ברוכים הבאים, אורח

חוסר אונים
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: חוסר אונים 824 צפיות

חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25668

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
שלום חברים
את המכתב הזה שלחתי בבוקר לאחד החברים באישי
אחרי ששוחחנו הוא המליץ לי לפרסם אותי בפורום כצעד של הודאה בחוסר אונים שלי

זה היה המכתב:

אז למה אני אבוד...

ברוך ה' ובנס עצום לפני חודש וחצי במקום להמשיך להתדרדר וליפול לתהומות, התחלתי עם שמור עיניך. מהיום שנכנסתי ועד היום אני נקי ברוך ה'. המקום כמעט היחיד שאני גולש בו זה הפורום כאן, אני נמצא פה כל יום וקונה יסודות לחיים בריאים. התחלתי להשתתף בשיתוף היומי, כמו שאתה יודע, עם כל הקושי שבדבר, והכל טוב ויפה.

בערך לפני שלושה שבועות התחלתי להרגיש שאני תקוע ולא מתקדם. קראתי קצת על הצעדים, למדתי אותם תאורטית, אבל לא הצלחתי לתרגם אותם באופן מעשי. אני אכן שומר על העיניים ומאוד משתדל לא ללגום בכלל. זזה באמת עוזר לי. אני משתדל להכנע, אבל אני לא יודע איך עושים את זה. אני רוצה להרגיש חסר אונים, אבל אני לא יודע איך עושים את זה.

כתבתי טונות של פוסטים בשביל להרגיש מחובר ושייך, אבל זה לא נתן לי את התחושה של מחובר ושייך, אני עדיין מרגיש כאילו אני מנהל דיאלוגים עם עצמי, כמו בזמן המחלה. ולא כמו שלפי דעתי אמור להיות בזמן ההחלמה.

הבנתי שאני צריך ספונסר, בלי חונך אישי אני לא יודע מה הצעד הבא שאני צריך לעשות. אני נשאר תקוע באותו מקום. ובמחלה שלנו אין תקוע באותו מקום, או שהולכים קדימה, או שהולכים אחורה. אז כנראה שלאט לאט אני הולך אחורה.

ניסיתי להשיג ספונסר במשך כשבועיים וזה לא כל כך הסתדר.

בנתיים ניסיתי לארגן לעצמי קבוצת חברים, החברים באמת טובים, אבל אני עדיין לא מרגיש שייך. ניסיתי להתייעץ כמה פעמים עם אסירותודה, הוא באמת יעץ לי דברים טובים, אבל אני עדיין לא מרגיש שייך. דיברתי עם כמה חברים אבל אני לא מרגיש שהתקדמתי משהו עם הדיבורים האלה. סיפרתי להם על עצמי, על הקשיים שלי. אבל אחרי שיחה אחת נהייה שקט על הקו. אני לא מוצא פתאום סיבות להתקשר. קשה לי, אני כותב בפורום. כאוב לי, אני כותב בפורום. אני נשאר כל הזמן במצב של דיאלוגים ביני לבין עצמי כמו בזמן של המחלה. אף אחד לא הדריך אותי מה צריך לעשות הלאה.

אחרי שבועיים שמאוד ניסיתי לקבל ספונסר (זה היה דחוף לי כבר, ולא היתה לי סבלנות) - זכיתי בספונסר. הייתי מאושר. זהו מעכשיו סוף סוף יהיה לי מישהו שידריך אותי איך מתקדמים מהמקום שאני תקוע בו הלאה.

אבל זה לא היה פשוט כי לא הסתדרנו עם השעות וגם אישתי לא יודעת כלום, ואני לא יכול להתחיל לאחר לה פתאום, היא גם לא יודעת על הפלאפון שלי, ככה שהמצב מסובך. אבל לא נבהלתי אמרתי לעצמי שלאט לאט זה יסתדר.

מאז אני מנסה להשיג אותו ולא מסתדר עם זה.

בזה כבר התחילה ממש הירידת מצב רוח שלי, ועליית הטורים בחזרה. אפשר לומר שיש לי התמודדות חדשה עם התאווה כמעט כל עשר דקות. אני מחזיק את עצמי בשיניים, בגלל שה44 יום של נקיות לא באו לי ברגל. אבל לאט לאט אני מרגיש שאני מפספס את המעלות שהשגתי לעצמי בחודש וחצי האחרונים.

חבר מהפורום המליץ לי ללכת לקבוצה חיה. אני יכול בבוקר. בצהרים אני בכולל הקשוח מחוץ לעיר. ובערב אני בבית עם האשה שלא יודעת כלום משמור עיניך. הוא סיפר לי שהוא שמע שנפתחה קבוצה חדשה של אס. איי. באיזור מגורי בשעות הבוקר. הוא הביא לי טלפון של איש קשר להתקשר. מעל שבוע אני כבר רודף אחרי האיש קשר הזה ועדיין לא היה לו זמן לדבר איתי. זה כמובן לא תרם לי למצב רוח.

אתמול החלטתי להזיז את עצמי, והתקשרתי לאחד החברים, סיפרתי לו שקשה לי וכו' והיתה שיחה מאוד מרגיעה ומועילה, בסוף הוא הביא לי טלפון אחר של רכז אס. איי. באיזור מגורי, והוא אמר לי לנסות להתקשר אליו.

די מעודד התקשרתי לרכז, אבל מהשיחה הזאת יצאתי עם רגליים קרות. הוא היה איש מאוד נחמד, אבל הוא שאל אותי 2 שאלות. 1 אם תמיד אני מתמודד לבד, או שפניתי פעם לעזרה. 2 אם אני מוכן לעשות הכל בשביל לצאת מהמצב שאני נמצא בו. לגיטימי. אמרתי לו שאף פעם לא פניתי לעזרה, ותמיד ניסיתי לעזור לעצמי לבד. ושככל הנראה לי אני מוכן לעשות הכל בשביל להחלים.

בהמשך השיחה יצא לי לספר לו שההתמכרות שלי מוסווה מאשתי באופן מושלם. חצי שנה לא דרכתי בכולל בוקר ואשתי לא ידעה כלום. נפגשתי עם נשים\בחורות ומעולם לא הגעתי דקה אחרי הזמן הרגיל הביתה, הייתי זהיר כמו נחש. וכאן הוא נתן לי את הבום, הוא שאל אותי כך "אם היה לי את הכוחות לשמור על עצמי כל כך מאשתי ומהסביבה אולי אני לא חולה, אולי עם הכוחות האלה אני ילך ויוציא את עצמי בכלל מכל הסיפור הזה, בכוחות עצמי".
אני כמעט התחלתי לבכות. שבוע שלם אני רודף אחרי אנשים עד אליו הגעתי, בשביל שיעמיד לי מראה מול הפנים ויראה לי שאני לא מוכן לעשות הכל בשביל להחלים, ובשביל להראות לי שאני יכול אולי להחלים לבד?.

אמרתי לו שאני רוצה להצטרף לקבוצה של אס. איי. בבוקר. הוא אמר לי שזו קבוצה חדשה, ועדיף לי להצטרף לקבוצה של ותיקים אחרי הצהרים וכו'. ניסיתי להסביר לו שזה קצת בלתי אפשרי מבחינתי לפספס את הכולל הנוקשה הזה פעם או פעמים בשבוע. וזה בלתי אפשרי מבחינתי להעלם לאישתי בזמנים שעד היום הייתי איתה. גם בתקופת המחלה לא עשיתי כאלה דברים.

הוא רק הוכיח לי מזה שאני לא מוכן לעשות הכל. הוא אמר לי שאם הייתי חולה סרטן לא הייתי עונה לו את התשובות האלה. וגם אם לא הייתי רוצה לספר לראש כולל כבר הייתי יודע מה לעשות.

נראה לי שעדיין אין לי מספיק אמון במערכת (או אמונה), בשביל להתחיל לשבור כלים בשביל זה.

בכל אופן אני התבאסתי לגמרי. שלושה שבועות שאני במרדפים אחרי אנשים ובסוף אני נשאר באותו מקום. בלי חברים. בלי ספונסר. ובלי קבוצה חיה. רק אני והדיאלוגים שלי עם עצמי, במציאות, ובפורום.

נרעדתי מהמחשבה שעלתה בי, לפרוש מהכל. לא ליפול חלילה, זה ודאי לא בא לי. אבל לעזוב את המאמצים, להשאר בפורום, להתקשקש ולא להמשיך הלאה.
אבל הבנתי שהיחיד שידפק מהעונש הקבוצתי הזה הוא אני. לכן פניתי אליך. זה הכל.

תודה ...
תודה שקראת עד הסוף את השטויות שלי.

יעקב

אני רק רוצה לספר לכם שאחרי שעשיתי צעד שלישי ופניתי לאדון כל שיושיע אותי, הערב הצלחתי ליצור קשר עם הספונסר וקבענו זמן קבוע.
גם החבר מאס. איי. שרדפתי אחריו שבוע התקשר אלי פתאום. וקבעתי איתו דברים בקשר לקבוצה החיה.
אז כנראה שאלוקים יודע לעזור כשמבקשים ממנו.

באהבה
יעקב
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 3 חודשים על ידי .

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25672

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
אישית, התחברתי עם הדברים שכתבת.

גם אני כתבתי הרבה בפורום בשביל להתחבר. וזה הפך לאובססיה. (לכן גם הסתלקתי זמנית בשבוע האחרון)

גם הספונסר שלי גר באותו מרחק שהספונסר שלך גר ממך. אני בארה"ב והוא בארצינו הקדושה. מתקשה למצא את הזמן המתאים.

וגם אשתי לא ידעה כלום ונזהרתי שהיא לא תדע. עד שהחלטתי לשים לזה קץ ולספר. (זהירות! אני אישית סיפרתי רק משהו מאוד מסויים ועכשיו השתחרר לי האפשרות ללכת לקבוצות בידיעתה אך אסור לעשות מעשה בכיווןבלי הדרכה וייעוץ אישי)
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25690

  • אֵינְאוֹנִימי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ניצחון - דרך חוסר אונים - בחסד אלוקים
  • הודעות: 678
כואב לי מאוד לקרוא את הדברים,
ואני שמח שדברים מתחילים להסתדר,
חוסר האונים שביטאת בפוסט, נגע לכח העליון בלב...
כנראה שהדבר הראשון זה לשמור על נקיות של תקופה,
אח"כ לספר לאישה בהדרכה, ואז תהיה חופשי ללכת לקבוצות.
הלוואי אמן...
מאחל לך הרבה הצלחה,
וזה לא אומר שלא תתקשר יותר...
אוהב אותך.
"עם כל עוול שכיפרנו עליו, נשר מעל כתפנו עוד מהמטען הנורא של רגשי האשמה"

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25694

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
ותיק, יהמו נא רחמיך. וחוסה נא על בן אהובך.
כי זה כמה נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזך,
אלה חמדה ליבי. וחוסה נא ואל תתעלם.

הגלה נא?!
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25713

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
אינאונימי נראה לך שאני יפסיק להתקשר? דמיונות
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25781

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
יעקב יקר, הגבתי לך מוקדם יותר בסמס, אמשיך כאן, 'זכיתי' להכיר את התחושה הזו הייטב. לפני שנים פעלתי ללוא לאות בכדי להביא לישראל את אחד מותיקי SA, נגשתי אליו והצגתי את עצמי ושאלתי אותו שאלה שהתחבטתי בה רבות.

טרם סיימתי להציג את השאלה (דרך מתורגמן, איני דובר את שפתו) האיש נקי - שנים רבות. פירק לי את הצורה, אין לך נכונות. אתה סתם מבלבל ת'מוח. אתה לא מחפש תשובה... היו שם המון אנשים, חלקם הגדול ספונסיים שלי...נדהמתי, אני בא אליו עם כל הפוזה שלי, והוא הוריד לי סנוקרת הגונה לתוך הפנים.

הסמקתי עד שורשי שערותי, ניסיתי להסביר לו את השאלה שוב ומדוע אני שואל.  הוא ביטל אותי בבזיון. הצטערתי ששמי אינו קורח... נבוכתי מאוד, הודיתי לו בנימוס והתאיידתי משם, מצאתי מישהו הודיתי בחוסר אונים. אך לא יכולתי להמשיך הלאה. חשתי שאני נשרף מטינה. זכרתי שהתרופה הטובה ביותר היא פעולות הפוכות.  החלטתי שכל מקום שהוא יהיה אלך, אשמע, לא אשאל ולא אתנצח.

הלכתי. קיבלתי בלי סוף (מהאיש) מהתקרית הזו. את הספונסר הנוכחי שלי. מתנה אדירה מאין כמוה. והכי חשוב. הבטחתי לעצמי באותו מעמד שאעשה הכל כדי שלא אתייחס כך לאנשים. במקום לומר לו שהוא מבייש את שנות נקיונו בהתנהגותץו החלטתי שאעשה הכל על מנת לא להיות כמוהו...

היום אני מבין שאת כל הזעם התסכול והכאב הפניתי לקראת הצמיחה הרוחנית שלי. חיי ניצלו. זה גם מה שאני מציע לך, צעד. בס"ד אתה תהיה 'הרכז' של SA באזור מגוריך.

אני מאמין שאתה תדע איך לקבל פני חברים חדשים...

בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 3 חודשים על ידי .

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25793

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404

בס"ד אתה תהיה 'הרכז' של SA באזור מגוריך.

אני מאמין שאתה תדע איך לקבל פני חברים חדשים...

בהחלמה.


מהפה שלך לאלוקים

אחים שלי אני אוהב אותכם.

יעקב
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25923

  • חזקי1
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 2
יעקב שלום,

קראתי את המכתב שלך וזה מאוד כאב לי, כי אני עברתי תחושות וחוויות מאוד דומות. אני הולך לקבוצות של אס. איי. מעל שנתיים, ובמשך שנה וחצי סחבתי על הגב שלי טונות של טינה לחברים וספונסורים באס איי מאותם סיבות שאתה מתאר (וכמובן המשכתי ליפול). קשה ל לכתוב כאן כי עברית אינה שפת אם שלי. תיארתי קצת ממה שעברתי בפוסט שכתבתכי כאן www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1915.msg20363#msg20363 הפוסט ההוא נכתב מתוך תסכול וכעס. היום תודה לקל השתנו הרבה דברים, והכי חשוב שאני נקי היום במשך יותר זמן ממה שהייתי מאז שהייתי באס איי.

אני אשתדל לכתוב יותר על מה שהשתנה אבל בינתיים אני רק אומר לך שאני מודה בחוסר אונים מול הרצון שלי להרגיש "שייך" התלות והדחף הזה הוא גדול ממני ורק בעזרת כוח עליון אני מקבל את זה. אני גם חסר אונים מול האופי הרגיש שלי שהוא מתנה אבל גם גורם לי ל"תרגם" כל מניי סיטואציות ותגובות של אנשים ל"דרמה" אמיתי. לא נעים לי להודות בכל זה. הרבה יותר נוח לי לומר שאני בסדר וכולם פוגעים בי. אבל למדתי שאלוקים יכול לשחרר אותי אם אני רק נכון לקבל עזרה שלו.

עוד דבר חשוב מאוד שהיה קשה לי לקבל היה שלא רק המחלה היא מאלוקים, ולא רק החיים שלי הוא בידו אלא גם ההחלמה. ז.א. שאני הרגשתי שמכיון שאני כ"כ רוצה להפסיק להתאוות אז בטח זה מה שאלוקים רוצה. ולזה תיסכל אותי כל פעם שהוא "דפק" אותי בדרך. (כל הפעמים שהאוטובוס לקבוצה "ברח" לי, או שבאתי לקבוצה ולא היה מקום) היום אני משתדל לקבל את ההחלמה שלי בתנאים שלו.

בהצלחה רבה

חזקי

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25932

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
תודה חזקי
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: חוסר אונים לפני 11 שנים, 3 חודשים #25938

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
אדם תודה
זה מאוד עוזר לי ההשתתפות שלכם בקושי
זה רק מראה לי שאני בכלל לא לבד. הכל דמיונות
תודה לכם
יעקב
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.55 שניות

Are you sure?

כן