שלום

שמתי לב ואולי זה לא העניין שלי, אבל יש הרבה חברים שקשה להם עם העניין של "רק היום".
אז אני כותב בשביל לחזק לעצמי את העניין, ומי שרוצה מוזמן גם.

בתקופה אחרי שהגרי"ש אלישיב זצ"ל נפטר פורסמו הרבה עובדות בשמו.
זה באמת יפה ומחזק לקרוא סיפורים על אדם גדול, לראות איך הוא עלה ונתעלה. זה מעלה את הצפיות, ונותן קצת מראה לצורה שבה צריך להסתכל על החיים.
אבל בא נגיד שבאופן אישי לא ראיתי קשר ביני לבין הרב הגדול הזה. הרי לי אין אפילו קצה של סיכוי לדבוק בדרכיו, אני אפילו לא מכניס את עצמי לתחרות הזאת. קראתי את העובדות עליו כסיפורים יפים לפני השינה, אבל לא כמשהו שנוגע אלי בכלל.

עד שהגעתי לעובדה מדהימה שסופרה באחד העיתונים, עובדה שמספרת לנו איך אדם גדול כזה צומח מדברים קטנים, ואיך גם לאדם גדול שכולו בתורה ויראת שמים יש את המלחמות הקטנות שיש גם לי.

סיפרו שם שהרב בצעירותו היה יושב בבית הכנסת מהבוקר עד הלילה ולומד, לא עניין אותו משום דבר שקורה בעולם, הוא היה מנותק לגמרי.
כל כמה זמן היה מגיע חברותא אחר ללמוד עם הרב (שהיה אז אברך צעיר לימים), וככה הם היו לומדים כמה שעות, ואז היה מגיע חברותא אחר.
"פעם אחת", מספר הרב. הוא הרגיש חשק גדול מאוד לדבר קצת דברים בטלים, הוא ממש הרגיש שהוא לא מסוגל, והוא חייב לדבר קצת, ואם לא הוא פשוט יתפוצץ. אבל מה לעשות והוא באמצע הלימוד? וכו'. בקיצור היצרים משתוללים, לדבר, או לא לדבר.
עד שהרב הגיע להחלטה, שבאמת הוא ידבר דברים בטלים, אבל לא עכשיו אלא בסוף הסדר, עכשיו הוא ילמד יפה, ובסוף הסדר הוא ידבר. הנה מה טוב ומה נעים.
וכשהגיע סוף הסדר הנה הגיע הזמן לדבר, אמר הרב לעצמו, "כל הכבוד הנה שרדתי עד סוף הסדר, עכשיו באמת אני עדיין זקוק לדבר, אבל קצת פחות בוער לי, אני מרגיש שאני מסוגל לשמור את ה5 דקות עד לסוף הסדר הבא". וככה הרב דחה את ה5 דקות מסדר לסדר, ובסוף הוא הצליח להתאפק ולא לדבר בכלל.

מצד אחד זה סיפור גדול שלא בתפיסה שלי בכלל, מה לי ולא לדבר בסדר, קודם שאני ילמד בכלל, ואם אני לומד, שאני ילמד ברציפות בלי הפסקות. אבל גיליתי דבר מדהים, הרב השתמש בשיטה פשוטה מאוד.

שיטת "רק להיום" רק עכשיו, עכשיו אני יתאפק, אחר כך נראה כבר מה יהיה. אז נכון שבקשר ללימוד תורה זה עדיין לא בהשגות שלי, אבל לגבי התאווה זה מאוד בעניין שלי. אם אני רואה שהרב השתמש בזה כמניעה לתאוות הדיבור, למה שאני לא ישתמש בזה לתאוות אחרות?
זה כבר בהשגות שלי.

תאמת שאני יכול ללמוד את שיטת "רק להיום" גם מהתאווה עצמה. הרי בזמן שעולה בי התאווה, לא מעניין אותי לא אתמול, לא מחר, וגם לא מה יהיה בעוד 5 דקות, עכשיו אני בתאווה, לא מעניין אותי מה יהיו התוצאות, מה יקרה שאשתי תתפוס אותי. ככה אני צריך להיות גם בהחלמה "רק להיום", "רק לעכשיו". לא מה היה אתמול, ולא מה יהיה מחר, אפילו לא מה יהיה בעוד 5 דקות. עכשיו מעניין אותי עכשיו. ואם אני מצמצם את ההתמודדות רק לעכשיו, הרבה יותר קל לי להתמודד. צמצמתי את ההתמודדות למשהו פשוט. אני לא נותן חשבון לא לאתמול ולא למחר.

אבי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה להבחין בין השניים
אבא תודה שהבאת אותי לפה
יעקב

תודה רבה יעקב ,הארת את עייני בזכותך הבנתי אחרת את המשמעות של "רק להיום"

איך מסדרים את התפיסה של רק להיום ביחד עם התפיסה של ספירת ימים נקיים? מה מעניין העבר הרי העיקר הוא היום?!

הושיעה היקר
השאלה שלך הממה אותי לרגע,
אתה כל כך צודק, לכאורה אם מוחקים את העבר אז צריך למחוק אותו לגמרי.
אבל אז נזכרתי שראיתי כבר בכמה פוסטים של חברים ותיקים כאן את העניין, שאני לא בא למחוק את העבר, אלא שכרגע אני לא חושב עליו, כי אצלי העבר הוא שחור ורע. אבל ביום שאני יקלוט כמה שאני חולה, ושכל מה שעשיתי זה לא מתוך רוע אלא מתוך חולי, ביום הזה כבר יהיה לי יותר נוח וטוב לנהל דיאלוג עם העבר שלי.
למה זה קשור לפה, כי אני חושב שלי ספירת הימים נותנת כוח בשביל להשלים עוד יום נקי נוסף.
למשל אתמול כמעט באתי לפתוח יוטיוב בלי כוונה בכלל, רציתי לראות איזה שיר חדש , ופתאום כשהתיישבתי על המחשב נזכרתי, ואמרתי לעצמי, "הי יעקב, אתה זוכר שיש לך כבר 36 ימים נקיים, זה לא בא לך בקלות, אתה רוצה לאבד אותם ברגע?" וזה עצר אותי, כך שלי אישית יש תועלת בזה, ואני לא עושה את זה רק בשביל לנפח את האגו.
בכללי נראה לי שזכרונות טובים זה תמיד בריא לנפש,
וכשאומרים בוא נסתכל רק על היום, זה בדברים שנראים כבדים וקשים, לכן אני משתמש בשיטה של "רק להיום" בשביל לצמצם את הקושי.

אני מקווה שאני צודק
בהערכה
יעקב

אם הבנתי אותך נכון, אז נגיד ככה:
רק להיום נשמור על הימים שספרנו.
אתה צודק שאנו לא מתכחשים לעבר. לא נסגור את הדלת על העבר.
כנראה שרק להיום זה חשבון רגשי. הרגש לא צריך להכיל יותר מהיום.
ומצד שני השכל. השכל מודה לה' על כל יום נקי.
תודה יעקב על ההארה

בדיוק כך
הבנת אותי יותר ממה שאני הבנתי את עצמי

לא שמתי לב כמה עוצמתית השורה הזאת שכתבת
במבט שני שמתי לב
תודה רבה

חברים יקרים אתרום מעט מנסיוני בשאלה היפה הזו, אתייחס לנושא מכמה היבטים, בנוגע לסגירת הדלת על העבר, לימדו אותי שמי שזוכר מהיכן בא יודע לאן ללכת. אני חייב לדעת ברגע נתון מי אני בכדי שוכל לנקוט בפעולות המתאימות לשכמותי, חלק נכבד מהמחלה הזו היא 'השיכחה', בחלקיק שניה כל מה שלמדתי על עצמי פורח, אני נהפך לסופרמן שיכול לעוף...

בנוסף, ההתמקדות בהיום היא בשביל שלא אנוח על זרי הדפנה של יום האתמול. הרי מה שעבד בעבורי שם הוא סימן לכך שכבר החלמתי... קיבלתי עמידות אל מול התאווה, הפגמים... במילים אחרות, אתמקד בעבודה היומית, אעשה את הפעולות, בכדי שמה שעבד לי אתמול אכן יעבוד לי גם היום.

עוד היבט חשוב בעבורי בלחיות כל יום ביומו. הוא היאוש מהעתיד, בלי סוף פעמים השתמשתי רק בגלל המחשבה שהרי ממילא אשתמש הלאה. אם לא היום, מחר, ואם לא אז אחרי שבוע, הרי אף פעם לא הצלחתי מעל 22 ימים 6 שעות 12 דקות וחמישה חלקים... טראח. חטפתי. הסבירו לי שזאת אחת הצורות שהמחלה שלי עובדת עלי.

לצבירת ימי הנקיון יש חשיבות. ככל שחולף הזמן מהשימוש האחרון, יש יותר מיומנות בתרגול החשיבה והפעולות המחלימות. זה לא נותן ביטוח, אבל אדם שאינו שאנן יחוש בחלוף הימים במעט שיחרור מהדריכות.

סיכום - האתמול, היה. הוא ישנו, אך אינו קובע לעכשיו. המחר שייך למחר. כעת הוא לא ניתן להשפעה. נשאר לי עכשיו את היום.

הספונסר שלי נהג לומר לי שכדאי להיות כאן ועכשיו. שאפסיק להצטער על העתיד ולתכנן את העבר...

בהחלמה.