א

שלום חברים
פתחנו את האשכול הזה [שיעלה בעז"ה כל יום] ע"מ שמי שמעוניין ישתף את החברים בכל מה שירצה,
זה מעין קבוצה טלפונית אבל כתובה, [וכמובן לא באה להחליף את מקומה אלא להוסיף על הקיים]

לפעמים יש שרוצים לשתף בדבר קטן, או לכתוב על קושי או הצלחה וכדו' ולא מרגישים נוח לפתוח אשכול בשביל זה, אז פה זה המקום,
בעז"ה נקווה שזה יוסיף לקשר ולחברות בין דרי המקום.

מומלץ מאוד לכתוב שיתוף בהדגשה, ע"מ שיהיה ניתן להבחין בין שיתוף לתגובה.

מחכים לכם.

לא יודע אם לזה היתה הכוונה אבל לא מצאתי מקום אחר.
אז הנה שיר שמצאתי שמביע את ההרגשה שלי [קרדיט - אודי דוידי].


מבוהל, מפוחד שוב חזרתי אליך
מאויים מעצמי, לא רוצה להביט לאחור
לא תמיד כשנפלתי ידעתי לבוא אחריך
כמו בן שב אל אביו ממסע מהכפור

הדפוני השומרים
דלתך לא פותחים
נאבק בכל כוחי לבוא אליך
ועכשיו אני כבר כאן
מתחנן נאמן
הוא מאש - ואני בשר ודם

נשמתי שקפאה, וגופי שרתח כמו נער
ובגדי השחורים, מיוזע כחוזר מהקרב
כמו פצוע נדחף מהחוץ טרם נעילת שער
מתחנן לאביו, שיביט שוב אליו

הדפוני השומרים
דלתך לא פותחים
נאבק בכל כוחי לבוא אליך
ועכשיו אני כבר כאן
מתחנן נאמן
הוא מאש - ואני בשר ודם

כשהקיץ ייסוג לאחור, ובגדי שוב ילבינו
אז אשמע את קולו של אבי שקורא לי לשוב
כשהמלך יצא לשדה לבניו יחכה הוא
שוב ארגיש בליבי כאותו בן אהוב

הדפוני השומרים
דלתך לא פותחים
נאבק בכל כוחי לבוא אליך
ועכשיו אני כבר כאן
מתחנן נאמן
הוא מאש - ואני בשר ודם

איזה אומץ לקפוץ למים!

היה עימנו!

שלום לכולם.
זהו יומי הרביעי בנקיון.
נס! לא מובן בכלל!
בעזרת האוירה החמה פה בפורום והתמיכה של החברים.
אז תודה לאלוקים ששולח לי חברים נפלאים.

ברשותכם, אחשוף קצת את הזבל היומי.
אמנם אינני מרגיש דחף גדול לתאוה, מן הסתם בגלל שאני עדיין "שבע" - קרוב לשימוש - אך התיכנות האוטומטי שלי להסתכל אחרי כל דבר(ה) שזז(ה) קיים, פועל, חי ובועט.
רק להיום, אני לא רוצה בזה! רוצה לחיות במציאות של החיים שלי, עם אשתי, עם ילדי, עם חברי.

זה לא אומר שלא שיתפתי פעולה עם ה"אוטומט" הזה. בדקתי כמה פעמים "מה פיספסתי..." והמחשבה החולה שלי היא "אתה רואה, אתה לא יוצא מזה, לך על זה...".
אז אני חושף את זה לפניכם, ומתפלל לאלוקים להשאר מחובר אליו, ולהתקדם בחיבור אליו ובהשגת ניצחון גובר והולך על התאוה ועל שאר הפגמים שלי.

היו לי גם כמה רגעים של אור במשך היום, נעימות עם אשתי, בעבודה, עם ילדי במיוחד באיזו סיטואציה מעצבנת שהתנהגתי בה כאבא תומך ומעודד ולא "מנפנף". נס בפני עצמו!

תודה לאלוקים על יום נקי.
מאחל לכולם המשך יום נקי, ולילה טוב.

אני רוצה לחלוק איתכם חוסר אונים מול הבריחה מהחיים,
פעם זה היה תאווה אחת, עכשיו זה סיגריה, תאווה אחרת.
אשתי מאוד לא מרוצה מזה ומתבאסת כשנודע לה שאני מעשן מדי פעם.
אני מצדי רוצה להיות כנה, אבל לה עדיף שלא תדע בכלל, זה מפריע לה.

הערב התחייבתי שלא לעשן לפני ואחרי המפגש של SA, ולא יכולתי ועישנתי סיגריה (רגילה, אגב...)
פחדתי מאוד שהיא תכעס, ובאין-אונים מסרתי את הכל לה'.
הגעתי הביתה והיא לא תפסה אותי.

לא יודע מה לעשות, מתפלל לה' על הכוונה והדרכה,
שאוכל להיות כנה, בריא, בלי לפגוע באנשים.
לילה טוב.

שלום חברים כאן מתנת-הנקיון.

"הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעה"ב דוחק".

אני חש זאת על בשרי.

יש לי הר של עבודה והניירת גודלת מיום ליום ואני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני בורח לפורום. קורא, כותב ומגיב. כאן אף א' לא לוחץ. איש לא עומד עם סטופר.

רק המעביד לא מבין למה זה לוקח כ"כ הרבה זמן לסיים מטלה פשוטה.

אסיים בתודה למארגנים על פתיחת מקום זה.

בס"ד

אני מודה לכם(או לך) "שיתוף יומי" על האשכול המדהים הזה פשוט מחזק לקרוא את מה שכותבים.
אני עדיין לא סגור על איך ומה לכתוב כאן אבל תודה רבה וענקית לכם/לך אין פשוט אני כל הזמן נדהם מהאנשים בפורום הזה
תודה רבה לכולם!

שלום שמי מוישל'ה ואני מכור לתאווה
בתקופה האחרונה אני שרוי במשבר מסויים בתכנית
אני רואה את החברים הוותיקים סוד, אסירות, שמואל,  נתן. וכו'
שמאז שהיגיעו לתכנית פחות או יותר הם נקיים.
ולעומתם, אני רואה על עצמי למרות שאני משתדל לעשות כל מה שאומרים לי
עדיין לא מצליח לשמור על נקיות מתמדת.
בתחילה חשבתי שאולי זה ענין גנטי,
אולי יש להם איזו תכונה שאני לא זכיתי לה,
או שאולי אני יותר חולה מהם.
נוספה לכך העובדה שדיברתי עם אחד החברים
שגרמה לי להרגיש מעט לא רצוי,
ולא צריך יותר מזה להפיל אותי
[כידוע מחשבות דיכאון הם המחשבות הכי פוריות במח המכור]
וכבר רציתי להודיע על פרישה דרמטית
מכתב צוואה לספונסר
ו...יאללה להתאבד להתרפש בעמקי התאווה
כך שוחה בעמקי המדמנה של עצמי
בלי רצון/יכולת לשתף אף אחד בעובר עלי
עד שאתמול בסייעתא דשמיא השתתפתי (למרות רצוני) במפגש אס איי
והועבר מסר ע"י אחד מהחברים הוותיקים, בעל תקופת נקיון מרשימה.
הוא סיפר שהוא כבר שלש עשרה שנה מסתובב בחדרים של אס איי
בשנים הראשונות לא היה מצליח לשמור על יותר מתקופות נקיות זעומות
למרות זאת הוא לא התייאש, ולא מתוך ברירה,
אלא מתוך הבנה שמקום אחר אין לו.
והרקורד שלו בהתמודדות עצמית נמוך אפילו יותר
ואז היכתה בי ההבנה
שעשיתי את כל הדברים הנכונים חוץ מגורם אחד שלא לקחתי בחשבון
הבורא,
מרוב נסיון להכניס אותו לחיי, שכחתי גם לתת לו את השליטה על ההחלמה
זה לא שהספונסר, סוד הכניעה, ושאר החברים לא חזרו על זה השכם והערב
אצלי משום מה זה לא חדר,
איפושהו בעמקי ליבי הייתי בטוח שמדובר על איזו מנטרה שמלמדים לומר בתכנית
עוד איזו פעולה הפוכה להתגברות על האגו
אבל אז הרגשתי
שבאמת כל אחד יש לו את התכנית הקבועה מראש של חייו
ובכללה ההחלמה ישנם שנגזר עליהם להחלים מיידית,
וישנם שנאלצים להתדפק עוד ועוד עד שהם זוכים לעלות על הרכבת
פשוט כך
תודה לך ה' על תובנה זו
אני מרגיש שהתקדמתי עוד שלב במסלול הההחלמה

שלום חברים, אני מכור לתאווה בכל צורותיה וגווניה.

ב"ה עבר עלי יום חיובי, היה לי חשק לברוח מדברים שאני אמור לעשות,   [ללמוד בכולל, בסוף יגידו שהאברכים רשומים בכולל לוקחים כסף מהמדינה ולא לומדים כלום]    לפני התוכנית הייתי רץ הביתה, [אשתי כמובן בעבודה כראוי לאשת אברך השקוד על התורה ועל התאווה] רואה סרט, קורא ספר וכדו'  והיום בחסד ה' ממש לא ברור מאליו [זה אמנם נדוש אבל זה כ"כ אמיתי] נשארתי בכולל למדתי טוב, ואחרי זה הרגשתי כ"כ טוב, הרגשתי בן-חורין!

תודה לה' הטוב שמלווה אותי כל הזמן ובזמנים הקשים אף נושא אותי על ידיו, ותודה ענקית לחברים היקרים שהולכים איתי את הדרך.

אני בחצי הראשון של המצב שלך.
מקוה להיות יום אחד היכן שאתה...