ב"ה השבוע ציינתי שלושה חדשים מאז שאני מפוכח ונקי.

לאחרונה לאחר שיחות עם חברים ופגישות עם אנשי מקצוע בתחום הנפש אני מתחיל להבין שאני בורח ממשהו פנימי. אני כל הזמן צריך להיות מחובר ועסוק במשהו. זה לא משנה מה אבל משהו שיסיט אותי מעצמי. אני מפחד פחד מוות לא להיות טרוד או שמח או עסוק במשהו. כי אם אני לא עושה כלום אז אני רק עם עצמי ואז יש משהו מפחיד בזה.

אני נוסע באוטו אני חייב להקשיב למוזיקה/רדיו/לדבר בטלפון. אני יושב על הספה, אני חייב לקרוא או להקשיב למשהו. או אפילו לשחק עם הילדים. אני לא מסוגל לאכול או להירדם בלי לקרוא או להקשיב למשהו.

יש בתוכי משהו שאני מאוד מפחד ממנו. זה כל מיני דברים מהילדות שהשפיעו עלי ועל כל הגישה שלי לאמונה היהודית ולמטרת החיים. זה בעיקר קשור לחינוך שקיבלתי (או שלא קיבלתי) מאבא שלי.

מה הפלא שאני היום לחוץ ממשהו נורמלי לגמרי שאני צריך לעשות בעבודה כי כאשר אני לחוץ אני לא צריך להתמודד עם הענין הפנימי הזה שאני לא לגמרי בטוח מהו....

קודם כל הרשה לי לברך אותך, שלושה חודשים זה המון ימים, שכל אחד מהם הוא נס בפני עצמו, כך בכל אופן זה אצלי.
אני מאמין שיש בכח התכנית להפוך את החיים שלנו ליפים יותר, גם בחלקים הללו.
דרך צלחה...

כל הכבוד על 90 הימים.
בעז"ה נתגבר גם על הקשיים האלו.
הצלחה מרובה וחודש טוב,
אין יאוש.

ברכות Ihope תמשיך לצעוד אתה תראה דברים נפלאים בחייך, אותי לימדו שזה הבסיס של המחלה שלי, חוסר הסיפוק, הרצון להיות בתנועה מתמדת, למלא כל הזמן את החללים הללו בנפשי, זה אחד הדברים שגרמו לי לחפש את התאווה מלכתחילה.

ברגע שאנחנו עולים על דרך בנקיון, מפסיקים את השימוש, הריק הזה נחשף, הספונסר שלי לימד אותי 'למלא את המשבצות' הללו בתוכן, צעדים עבודה, התנדבות, עשיית שרות למען החברים המחלימים...

זה משתפר. מנסיון.

בהחלמה.

שלשה חודשים!!! אני ממש מתרגש
אני עכשיו מסיים שבוע, ואני לא מבין איך זה קרה
3 חדשים נראה לי משהו הזוי

אבל אני בטוח שאבא יעזור לי
להגיע גם לזה
הלואי

אני מקנא בך "קנאת סופרים"
אני מתפלל לקב"ה שיתן לי כוחות, להתמודדות, בנתיים רק להיום.
הלואי שאני יגיע שלם רק להיום של ה90 יום.

אני ממש שמח בשבילך שאתה ממשיך להתקדם
אני לצערי נשארתי בדיוק היכן שהשארת אותי
אני מאחל לך וכמובן לעצמי להמשיך לספור ולעלות בבחינת מוסיף והולך.