אני יושב מול ההגה ורואה את התהום הפעור מולי ומבין שאני עומד להתדרדר לתהום הפעור,
ועוד כמה דקות אני מתרסק (נפשית) מבין צועק ובוכה אבל כלום לא גורם לי ללחוץ על דוושת הבלם ולמנוע ממני את הסוף הנורא ...
דווקא בימי השובבים כזאת נפילה לא ציפיתי שיקרה לי,
שבוע שעבר הייתי בטוח שאני עובר את כל השובבים נקי בלי להניד עפעף והנה היום נפלתי, או יותר נכון התרסקתי...
מה שלא ברור לי היכן ההיגיון שיש לי דקה אחרי ולפעמים גם שבוע אחרי היכן הוא כשצריך אותו באמת,
מדוע מה שעובד דקה אחרי לא עובד דקה לפני????
:'( :'( :'( :'( :'( :'(

הסיפוק המיני מחזיר את ההגיון.
יותר נכון אחרי שאנחנו מקבלים את הסיפוק המיני (שבינינו הוא לא כזה אי אי אי), יש ירידת מתח.
כשיש ירידת מתח שוב אפשר לחשוב
נקודה למחשבה.
אבל מה זה משנה תמיד אפשר להתחיל מהתחלה
אתה מוזמן

אחי היקר לב מחלים
ברוכים הבאים למועדון חסרי השפיות..
עזוב, אין הגיון.. גם אל תנסה להבין!
הגענו להכרה שאנו חסרי אונים מול התאווה! אשריך, הבנת! איך יכול להיות ששניה לפני כן חשבת אחרת ושניה אח"כ גיהנום?.. זו התשובה! אנו חסרי אונים מולה! אבדה לנו השליטה על חיינו! רק כח גדול מאיתנו ישיב אותנו לשפיות דעתנו!
קח את הנפילה כמנוף.. תצטרף אלינו לדרך הצעדים.. לאט לאט תתחיל לראות חיים אחרים.. חיים שישבו אותך לשפיותך, שאבדה..
אוהבים
מכל הלב

תודה על התמיכה והעידוד חברים,
אכן מתחיל מהתחלה ונקווה להצליח משהו...
א-לי תן בי את השלווה... לשנות את אשר ביכולתי לשנות...

בהצלחה לך לב מחלים,
ההחלמה שלך היא ההחלמה של כולנו, העידוד של כולנו.

דוקא אתמול אמרתי לחבר שזה מה שחוויתי, אמנם בלי נפילה, אבל ערפול חושים.
בזמן הערפול הרי מבינים כלום, בזמן פכחון הרי לא מבינים מה זה ערפול.
זה שד, מפלצת, שאני יצרתי עם השנים....
אין בזה משהו שצריך להבין כדי להחלים, 
צריך רק ללמוד מה לעשות בפועל - ולבצע.
גם מתוך הערפל.

בספר "כפי שביל רואה זאת" הוא כותב שלעתים ניתן לגחך על אדם שנפל ולשאול אותו אם הוא נהנה...

לא אעשה זאת, אבל אחזור שוב לפוסט על השובבים ואזכיר לעצמי שכל הנושא הזה לא עובד עבורי, לא עבד עבורי וגם לא יעבוד עבורי. אני לא צריך "התחזקות" בנושא השובבים, כיון שברגע שהתאווה תוקפת אזי "השכל הישר" נעלם, והוא חוזר לבקר רק אחרי הנפילה.

המסקנה הפשוטה היא שאני אדם חולה וצריך טיפול מיוחד.

לב מחלים יקר, אין שכל ישר, יש מוח 'מסומם'. זו המחלה הפיזית, התאווה משחררת 'כימיקלים' במוח המשתקים - פיזית - את היכולת לחשוב. האונה הקדם מצחית, המקום בו מתבצעות ההחלטות 'מותקף' על ידי דופמין, אפינאפרין אדרנלין ואוקסוטיצין. לכל אדם יש את החומרים הללו בגוף, זה מה שגורם לנו להתרגש, להתאהב, לשמוח, אצל מכורים הכימיקלים הללו מיוצרים ללא בקרה והשגחה.

זהו תהליך - הוכח מדעית -  שנוטל מהאדם את היכולת להחליט, היוצא מכאן הוא שהבחירה מתבצעת לפני, כשהתאווה נכנסת לפעולה דרך המחשבות העיניים האוזניים האף או הפה... יש לנו זמן קצר מאוד לברוח.

כדאי לתרגל כל הזמן חיבור לחיים הרוחניים. במצב רוחני יש לנו אפשרות להבחין מהר יותר שאנו כעת 'מותקפים'...

זו הסיבה שהדבר הטוב ביותר בעבורי הוא לנתק את הפעולות שלי ממה שאני מרגיש או חושב. לזוז מכל דבר שמחובר לתאווה, גם אם אני משוכנע שהפעם זה לא יקרה.

לעשות. למה? ככה.

בהצלחה.

לב יקר.

אצלי מירב ההתקפות היו (שנים עברו) בתקופת השובבים וימי הסליחות. למה? ככה! אז זה הזמן שהכי הלחצתי את יצרי בנושאים אלו בפרט. היום אני יודע ומבין שמדובר במחלה ויש לעבור ממתקפה על תאווה לפעולת-מנע. שמע לעצתי. קח ספונסור. הוא יקדם אותך. זה מה שעבד עבורי ועבור חברי המנוסים ממני. זכור! אתה חייב זאת לעצמך ואף א' לא יעשה לך זאת. כך תזכה ללב-מחלים (בעזרתו יתברך)

בס"ד
ל- לב (נשבר) מחלים היקר!
יש לי איזה הסבר ותובנה מהשובבי"ם (למרות שיש מסתייגים)
ידוע ומפורסם שאלת הבחירה וגזירת ה' על פרעה (ואני אקשה את לב פרעה שמות, ז' ג' וברש"י)
התרוץ הפשוט הוא שבהתחלה ה' איפשר לו להכנע אך הוא הכביד את ליבו
אך לאחר שחזר ושנה בחטאו נלקחה ממנו "הבחירה החופשית"...
תמיד חשבתי (כשלמדתי סוגיה זו)
ש"העונש" המיוחד הזה שמור למקרי קצה בלבד
כמו פרעה וסיחון...
אך לאחר שלמדתי מעט על המחלה נראה לי שזה חלק ממה שקורה למכורים...
שמתחילים במשהו, חושבים שזה רק בשביל הכיף,
ופתאום מגלים שאי אפשר להפסיק (גם כשזה נהיה ממש ממש לא הגיוני ולא כיף...)

מי אני.
אני לא מסכים אתך.
אני הייתי מכור עוד לפני שידעתי משהו מהחיים שלי.
אתה מדבר על חטאים. אני מדבר על מחלה.
אני חולה.
הוורטים שלך לא קשורים אלי

סוד
לא נעלבתי מהגיחוך שלך ההפך הוא הנכון הארת את עיני ואני מוכן לחשיבה שונה
בפוסט ההוא התקוממתי הכיצד אתה בז לקדשי ישראל אבל אני חייב להודות שמן הסתם יש בזה משהו אני אנסה את הדרך שלך
שהיא ההפך הגמור ממה שחונכתי אליה במשך שנים רבות (קשה לי לחשוב על זה אבל אעבוד על זה)
ואולי באמת אזכה להחלים.

חס ושלום. אינני בז לקודשי ישראל! אני מאמין בכל מילה שכתובה בספרי המוסר והחסידות.

כל מה שציינתי הוא שעבורי כאדם חולה ולא חוטא - הדברים האלו לא שייכים.

ניסיתי עשרים שנים להתמודד עם הבעיות שלי בהוספה בלימוד וכל שאר הדרכים הנכונות לעשיית תשובה - אבל תמיד חזרתי לאותו מקום. בסוף הבנתי שאני מחפש את המטבע מתחת לפנס, אבל אני צריך בכלל ללכת לבית חולים.

ל - יעקב של אבא (ש. לשעבר)
מסכים בהחלט שזו מחלה
ואם הוורטים שלי לא קשורים אליך אתה בהחלט יכול לזרוק אותם לפח...
אבל נראה לי שבשלב מסוים בחיי (מדבר על עצמי באופן אישי)
יצאתי למסע תענוגות שהוביל אותי למחלה...
כלומר זה שעכשיו יש לי מחלה חשוכת מרפא
זה קשור איך שהוא למעשי ... באופן אישי מתקשה מאוד להסיר מעצמי אחריות באופן טוטאלי...
על עצמי לספר ידעתי ומאוד יתכן שזה לא התחושה שמתאימה לכל אחד
                       

[quote=mi ani link=topic=2212.msg23527#msg23527 date=1357250170]



מי אני. עכשיו הגיע תורי לחלוק עליך ולא להסכים איתך. איך אתה מזלזל בחברי הטוב משכבר הימים? אני מוחה בתוקף. נקודה.