טוב, לא ממש הפכתי למהמר כפייתי, לפחות לא במובן הפשוט של המושג הזה, אבל אני גם לא ממש רחוק מהמושג הזה. הימרתי על החיים שלי, אלא שבמקום כסף היתה תאווה. אבל נראה לי שיש לנו הרבה יותר במשותף מאשר השונה. והעיקר זה שכאשר אני חושב על המהמר הכפייתי, יותר קל לי להבין את המצב שלי, אז ניסיתי לערוך השוואה קצרה (ויש כמובן הרבה מה להוסיף).

המהמר הכפייתי לא הפסיד מליונים בפעם הראשונה שהוא נכנס לאולם הקזינו. הוא הגיע לכאן בכלל כדי לרחרח כי הוא שמע מחבר על החוויה וזה היה נשמע לו כיף. הוא אמנם שמע גם משהו על הסכנה אבל זה לא היה משהו רציני, ובכל מקרה הוא לא כאן כדי להישאר, רק להינות ערב אחד ולהמשיך. בהתחלה באמת היה כיף, ולמרות שבסוף הערב הוא הפסיד כמה מאות שקלים, זה היה שווה את זה.

לאט לאט הוא שם לב שהוא מגיע לכאן יותר מידי פעמים והוא גם הפסיד יותר מידי כסף ואז הוא ניסה בפעם הראשונה להפסיק. זה עבד תקופה קצרה אבל אחרי הוא מצא את עצמו שוב פעם מהמר (ומפסיד) והוא לא הבין למה. הוא ניסה לדבר עם חברים שבכלל לא הבינו אותו. הם שאלו אותו אם הוא מרוויח או מפסיד, וכאשר הוא ענה שהוא מפסיד סכומים ניכרים, הם לא הבינו למה לעזאזל הוא חוזר לשם. אף אדם שפוי לא משקיע כסף בעסק שאף פעם לא הרוויח. הוא שמע את העצה שלהם ("פשוט להפסיק") ובאמת ניסה. הוא חשב שאם ישקיע את הזמן והכסף שלו במקום אחר, הוא לא יגיע לאולם הקזינו אז הוא פתח חנות בגדים. גם זה עבד תקופה קצרה ואז הוא שוב מצא את עצמו שם. מהמר ומפסיד כאילו אין מחר.

הוא ממש לא הבין מה לא בסדר איתו. זה לא הגיוני שהוא יפסיד כל הזמן ובכל זאת יהמר שוב ושוב, אבל הוא המשיך לעשות את הפעולה הלא הגיונית הזאת, ממש נגד רצונו. בשלב הזה העסק נהיה מסוכן כי הוא כבר הפסיד את כל מה שהיה לו וגם את מה שלא היה לו, והוא הגיע להלוואות מהשוק האפור. כאשר הוא הפסיד גם את הכסף שלווה בשוק האפור, הוא היה בטוח שלעולם לא יחזור לשם. הרי אין מצב שהוא יסכן את המעמד שלו, את אשתו ואת ילדיו רק כדי לחוש שוב את ההתרגשות בתחילת הערב בקזינו. הוא הרי יודע היטב שבסיום הערב הוא ירגיש נורא ואיום. הוא ממש יכול לחוש את אותה הרגשה קשה של ההפסד הצורב. זהו, הוא כבר לא יחזור לשם לעולם, אפילו שזה נראה נוצץ ומפתה.

אבל הוא חזר לשם כאשר לווה כסף מהשוק השחור. הפעם הוא כבר לא רצה, אבל הבעיה היתה שהלווים מהשוק האפור שלחו עבריינים שיוציאו ממנו את הכסף והוא היה חייב נואשות כסף. המקום היחיד בו הוא מכיר אפשרות להרוויח כסף זה באולם הקזינו אז הוא רץ לשם. בשכל הוא ידע שזה לא הפתרון, ואחרי שהוא ירוויח קצת אז הוא יפסיד הרבה, אבל הוא לא מכיר שום דרך אחרת להתמודד עם המצב, אז הוא ניסה בכל זאת. אולי הפעם הוא באמת ירוויח כסף?

היו גם פעמים יוצאות מהכלל בהן הוא כן הרוויח. היתה הפעם ההיא הזכורה לטוב בה הוא הרוויח מליונים במשך שבוע שלם ויצא עם הכסף כמנצח. הוא שילם את כל החובות ונותר לו עוד מספיק כסף. זהו, כעת כאשר הוא סגר את החובות ועוד הרוויח מליונים, הוא כבר לא צריך את הקזינו. אבל קרה לו מה שקרה למכור למין אחרי החתונה. הוא חשב לעצמו שאם הוא הרוויח כל כך הרבה, אז כדאי לו לחזור לשם עוד פעם ולהרוויח עוד יותר.

הוא לא ידע מה שלא ידע המכור למין. שניהם לא ידעו שהם חולים ושניהם לא ידעו שהמחלה שלהם נקראת מחלת ה"עוד". הוא לא הבין שהוא לא נכנס לקזינו בגלל שהוא רוצה וגם לא בגלל שהוא חייב המון כסף. הוא נכנס לאולם בגלל שהוא חולה ואין לו שליטה על עצמו. הוא גם לא ידע שהדרך שלו מובילה למקום אחד בלבד: מוות.

ומה איתי? האם הבנתי סוף סוף שאני חולה?

תודה רבה, סוד.

עם העובדה שזוהי מחלת ה'עוד', יותר ניתן להסביר ל'מכורים קל' שהם באותו מסלול של נידונים למוות.
אני גם אמרתי לעצמי שאני לעולם לא אתחיל עם נשים אמיתיות, רק אצפה בפונרו ואהנה לי בסתר.
אבל שמתי לב שאני מתדרדר ואני מגיע לכיוונים שמעולם לא רציתי, רק הייתי חייב...
כי השוק האפור הכריח אותי...

תודה

תודה רבה לך סוד
יש לו מזל שהוא הרוויח את הכסף, או בדוגמא שלנו, שהתחתן..
שמענו כמה סיפורים שהסתיימו רע! רע מאוד!
על אחד שהתאבד מהתמכרותו למין, אחד שהיה חייב לשוק האפור ונהרג!! מכורים למין אחרים שהתגרשו..
חבל שהם לא עלו על דרך הצעדים כמה תחנות יותר מוקדם...
אשרנו שזכינו

פשוט מקסים, תודה רבה לך סוד, כך בדיוק מתאר הנרקומן את התהליך שלו. בתחילה קצת גראס. ההמשך עוד קצת גראס +וודקה. הסתבכות 'קטנה' עם 'סחיבה' מחנות...  עוד אלכוהול, חשיש, פנימיה... עוד עבירות אלימות, משפחות אומנה, L.S.D קוקאין הרואין, מאסרים וחוזר חלילה ממרכזי הגמילה.

רק אנו, מכורי האינסטנט, אנשי הצאוורון הלבן, חושבים שאצלינו זה אחרת. לא מבינים שאנחנו בדיוק אותו הדבר.

אבל ב"ה שיש תוכנית, שיש פיתרון. רצונו יעשה בחיינו היום.

זה כ"כ ברור שהמהמר הזה פשוט מטומטם!!
מה? הוא לא קולט? זה הורס לו את החיים!!

אבל אני? מה זתומרת?
אני לא עד כדי כך, אני נראה כמו אדם מהישוב, לבוש מסודר, זקני גזוז, ילדים למופת,
נכון שאני מידי פעם נופל, אבל אף אחד לא רואה, ואם אני ירצה הפעם בכול כוחי אני יצליח להתגבר, פשוט חסר לי יראת שמיים וכוח רצון, וכו' וכו'

ככה התאווה מנסה לספר לי מידי פעם, בזכות ה' הטוב ובזכות השלוחים שלו באתר ובקבוצה אני לא מתבלבל, וזוכר שמצבי בדיוק כמהמר הנ"ל
תודה על התזכורת [והמַראַה שהצבת לנו]

אחח כואב לי שאני קורא את זה אני לא נשוי ...והבנתי מזמן שזה לא הפיתרון לבעיה...אם כבר אולי זה רק מחמיר אותה ...אני מתחיל שידוכים ( יותר לחץ הורים) וזה רק מפחיד אותי כאילו מתי שזה יגיע יהיה הרבה יותר קשה ... מתפלל לאלוקים שיעזור לי לפחות שאני היה 90 יום נקי לפני ושישמור אותי לכל אורך הדרך

יש משהו משותף להימורים ולסמים ולפורנו - הפער בין פוטנציאל למימוש.
בשלושת הסוגים הללו (ואולי בנוספים) אני פחות עסוק בהנאה הנוכחית שלי, ויותר בהנאה שצפויה לי אם אצליח לממש את מה שמולי. בהימורים אני עסוק בלחשוב על הרווחים שיהיו לי. בפורנו אני עסוק בלחשוב על התענוג שיהיה לי אם הזאתי תצא מהמסך ותהפוך לבשר ודם, ובסמים אני עסוק בלחשוב במה היה אילו התודעה שלי הייתה אכן כל כך רחבה וחופשית.
לכשתמצי לומר, גם ההתמכרות לאינטרנט מכילה אותם מאפיינים. האינטרנט הוא המקום שבו הפוטנציאל אין-סופי, כי הכול נמצא במרחק גיגול אחד, ואילו המימוש אפסי - כי באמת אני לא יכול להכיל את כל המידע הזה, לראות את כל הסרטונים האלה, להכיר את כל המרחבים האלה. אבל אני באינטרנט כי הוא נותן לי הרגשה שהכול בהישג ידי. הוא גורם לי להרגיש גדול בלי להתאמץ, בלי לצאת מהכורסה. הרי אם רק אקנה מההוא בסין ואמכור לההוא בפולין אעשה בוחטה של כסף. אם רק אחליט להשקיע זמן אוכל לעשות קורסים בסטנפורד, בלי דמי רישום ובלי מבחני קבלה. אז מה אם לא עשיתי את זה עדיין? עצם העובדה שזה בהישג ידי גורמת לי להתרגש כאילו זה כבר כאן. כמו להחזיק כרטיס לוטו. כמו לצפות בפורנו...
המסקנה בשבילי: להיזהר מהאינטרנט. לדעת שהמחשבה הזו, שהכול כאן וזמין, היא מחשבה התמכרותית. שברגע שהריגוש שהאינטרנט ה"נקי" נותן לי ידעך, אפנה לריגושים יותר חזקים - בפורנו.

תודה דוק' הועלת לי מאוד.
אולי דברים כה חשובים זכאים לפוסט עצמאי, ולא רק כתגובה אגבית.
אל תחכה למושלם. אתה יודע מיהו האוייב הגדול ביותר של הטוב? {היותר טוב}
ץודה רבה
בהצלחה

תודה סוד על הדברים ולשאר החברים על התגובות המועילות לי ביותר.
תודה סוד.

גם אני מהמר כפייתי.

לפני כשמונה שנים הייתי בטיול משפחתי בחו"ל והחלטתי להיכנס לקזינו שהיה שם ולראות מה קורה שם.
ראיתי כמה שהרוויחו ברולטה וחשבתי שעליתי על השיטה.
קניתי אסימונים ב- 20 יורו והתחלתי לשחק.
אחרי 3 סיבובים היו לי ביד 60 יורו.
משום מה החלטתי לפרוש וחשבתי לעצמי שאם כל יום אגיע לשם אוכל לחסות את עלות הטיול.

היום אני בטוח שאם הייתי נשאר שם, זה לא היה לי טוב, בלשון המעטה.
אני מאז ומתמיד "מהמר כפייתי" בכל דבר שבא לידי.

קרו לי מספיק מקרים שבהם טעיתי בדרך לאיפהשהו.
ובמקום לעצור ולשאול איך להגיע ליעדי, אני אומר לעצמי "בשביל מה, אני הרי תכף אמצע את הדרך לבדי".
וכך אני ממשיך להסתובב ולהסתובב וכל פעם אני אומר לעצמי "הנה תכף אני מוצא את הדרך".
כך אני יכול להסתובב סביב עצמי במשך שעות.

ויש עוד דוגמאות שמראות לי שכשאני סומך על כושר השיפוט שלי אני נכנס למערבולת הימורים שנגמרת רק ברע.

היום בס"ד, בזכות התכנית הנפלאה הזו, אני לומד להכניס את הקב"ה לחיי ולהתחיל לחיות קצת יותר בשפיות.
אסירות תודה.

בהחלמה

הושיעה נא, בסך הכול מחזרתי דברים שכתבת אתה בעבר, על התמכרות לריגוש ולא למימוש.

אולי לכן התחברתי כל כך? אני חייב תזכורת יומיומית. והכתיבה והזוית שלך עוררו אותי שוב בעניין.
תודה רבה. בבקשה תמשיך לכתוב.

מקפיץ