהיום שבו גיליתי מיניות מהי, אני אתוודע לאין סוף נפילות אין סוף פנטזיות אין סוף מראות מזעזעים שראו עיניי. אבל היום אני מרגיש בוגר יותר. אני מרגיש שאני מבין משהו. ובכל זאת אני יודע בוודאות שברגע האמת אפול. פשוט ככה. יד גולשת לעכבר שגולש בין אתרים שהשד ברא. אתרים כאלה שהבהמיות האנושית שולטת בהם ביד רמה. ובכל זאת אפול. למה? כי אני מכור לזה.  אני יודע שזה הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לי. יודע שהכוח הזה בנפש שלי שמניע אותי לעשות כדברים הללו בא ממקום שסביר מאד שאינני מכיר באמת. אני יודע שכדי לתקן את זה אני צריך באמת לעמוד מול עצמי. להפסיק לפחד. להפסיק למכור את עצמי בכל רגע. לדעת להגיד לעצמי שאני טוב ושטוב לי ובד בבד לומר שבנקודות כאלו וכאלו קשה לי. קשה ברמה שאין לי שום מושג איך להתמודד באמת. קשה ברמה שאין לי בה שליטה כלל. להבין שאני צריך עזרה. אמיתית

אני כותב ומרגיש מטומטם שאני מתנסח יפה. הלב שלי בוער פשוט לצרוח, אין לי כבר כוח לכל המלחמות האלה אני לא מבין שום דבר כל פעם שאני מתקרב טיפה לה' אני מתחיל להזות שהוא מרחיק אותי מעליו ואני כל כך מאמין בהזיה הזאת שאני מתבאס וכלום לא מתחבר לי ומה הקאצ'? שאני אחזור הביתה מחר ואאונן כמו איזה חמור בלי שכל? הרי ברור לי שאני לא רוצה את זה וברור לי שאני חסר אונים. אין לי כלום. אני סך הכל ילד שחושב פי מיליון ממה שצריך. ומה אני עושה באתר הזה בכלל? מי האנשים האלה שסביבי שיגידו לי משהו? כל אחד חווה את זה כל כך אחרת! איך זה יכול לעזור? ואני בכלל לא מכור כמו שאנשים כותבים פה. מה אני צריך לאונן שישים פעם ביום כדי שאני ידע שאני מכור? שבכל פעם שאני מבין שבעצם אין לי כל כך תקווה בדרך הזאת של הטובים  אני מתחיל לפתח במוח המעוות שלי פנטזיות והולך לסיים אותם מול המחשב כמו איזה טמבל? ובכלל, אולי אני סתם מפחד, אולי כל מה שאני צריך לעשות זה לעוף על זה, ללכת על כל הקופה וללכת להתפנטז על אמת פעם אחת ולתמיד? הרי בכל מקרה ה' כבר שכח אותי. או שאולי זו השליחות שלי בעצם בעולם? מי בכלל יכול לענות לי על שאלות כאלה? ולמה תמיד אני צריך למלמל לה' בעליית הגג כשבכלל מדובר בשינוי ש-אני- צריך לעבור? למה אני לא מצליח לתת לו את המפתחות של הרכבת הרים הזאת של החיים שהיא בכלל לא רכבת הרים כיפית? למה לפני יומיים הרגשתי כל כך בטוח במקום שלי בעולם, בתיקון שיכול להווצר פה בכלל ועם האתר בפרט, בדאגה של ה' אליי ואל כל אחד? למה פתאום הכל במוח שלי מתבלבל ואין לי אמון במה שהולך סביבי? מה אני צריך את זה בכלל?



אלוהים.

אין לי מושג מי אתה ומה אתה בחיים שלי באמת. אני יודע שדרכיך טובים לי. אני יודע שאין לי שום יכולת להיות טוב. אני יודע שכשאני מרגיש קרוב אליך, אני מרגיש הכי קרוב. הכי קרוב לעצמי, לטבע שסביבי, לעולם. אני יודע שאתה היחיד שמעניק לי את הכוח לתת אמון בדבר הזה שקוראים לו אמת. או טוב. או אור. או נחת. אני יודע שאתה היחיד שהוא בשבילי תקווה אמיתית. אני יודע שאין לי מושג מה לעושת עם כל האני יודע האלה. אני יודע שכל מה שהייתי רוצה זה למסור את עצמי, את כל כולי, אליך, להיות צינור לאור שלך בעולם הזה שחסר בו הרבה הרבה אור. אני יודע שהייתי רוצה כל בוקר לקום ולומר אלי, תן בי את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות את הכוח לשנות את מה שיש ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.  אני יודע שהחלום שלי זה לקום בבוקר, כל בוקר מחדש, ולומר בקול גדול מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי בגוף הזה שהוא כולו גוש בשר את הנשמה שהיא אתה פה. שבלעדיה אני נחנק. ממש ככה.

ולאלוהים פתרונים


ערכתי 
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 1 חודש על ידי .

בעניין: להיות לפני 11 שנים, 1 חודש #28613

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
הקשבה יקר, קראתי בעיון ונהניתי. זה לא מטומטם לכתוב מהלב להתנסח יפה וגם לצרוח. בעיני זה הכי נורמלי שיש. ואצל איש לא נורמלי כמוני זה אפילו רצוי.

מהנסיון שלי זה משתפר, יש כאן תהליך לא קל, אני מאמין שכשתמשיך בעקביות בדרכך, הכיוון יתבהר הערפל נמוג ונהיה כיף לתת את המפתחות. ברוך הבא למועדון.

בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: להיות לפני 11 שנים, 1 חודש #28634

אחי הקשבה היקר
לענות על זה אני לא יודע אבל אני מבין לליבך ומזדהה עם התחושות שלך.
"הנשמה לך והגוף שלך חוסה על עמלך"
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.45 שניות

Are you sure?

כן