כתוב בתורה 'השוכן איתם בתוך טומאותם' (ויקרא טז) ולא סתם מקרא הוא, אלא בא להזכיר לכל יהודי שאפילו הוא נמצא היכן שנמצא הקב"ה איתו, ואם ה' איתו צריך לזכור שיש בירור לעשות וגם במקומות המטונפים, שנאמר 'בכל מקומות ממשלתו' (תהיילם קג) גם מקומות מטונפים שהרי לא נאמר רק מקומות קדושים, ואם כן נמצא שצריך לחפש אותו גם שם אם חס ושלום נפל אדם, ולא יתייאש אלא אפילו יתעודד שהקב"ה מנסה אותו במקום כזה מלוכלך וניסתר אלא לראות היש הוא זוכר את אלוקיו, ואם באמת בכל נפילותיו יזכור את שמו יתברך גם שם עליו נאמר 'דובר שלום לכל זרעו' (אסתר ח) לאותו זרע לבטלה יהיה שלום ויעלה למקומו ואתה תזכה להיגאל מתאוותך, שלא ניתנה בך אלא כדי שתוכל להכיר את עצמך ולבחון האם אני יכול לעבור גם את זאת בלי שיעשה עליי רושם, עלה והצלח  'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם' (ישעיהו נה) אין לנו מושג מיהו הקב"ה, וכמה היא גדולתו וזוהי נחמתנו, אשמח להערות   

יתוש קדמך
יישר כח מחזק מאוד

תודה. יחזקו ידיך. יתוש של טיטוס (תאווה) יכל לטיטוס.

תודה רבה יתוש!
מתנת, חיזוק לדבריך: טיטוס - אדום - האדום האדום הזה - עשיו הרשע

שלום יתוש. ברוך הבא לפורום.
כשקראתי את מה שכתבת הרגשתי שני דברים:
א. הרגשתי חיזוק, ודירבון לעבוד את ה'.
ב. הרגשתי כאב. כאב שלא יודע (עדיין) להתבטא. כאב שמתחבא מאחורי דברי תורה, כאב שמחזק אחרים אבל בעצם מנסה בכל כוחו לחזק את עצמו. כאב קובר, בלתי נתפס, של אדם שחווה את המקומות המטונפים בכל יום ובכל רגע. ומנסה, איך שהוא, לנשום אוויר של רוח, להישאר קשור לאבא בשמיים.
יתוש יקר, כולנו כאן כמוך, כואבים, תציף אותו. תן לעצמך לצרוח, לכאוב, לדפוק על המקלדת, להרעיד את נימי הלב שלא העזת לדבר עליהם.
תספר לנו, עליך, על ההתמודדות שלך, על ההצלחות שלך, על הכישלונות שלך, על היאוש השחור ועל התקווה שמעבר לאופק שאולי הפעם...
אל תחביא את עצמך מאחרי מסך של 'דברי תורה'.
כאן, חבר יקר, אין ממה לפחד.
תהיה בטוח שאני עשיתי דברים גרועים לא פחות ממך, ואני יודע מה זה אומר. לא אדחה אותך החוצה, לא משנה מה תגיד.
שוב ברוך הבא חבר יקר. מקווה שאזכה לשמוע ממך...
נתן

נתן, אני מקנא בך באומץ להגיד את האמת שלא תמיד מתקבלת כ"כ על לבינו, אלו שעדיין לא התחילו לעבוד את ה12 צעדים (כמוני, בחסד אלוקי אתחיל בימים הקרובים עם ספונסר) או אלו שהתחילו לעבוד אבל לא נכנסו לזה בהרגשתם. שנזכה

חזק מאוד!
בתוך התאווה לא ראיתי את הקב"ה,
יותר התרכזתי בלספק אותה [לפני]  ובלייסר ולקלל את עצמי [אחרי]
ובין לבין עבדתי על ה' ועל עצמי שזה הפעם האחרונה.

שלום נתן, זה יתוש, אין ספק שכל מה שהעליתי על הטקסט היה גם לחזק את עצמי כמו כל דיבור ודיבור שאני משמיע לחברי אני מאזין טוב ומקשיב לליבי, וכן אתה צודק אחי היקר, עשיתי בעברי החילוני דברים קשים וקיצוניים, ואחרי שחזרתי בתשובה כל המאבק התרכז במסך והמלחמה קשה מאין נשא, אני מאמין באמונה שלימה שעיקר גדולתו של דור זה שישנם בני אדם שלא מוכנים לוותר מלהיכנס לארמון המלך, ואין שעשוע גדול יותר למלך לראות שלא מניחים אותו להיות כלוא בארמונו ומנסים בכל פעם לחתור ולהיכנס, יתרה מזאת, אני מאמין שהמלך עצמו דוחה את העקשנים מרוב תענוגו בכך שממשיכים לנסות, תודה אחי אוהב אותך, הלוואי שנצליח להתבטל ליוצרנו כרצונו

איזה התרגשות:'( 
נ.ב כל הכבוד על זה שאתה משתף על העבירות והפגמים שעשית
אבל אני לא חושב שהפורום הזה מתאים לך
פה אף אחד לא חטא ולא פגם
פה זה פורום של חולים

ליתוש ידידי היקר סליחה על התגובה הפוגעת
ברשותך אני לא אסירה מסיבותי אני
[אם תתעקש על כך אסירה אנא כתוב לי בפרטי]
אני אדם מלא פגמי אופי ובכללם
חוסר סבלנות לאנשים שפחות
עומדים בציפיות החברה
ולאחר הערתו של אחד מהידידים החשובים
בפורום על כך שאנו מדברים רק על מה שעזר לנו ולא מטיפים לאחרים
אז אשתף אותך במה שעבד או לא עבד אצלי
כתבתי באשכול סמוך שהייתי כר' אליעזר בן דורדיא
לענין החכמה (כמעט) לא היה מי שמכר דעת או שיטת החלמה
כל שהיא בכרכי הים שלא ניסתי לעבוד עליה
ובכללם השיטה הקדושה של רבינו הננמ"ח
ולצערי מצימצום השגותי קיבלתי מרובם המון רוממות רוח
אך החלמה לצערי לא
בזמן שדברו על המלך שנהנה לדחוף את נתיניו לבור שבפתח הארמון
ומתלהב ומשתעשע לראות אותם מנסים לצאת
בתחילה זה ניחם אותי מאוד
מצבי כלפי שמיא אינו כ"כ גרוע
למדתי משיבת נפש זעקתי ליקטי תפילות
שיוועתי אחרי כל נפילה לתיקון כללי
ואפילו הרחקתי נדוד לערבות מחוז טשרקס באוקראינה
(שם לא הצלחתי לשמור עיני אפילו לדקה)
ושוב פעם נפלתי לאותו הבור רק שהוא כבר היה מלוכלך ומטונף מנפילותי הקודמות
ולפי רוב גם נהיה עמוק יותר, דביק יותר, חשוך יותר.
בשלב מסוים המשחק הזה נמאס עלי ולקחתי פוס
מילא אם הייתי ממשיך ליפול בצורת נפילות עם דפוס מסוים של התקדמות ניחא
אבל ליפול לאותו מקום שוב פעם, ושוב פעם, גמר אותי נפשית, רוחנית.
כבר לא היה בי שום אנרגיה להתאמץ יותר השלמתי איכשהו אם הסטוס של נפילה
הנפילות שלי לא גרמו לי לשום קירבה (מורגשת) לקב"ה
אט אט מסך דק של אדישות צמח על ליבי, והתעבה במעט עם כל מעידה 
השאיר אותי אדם רגיל מבחוץ, ריקן מבפנים
ואז היגיע התוכנית ולא צעקה לי לתוך הבור יש תקווה
אלא הושיטה לי סולם יציב יצוק עם תכנית מפורטת ליציאה
פתאום הרגשתי שכל הצעקות והידיים שנושטו לי
במשך השנים על ידי רבנים וצדיקים
ובעיקרם הצדיק הנ"ל
(שבהחלט רוחו תומכת בי להיצמד לתכנית, עם עצותיו, תפילותיו
ושיטתו להבנת הבורא, הוא ורבי צדוק
מבחינתי שתי עדים נאמנים שהועיד ה'
לעזור לאנשי הדור השפל הזה
לאיתקפא חלשין)
אבל לכל זה אני יכול להגיע רק אחרי
שאתחיל להרכיב את מכשיר השמיעה הנהדר
שאינה ה' לידי גויים אלו להמציא
אז קריאותיו של הרופא הגדול יוכלו להעלותיני מטיט היוון
מבאר המצולה
ולכן העיצות הנפלאות שאתה מביא
באמת מחזקות כל עוד שהאוזניים פתוחות
ולצערינו לא כל האוזניים עוד נפקחו
(ובכללם שלי, עדיין לא התיצבתי דיי על סולם ההחלמה)
ולכן כל עוד שהם נאמרות בסגנון גילנו לכם את אמריקה
למה אתם מתעקשים לא להבין, לא יצליחו לחדור מעבר
לקרום האוזניים אלא כרחש סטטי מכאיב.
אין זה באשמתך אך אזניים ערלות לי
וצעקות חיזוק רק מרחיקות אותי מהמטרה הרצויה
המבקש את סליחתך
מוישל'ה

יישר כח, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כן מצווה לכתוב דבר הנקרא.

יפה מאוד מוישלה!

יישר כח מוישלה!

אם כוונתי לא הובנה כהלכה ופורשה כפגיעה - צר לי על כך. לא היתה זאת כוונתי. ההיפך הוא הנכון. כוונתי היתה כי "יתוש" היינו יונה בשמך החדש של "טיטוס" היינו התאווה תנצח את טיטוס (התאווה תנוצח בסופו של דבר)

לא היתה לי כל כוונה לפגוע באדם. ובפרט לא בציבורי. וצר לי על כל תגובה שנכתבה בצורה המשתמעת לשתי פנים.