הרגע קיימתי מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך', השלמתי את חובתי האזרחית, זהו, בני הצעיר שילשל את המעטפה האטומה לקלפי. אני אסיר תודה לאבאל'ה שהייתי מחובר. מפוכח. שמח שיכולתי לבחור. לא את המפלגה - עזבו אתכם, בלי המצווה לא הייתי מצביע -  שיכולתי לבחור בחיים. בהחלמה.

לבחור שלא להתפרץ על מזכיר הקלפי שבדיוק כשהגעתי החליט לצאת להפסקה... לבחור שלא להיות ציני כלפיו או 'להסתלבט' עליו. שלא ניסיתי להרשים אף אחד, במשפטים מבריקים, שיכולתי להיות נוכח ולקבל את מי שאני.

שיכולתי לוותר על בהיה במחשוף של חברת הקלפי שבחנה עיון את תמונתי (היפה) בתעודת הזהות. שלא לטשתי עיניים באף אחת מהממתינות שהמתינו עימי, לא בכניסתי, לא ביציאתי. שלא בהיתי בתמונות התלמידות  על קירות  בית הספר...

היו לי כל כך הרבה הזדמנויות להתחבר לרעל, ובחסדי הכח העליון לא 'ניצלתי' אף אחת מהן.

תודה. אבא.

תודה לך על הפוסט,
ברוח הדברים, מקום הקבוצה בעירי היה אמור להפוך למוקד הצבעה היום.
וכבר חשבנו שנצטרך לוותר על המפגש היום,
בסוף מישהו העיר שהתאווה 'קנאית', לא בוחרת ולא יוצאת להפסקה ביום הבחירות...
וגם, ממש לא משנה לה מי יהיה ראה"מ הבא...
בחסדי ה' לא היה שם קלפי והיה מפגש נעים.

אני בלחץ אטומי
הבריאה לא מתנהלת כהבנתי
אני מת להתפטר מתפקיד הבורא
ולא מצליח
הצילו!!!

יפה לך מוישל'ה, גם אתה מנסה להתפטר מתפקיד שמעולם לא היה שייך לך... אתה מבין למה זה לא מצליח?
הספונסר שלי לימד אותי שהדרך הטובה ביותר להתפטר מהדמיונות שלי היא להתחבר למציאות:
שלום, אני סקסוהוליסט גמור וחיי לא מנוהלים. את הרוכסן שלי אני לא מצליח לסגור לבד...

מה שמחזק אותי בפוסט הזה זה לא שאסירות יכול להיות בקלפי ולשמור על העיניים.
זה שהוא יכול לכתוב על זה פוסט, וזה לא יפגע לו בהחלמה...
גם לי יש רשימה של מעללי גבורה. רק ברגע שאכתוב עליהם אני גמור מחוק ריק. לי זה חולה לשתף על הצלחותי.
מתי אזכה להרגיש כגרזן ביד החוצב? כצינור?
קשה לי להתפלל. גם על זה. אבל באמת שזהו רצוני.
ריבונו של עולם גלה לנו שאין עוד מלבדך

הושיעה יקירי
כל אחד "והרכבת שלו"
בוא לא נקיש אחד מהרכבת של השני, בשביל שלא תהיה לנו תאונה.
אסירות נמצא כבר כמה תחנות קדימה בהחלמה, וכנראה הספונסר שלו התיר לו לספר על הצלחות, אנחנו נתמקד במה שאנחנו צריכים לעשות
זה מספיק לנו.

גם לי היה אתמול יום מאתגר במיוחד
ואני לא חושב שעמדתי בכל האתגרים באופן מושלם
אבל על האתגרים שכן עמדתי בהם אני מודה לאבא שבשמים. שכל הכוחות שלו, והוא נותן לי את ההחלמה בניסי ניסים, ובאהבה רבה.
ואני מתפלל אליו שיתן לי עוד יום אחד נקי
יעקב

תודה לכם הושיעה ויעקב, נראה לי שיש כאן קצת חוסר בהירות, אנסה להבהיר ולהסביר. זו לא הצלחה שלי. אני לא מסוגל להצליח כך. כפי שכתבתי לא פעם, אני איש עם כשרונות שנכשל. תמיד. האינטרסים שלי דפקו לי את הנשמה. בתוכי פנימה הייתי אבוד, איפה שדרכתי לא צמח דשא... כמו שרשמתי למעלה, את הרוכסן שלי אני לא מסוגל להשאיר סגור או לסגור לאחר שהוא פתוח...

אלו הם הצלחותיו של הבורא. של כח עליון. כל מי שיתחבר אליו יצליח. אין סיבה שלא. גם אם ארצה לא אוכל לנכס אלי את ההצלחה, יותר מכך, כשעשיתי זאת, ועשיתי, כי אני חייב לנסות הכל. חטפתי. תמיד.

לימדו אותי בהחלמה שזו המטרה של קבוצה. לתת תקווה. לשאוג לתוך השממה - אפשר אחרת. לא חייבים יותר להשתמש. והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות סיפור הצלחותיו של הכח העליון דרכינו. מי שיספר על ההצלחה של הבורא, לא שלו. יתמלא. אם התחושה היא של ריק זה כנראה רק בגלל 'הניכוס' האישי.

בנוסף, יעקב היקר, הספונסר שלי לא 'מאשר' לי 'מתיר' לי או אוסר עלי. כדאי להוציא את המילים הללו מהלקסיקון שלנו. הוא לא מורה ההוראה שלי ואין לו את היכולת להכריע בשבילי. הוא איש מדהים שנפשי קשורה בנפשו, והוא חולק איתי את הנסיון שלו. זהו. מספר לי מה עבד אצלו. ההחלמה היא שלי, אני מתקשר אליו כדי לקבל את ההכוונה, כי אני רוצה את מה שיש לו. 

הוא בעיקר מראה לי, כשאני שואל את המניעים שלי. ומשתף אותי בחוויות דומות שלו. לא פעם אני יכול לספר לו דברים אבסורדיים והוא שותק. מקסימום שואל אותי מה אני רוצה עכשיו ממנו... זה מה שאני מנסה לעשות גם עם הספונסיים שלי. אין לי יכולת לעצור את השימוש שלי, את הפעולה מתוך הפגמים שלי, אז שיהא לי כח על התאווה והפגמים של אחרים?

נ.ב.
אל תחוש שלא בנח. כנראה שלא התכוונת למלוא המשמעות במילה הזו, התיר, ואין לי באמת שום תחושה שלילית ביחס למה שכתבת,  פשוט ראיתי כמה פעמים חברים כותבים, הספונסר הורה לי, התיר לי, אסר עלי... ומצאתי הזדמנות לכתוב על השיח בנוגע לספונסר. (במקום לכתוב עוד פוסט התחלתי בתקיית 'הבתהליך' שלי)

תודה על השיתוף!

יש לי שאלה:
שמתי לב שאני עובר מנושא לנושא, לראות מה חדש, להיות בעניינים (לא מוצא הגדרה מדוייקת) וכמעט תמיד כשאני..
אני אנסה להסביר אחרת: לפעמים אני רואה הודעה/תגובה ואם היה שם כפתור לייק או משהו כזה הייתי לוחץ עליו בגלל ההתלהבות שיש לי מתוכן הדברים, זה היה עוזר לי המון!
אבל אין כזה דבר וחוץ מלכתוב הודעה שבה אני מסתבך בד״כ איך בדיוק לתרגם את מה שעובר עלי למילים אין אפשרות לתת פידבק בקלות (מה לעשות לא הכל קל בחיים, ישתבח שמו!)

הקטע הוא שאני מוצא את עצמי כל הזמן מגיב וזה נראה לי מוזר.
ברור שיש כאן צומי איפשהו ורצון לעשות משהו ערכי שממלא אבל עדיין נראה לי משהו עקום בכל העסק שאני לא מצליח לשים עליו את המיקרוסקופ.
נכון, לא תמיד צריך למדוד את הכל ויכול להיות שזה חלק מהתהליך שהאתר המבורך הזה גורם.
כרגע לא מבין אבל יש פה משהו.

מוריד את הראש וממשיך הלאה. מקווה

(סליחה שאני משנה את הנושא ככה סתם, אני נראה כמו חולה בבית חולים שרץ בין המיטות ומרעיש ומזיז דברים... סליחה באמת סליחה)

מוישל'ה אהבתי את התגובה שלך. אני חש תחושה דומה.

אסירותודה
קיבלתי את הערתך בקשר ל"התיר לו הספונסר"
המילה הזאת לא מתאימה,
לרגע לא חושבתי אחרת ממך (נראה לך שאני מסוגל כל כך בקלות להעביר את השליטה בי למישהו אחר "שיאסור" לי ו"יתיר" לי. הייתי מת). אבל ההערה שלך היתה במקום.
גם ההסבר שלך על ההצלחות היה נחוץ, כי אני מרגיש שלי זה מאוד תורם, גם לספר על ההצלחות "שלי", וגם לקרוא על ההצלחות של אחרים. (והדגשתי את ה"שלי" בשביל שלא תתפוס אותי שוב על המילה . לא "שלי" של אבא שלי).
תודה



ואונלי היקר
דבר ראשון מה הבעיה פשוט לכתוב "לייק" "LIKE" או אהבתי?
דבר שני בקטע של הצומי, גם אני התחבטתי ועדיין אני מתחבט למה אני כותב פה כל כך הרבה. האם זה בגלל שזה תורם לי, או אולי בשביל להראות כמה אני חכם, או אולי בשביל הצומי וכו'. בסוף הגעתי להבנה שכנראה זה תערובת משלושתם יחד. אבל החברים פה קצת הרגיעו אותי שזה דבר שקצת עובר עם הזמן ובסוף מתאזנים. ובאמת אני מרגיש שאני טיפ טיפה מתחיל להתאזן.
אבל גם זה רצון ה', וגם על זה אני נכנע אליו ומתחנן אליו שינחה אותי בדרך הנכונה.
יעקב

ערב טוב לכם חברים,

אז גם אצלי הבחירות היו יותר מהותיות מאשר לשלשל מעטפה לקלפי. כבר בשעות שקדמו לפתיחת הקלפיות, החלטתי שאני מתפלל לאלוקים שיתן לי את הכח לבחור במה שאכן טוב לי, ולא במה שנעים לי בטווח המיידי, ונראה שאבא האוהב קיבל את תפילתי, והנה אני כאן שוב לאחר הפוגה לא קצרה.
לראשונה מאז הכירותי את הקבוצות היה בי את האומץ (מקוה שזו ההגדרה הנכונה...) לשוחח עם מישהו ותיק ונקי ממני ולבקש ממנו לספנסר אותי. לא! זה לא מובן מאליו, מעל שנה אני בתכנית ומעולם לא הייתי מסוגל לעשות את זה. ולמרבה הפלא, הייתי נוכח לחלוטין בשיחה שהציבה לי מראה צלולה אל פגמי האופי הבולטים שלי, שגרמה לי להתבונן אחרת אל תוכי, ופתחה בפני מחשבות חדשות שמעולם לא חשבתי.

בחרתי להתחיל לרצות להתחיל לצעוד (קצת מבלבל, אבל זו התחושה...), שם כרגע בצד את השאלות, התחכמויות, פילוסופיות, ומנסה ללמוד את התכנית מהתחלה. כי השנה האחרונה הוכיחה לי שככל שאני מתחכם יותר, אני מתרחק יותר.

בנימה אישית, נהדר שיש לאן לחזור, ומפעם לפעם הפעילות והפוסטים רק משתדרגים, אז תודה לכם! (מקוה שלא מסיט את נושא הפוסט, בכל זאת זו גם בחירה...)