כבר דשו הרבה בעניין של הטינות, כמה זה דבר שגורם לי לברוח אל חיק התאווה.
שמתי לב אצלי שהטינות החריפות ביותר הם טינות על אלוקים. זה גורם לי לברוח אל חיק התאווה גם מפניו של אבא.
כי הרי אם אני מלא טינות כלפיו, איך אני ימסור לו את קשיי ותאוותי?!.
לכן יצא לי שהראשון שאני צריך לנקות את הטינות עליו, הוא אבי שבשמים.
אני חייב לפרוק אצל מישהו את התלונות שיש לי עליו. למה הוא יצר אותי כזה. למה הוא נתן לי הורים כאלה, אחים כאלה, אשה כזאת, חברים כאלה. למה הוא עשה אותי חולה, וכו'.
אני יודע שמיד כולם יענו לי, מה פתאום, אלוקים הוא אבא אוהב, כל מה שהוא עושה בשבילי זה הכי טוב לי. שאני רק צריך לפתוח את העיניים ולראות כמה הוא אוהב אותי. כמה הוא רחום, כמה הוא חנון.
אז זהו שגם אני יודע את זה. אני יודע שהטינות שלי לא נכונות.
אבל חבר יקר אמר לי שגם טינות לא נכונות צריך לפרוק.
אם אני משאיר אצלי טינה בלב, לא משנה על מי, ולא משנה למה. זה כבר נותן לי את ההיתר לברוח לתאווה. כי אני הרי כזה מסכן, וכזה אומלל ונטוש. ונמאס לי מהכל, והמקום היחיד שאני מרגיש בו בבית, ורצוי ומקובל, וטוב ויפה, זה רק בחיק התאווה.
לכן אני  חייב לספר גם על זה שיש לי טינות על אלוקים. ולא אני לא כופר בגלל זה, אני עושה את זה כי אני אוהב את אבא ורוצה בקרבתו. והטינות שלי עליו מרחיקות אותי ממנו. אני לא יכול למסור לו את כל כולי, כל עוד שהרגש שלי אליו לא נקי מטינות.

הטינות אליו הם גם המסוכנות ביותר. כי אם יש לי טינות על אלוקים אני מרגיש שהותרה הרצועה. בכל מקרה אלוקים מעוניין לדפוק אותי, אז מה העניין שלי להשקיע בהחלמה.
אני חייב לנקות את הטינות, אפילו שזה לא נעים. ואפילו שזה נוגד את ההשקפה שלי. אבל אם זה הצליח למצא מקום בתוך ליבי, אני חייב לפרוק אותם החוצה. כי אם זה ישאר בתוך הלב שום טוב לא יצא מזה.
כנראה שאבא רוצה שאני יוציא את כל המחשבות שיש לי עליו החוצה, בשביל שבפנים ישאר לי עליו רק דברים טובים.
אבי- ממך אליך אברח.

גם ר' שמחה בונים מפשיסחא היה לו טענות על הרבוש"ע
כמאמר השיר החסידי הידוע
ר' שמחה בונם מפסישחא האט גיטענ'ט פארן נורא עליליה (ר' שמחה בונים מפשיסחא טען בפני הנורא עלילה)
רבוש"ע זאלסט זיין צופרידן (רבוש"ע בכדי שתהיה מרוצה)
לייז אונז אויס אלס אידן (גאל אותנו בהיותנו יהודים עדיין)
וי איידער אלס גויים חלילה (ולא כשכבר נהיה גויים חלילה)

התרגום שלי,
השתדלתי להיות נאמן למקור, מקווה שהצלחתי במשימה...

הטינות שלך צודקות במאת האחוזים...
אבל הפתרון הוא 'ממך אליך אברח'.....
ולואי שנזכה לזה יום אחד

בצעד ארבע שלי מופיע אלוקים כמושא טינה.

גם לי יש טינות ,אך אני במקום להוציא אותם עליו אני מוסר לו אותם .
לא קל , אך עד עכשיו שאני ניסיתי לשמור או להוציא אותם הם אף פעם לא נעלמו , אם תמיד שבו בלווי התאווה.
היום מסרתי לו אותם כי הבנתי שזה חלק מהדברים "שאין באפשרותי לשנותם" היום הבנתי שאין דבר הקורא בעולמו בטעות. רצונו ייעשה .

יש לי טינות.
טוב, ממש קצת.
בגלל 2 סיבות:
1) בצבא כשהייתי ממש לבד/מבודד/בודד/עזוב (הוסף מילים משלך...), בורא עולם היה איתי במקומות הכי שחורים של הנפש. הוא החבר היחיד שיש לי.
2) לצערי אני עדיין זה שמנהל את העולם ולא מרגיש שה' הוא זה שמנהל. ממילא כשיש בעיות אני מאשים את עצמי ולא אותו...

ישתבח שמו! איזה בן אדם אני ואיזה רחמים יש לו עלי להחיות אותי ולקיים אותי ואיזו תקווה ואמונה יש לו שאשוב אליו ואתקרב אליו ואתגעגע אליו!!!
מזל שבסופו של דבר לא אני קובע על העולם...

האמת כתבתי את הסיבות שלמעלה מבחינה טכנית אפילו שאני כבר לא ממש שם, ברוך ה'.
זכיתי להרפות קצת, לא להשתולל עם הרצונות והדרישות המטורפות שהכל יעבור תחת הלייזר של הניתוחים והמדידות והתחזיות...

בקיצור, אני שמח!
וזה לא פשוט בכלל בכלל!!!!!
זה נס, מי שלא יודע מה עובר עלי עכשיו ואיך התנהגתי עם דברים הרבה פחות מלחיצים לא יודע איזה נס שאני מסוגל לכתוב ככה.
להרפות, להכנע ברוגע...
מתנה הכי מתוקה שבעולם!!!!!

אונלי
אתה מדהים!!!
יש אלוקים!!!

תודה לך יניב האחד והיחיד... בן מיוחד של אבא מיוחד.
כשאתה מדבר על תקווה, זה פרקטי, מעשי. לא תאוריות.
אני מקבל הרבה עידוד מהעולה מכתיבתך.
גם כי אלך בגיא צלמוות, לא! לא! לא אירא רע...
מאחל לך חיים נפלאים, שמחים, שלווים, ושבדרך לשם תסחוף את כולנו איתך...
אוהב
הושיעה