בליל שבת הייתי צריך לצאת מד' אמותיי וללכת מרחק של כחצי שעה מביתי.
כשיצאתי לא שמתי לב לשינוי שחל במזג האוויר ולא הצטיידתי במעיל.
רק אחרי הליכה של כמה דקות כשברק האיר את השמיים הרמתי את עיניי וראיתי את העננים המאיימים.
כבר לא הייתה לי ברירה והמשכתי בדרכי.
אחרי כעשרים דקות החל לרדת גשם אך לא חזק והמשכתי ללכת אבל כעבור מספר דקות נוספות הגשם התחזק ולא הייתה לי ברירה, רצתי לתפוס מחסה.

המצב לא היה נעים, אנשים מחכים לי ואני הולך לאחר.
בנוסף לכך אני נמצא במקום בו רוב האוכלוסייה חילונית ואני "החרדי" תקוע כאן כשלפניי עוברים אנשים עם מטריות או נוסעים במכוניתם.
אבל נכנעתי, כך ד' רוצה שיהיה.
לפתע ברק סינור אותי ומיד אחריו הגיע הרעם.
עוצמתו הקפיצה אותי פשוטו כמשמעו.
מיד נזכרתי בדברי הגמרא במסכת ברכות: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר  והאלהים עשה שיראו מלפניו.

שאלתי את עצמי: מה? זה מה שד' רוצה? להפחיד אותי? לא נראה לי שלפחד הזה יכולה להיות תוצאה חיובית אצלי. אז למה קיבלתי את זה?
עניתי לעצמי תשובה ברוח התכנית ואני רוצה להציע אותה בפניכם.

העקמומית שבלב שעליה מדובר היא זו שמביאה אותי לחשוב שאני אמור לנהל את העניינים והרעם מלמד אותי שלא היא.
כשהסופה תפסה אותי בחוץ הרגשתי ממש קטן, חסר אונים לחלוטין.
אבל זה לא משאיר אצלי חלל ריק שהיה גורם להרגשה של פחד אלא להיפך העוצמה הזאת גם נותנת לי את הביטחון, כי אני מרגיש את עוצמתו של מי שכן מנהל את העולם כולל אותי.
היראה שעליה מדובר כאן היא יראת הרוממות זאת אומרת התחושה שאתה עומד מול עוצמה.
התחושה הזאת מעניקה לי ביטחון, כי העוצמה הזאת היא עוצמתו של אבא שלי לו אני מפקיד את כל חיי.
אינני יכול לסמוך על מישהו שאינני חש כלפיו יראת כבוד.

ובמילים אחרות הרעם הביא אותי לכניעה.

מסר חשוב מאוד, ומבהיר לי את היופי של חוסר האונים.
תודה רבה לך.

יפה מאוד!
פעם עליתי לקבוצה של 'אסירות' תוכ"ד שאני מדווש באופניים הביתה,
עד שעלו החברים לקו גילגלתי מספר מילים עם 'אסירות'  ודרך אגב סיפרתי שאני מדווש באופניים,
הוא ישר שולף לי "כל החיים דיוושתי ולא הגעתי לשום מקום"  וזה היה מפתיע עבורי שהוא מקשר את זה להתמכרות, ואמרתי לו את זה.
והוא ענה לי-שהוא מנסה בכל דבר  לראות מה זה אומר בשבילו. [אולי לכך התכוון הספר הגדול "שום דבר בעולמו..]
אני מתחיל לנסות לעשות את זה ומאוד נהנתי לראות איך אתה יישמת את זה אצלך

זה דבר שצריך להכניס בעצמות.
כל מה שזז יכול לסמן לנו עוד נקודה בדרך.
אפשר ללמוד מכל דבר.
ואם אני לומד מכל דבר, יוצא, שכל הזמן יש לי חיזוקים.
אני צריך להכניס את זה טוב טוב לראש שלי.
ולא לשכוח לרגע שכל התחזקות זה מתנה מאבא.
כל רעם הוא תזכורת מאבא.
לא לשכוח לרגע.
מתפלל לעוד יום נקי

תודה רבה לכם אנאונימי וחפץ חיים. אני שמח שהדברים מצאו חן בעיניכם.

אכן כפי שכתבו חפץ חיים ויעקב יש לנו הרבה הזדמנויות לקבל חיזוקים לדרך שלנו.
צריך רק לפקוח את העיניים.

שנזכה להמשיך להתחזק ביחד.

תודה לך כנוע, שמח בעבורך שנכנעת, שקיבלת את המציאות ולא נלחמת בה, אאחל לך שתחוש באותה עוצמה גם את האהבה שלו. ולח"ח. הספונסר שלי לימד אותי שניתן לראות בכל דבר את יד ההשגחה. זו תמצית ההחלמה.

בכל דבר? מדהים! הלוואי ואזכה!

אמן! תודה על האיחול אסירותודה.

בס"ד
כנוע יקר!
הדברים מתאימים לאומרם...
יישר כח הלוואי שאדע לחיות כך
כי אצלי לצערי כשמשהו לא מסתדר לפי התוכנית שלי
הטינות עולות והכעס מתגבר... :-\
כשמגיע הרגע שעולה הזיכרון שיש מישהו אחר שמנהל את העולם
זה כבר קצת מאוחר מדי... :-[

מה עושים?  ???

תודה מיאני,

אני בדיוק כמוך. רגשות הכעס והטינות עולים הרבה יותר מהר מהמחשבות על כניעה.
אך אני חושב שאף פעם לא מאוחר מדי.
אם אנחנו מתרגלים לחשוב על זה מתי שנזכרים גם אם זה אחרי שכעסנו, בסופו של דבר הכניעה תבוא יותר מהר ויותר בטבעיות.

שבת שלום.

בס"ד
אמן!