לפני כחודש היה כאן בארה"ב סופה קשה. אנשים רבים ניזוקו. בתים נהרסו. עצים קרסו. כבישים נחסמו. חברות-השמל עמלו לחדש את הזרם במשך ימים ארוכים. וגם היה מחסור עצום בדלק. (משאבות-הדלק פועלות על חשמל.) מה שגרם לתורים ארוכים בתחנות-דלק ולצמצום המכירות למקסימום עשרה גלונים לרכב. ועוד נזקים שמוערכים במליונים אם לא מעבר לכך.

מה רצה מאיתנו הבורא? להכנע. לדעת שהכל זה מאיתו יתברך. הוא זה שמנהיג את העולם. אני לא נכנעתי. התעצבנתי מחדש כל פעם שניסיתי לעלות לפורום אך לא הצלחתי מחוסר תקשורת או מחוסר מקום. כל מקום בו היה אינטרנט זמין היה חשוך ללא תאורה ללא חימום והעיקר ללא זרם להפעלת המחשב. וגם כששמעתי חבר נוסף שגר באיזור מנסה לצלצל לקבוצה הטלפונית ולא מצליח ליצור קשר רתחתי מזעם. היה זה ידידינו היקר "סוד-הכניעה" שלא יכל להנחות את הקבוצה ימים רבים. אך אני לא זכיתי לרדת לעומקה של "סוד-הכניעה". לא זכיתי להכנע. שגיתי בתגובתי.

לסיום אוסיף מילה שאולי לא כ"כ קשור למאמר זה אך זה קשור לסערה. (כנראה שמדובר במאמר חז"ל כלשהוא שריאיתי אי-פעם וברבות-השנים נשכח ממני מקורו)  "קול ה' בהדר... קול ה' שובר ארזים" אילו זכינו היינו שומעים את קולו בהדר. עכשיו שלא זכינו שמענו את קולו שובר ארזים.

חזק !!! וברוך !!!

יפה מאוד, מתנת!
תודה רבה!